ביאור על הנ"ל
ביאור ע"פ משה ידבר כו'.
דעם היות דקיים אברהם כל התורה כולה עד שלא נתנה, היה עיקר ההמשכה למעלה.
אבל "משה ידבר" וימשיך להיות הגילוי למטה גם בעשיה.
וצ"ל מהו הענין שהמשיך אברהם ע"י המצות למעלה?
אך הוא, כי רמ"ח מ"ע נקראים "רמ"ח אברים דמלכא", היינו רמ"ח אברים דז"א.
כי ז"א הוא בעל ט' ספירות, ט' פעמים ט' הוא פ"א.
וכל בחינה יש בה ג' כלים, פנימיים תיכונים חיצוניים, הנק' "סת"ר", סוף תוך ראש.
הנה ג"פ פ"א, הוא רמ"ג.
וה"ח המגדילים, הרי רמ"ח אברי ז"א, שהן שרש רמ"ח מ"ע.
ולהמשיך בחינת זו, שיהי' הגדלת אברי ז"א, ע"ד הנ"ל להיות טפ"ט כו', הוא ע"י בחי' עבור, יניקה, מוחין.
כי בבחי' עבור, הוא תלת כלילן מתלת.
ואח"כ בחי' יניקה, הוא שמתגדל ז"א בבחי' ו"ק, וכל א' כלול מששה מספר ל"ו.
וזהו ענין "מי ברא אלה".
"מי" הוא בחי' בינה, "ברא אלה", הן ו"ק דז"א כל א' כלול מששה כו'.
והנה אף שביניקה יש ג"כ מוחין, ונק' מוחין דיניקה?
עכ"ז נק' רק ו"ק, כי מוחין אלו הם בכלל המדות יחשבו.
עד"מ, השכל של המדה, שיאהב מחמת טעם ושכל, שזה השכל מגדיל המדה, כחלב שמגדל את הולד.
ולכן בכלל המדה יחשב, שהוא מדה ממש, ע"כ נק' רק ו"ק.
ואח"כ בחי' מוחין ממש, הוא על דרך משל השכל שבפ"ע, כמו הלומד חכמה, ונק' חב"ד דאצילות כו':
וזהו ענין המצות שקיים אברהם.
היינו שהמשיך אוא"ס בז"א, כי
סח,ד
אברהם הוא בחי' "אבר מה", ע"ש היותו יסוד אבא שבז"א, השכל של המדה, כנ"ל, וממשיך אורות בכלים.
שמתחלה עד שלא נברא העולם היה הוא ושמו בלבד.
ועתה נתחלק לז' שמות כו' חסד כו'.
(פי', כי הז' שמות הם בחי' אורות של הז' מדות, היינו בחי' האור א"ס המתלבש בכלי החסד, נק' "אל".
כמ"ש "חסד אל כל היום".
ואור המתלבש בגבורה, נק' "אלקים" כו'.
ולכן הם ז' שמות.
משא"כ קודם שנברא העולם, ולא היה עדיין אצילות המדות, היה בחי' האור א"ס כמו שהוא למעלה מבחי' התלבשות בכלים.
והוא ענין "היה הוא ושמו בלבד")
והיינו בבחי' גמ"ח, ממשיך האור במל'.
"בת היתה לאברהם, ובכל שמה".
וע"כ אמר, "אדנ"י אל נא תעבור כו'".
ומעולם לא קראו להקב"ה אור א"ס אדון שיומשך במלכות אלא אברהם כו'.
ואמנם כל המשכות אלו דאברהם, הי' נשאר באצילות, היינו גידול רמ"ח אברי ז"א, ע"י מוחין דיניקה כנ"ל.
אבל כדי שיומשך בבי"ע, הוא ע"י משה, שהוא מבחי' ח"ס שבכתר דא"א, אלא שנשפל ביסוד אבא, והורד שמה, ולהיותו גבוה יושפל יותר למטה.
כענין שכתוב, "ועברתי בארץ מצרים, אני ולא מלאך כו'".
וכמ"ש באדרא רבא (ד' קל"ב ע"א) בענין תלת עלמין דנפיק מתקונא קדמאה כו'.
שהתלת עלמין, הם ג' עולמות בי"ע, והם נמשכים מהתקון הראשון, מי"ג ת"ד דא"א דאצי', שהוא בחי' מי אל כמוך כו'.
וזה פליאה לכאורה, איך יהיה דילוג המדרגה, מבחי' י"ג ת"ד דא"א שהיא מקור האצי', שיומשך מזה ג' עולמות בי"ע.
אך הענין הוא משום דאדרבה, כי כדי שיבא האור עד למטה כ"כ, בעולמות בי"ע, צריך שיבא ממקום הנעלה ביותר.
כי לעוצם הרוממות יוכל להשפיל א"ע למטה יותר כו'.
ולכן שיהיה התהוות עולמות בי"ע, שהוא דוקא ע"י המשכה מתיקון הראשון די"ג ת"ד.
וזהו פי', "מי אל כמוך", שיוכל לישפל א"ע כ"כ למטה מטה כו'.
ועד"ז יובן ג"כ בהמשכת האור ע"י התומ"צ בעולמות בי"ע, שהוא ע"י משה דייקא, להיותו ממקום גבוה יותר משרש בחינת אברהם. ע"כ יכול להמשיך האור למטה ביותר, גם בבי"ע, משא"כ המשכות אברהם היו רק באצילות:
וזהו "כי אל דעות הוי'".
ופי' ב' דעות, הן יחו"ע ויחו"ת.
יחו"ע מלמעלה למטה, כולא קמיה כלא, ולמעלה היש כו'.
ויחו"ת הוא בהפך, היינו יש מאין שלמטה היש.
ובשם זה שם "אל" הוא בחי' תקון הראשון מי"ג ת"ד, כולל הב' דעות.
והוא כמ"ש, "היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם". בוחן כליות.
וע"כ משם נמשך הכח שיהיה הגלוי גם למטה להיות שוים.
פי' שלא יסתיר בחי' יחודא תתאה, הדעה שממטה למעלה, על בחי' גלוי דעה עליונה, ויהיה הגלוי למטה כמו למעלה.
וז"ש "והאלקים יעננו".
פי' אלקים הוא בחי' המסתיר, להיות נראה למטה היש כו', והוא בחי' יחו"ת, "יעננו" למטה כפי שנמשך אליו בקולו של משה מלמעלה למטה.
וע"ז ארז"ל יושב ושונה כנגדו ממש: