בעצם היום הזה נימול אברהם וגו'.
להבין הקושיא, שנזכר בספרים, מפני מה לא מל אברהם אבינו את עצמו קודם, מאחר שקיים כל התורה כולה עד שלא ניתנה, ואפילו עירובי תבשילין?
ולהבין זה, צריך להקדים תחלה ענין המילה.
דהנה כתיב: "לא בשמים היא לאמר, מי יעלה לנו השמימה" ראשי תבות "מילה", וסופי תיבות "הוי"ה".
והענין, דהנה תחלה כתיב:"ומלתם את ערלת לבבכם", וכתיב: "ומל ה' אלקיך את לבבך"?
ופירושו שיש ב' בחי' מילה, האחת היא מלמטה למעלה, שצריכים אנו למול את ערלת הלב.
והוא ענין התשובה. כמ"ש, "ושבת עד הוי'ה אלקיך", בקיום התורה ומצות.
ואמרו רבותינו, זכרונם לברכה,"אם ישראל עושין תשובה - נגאלין. ואם לאו - אין נגאלין".
ואחר קבוץ גליות כתיב: "והביאך אל הארץ והטיבך כו'".
והוא המילה שמלמעלה למטה: "ומל ה' את לבבך".
(וזהו,"והטיבך מאבותיך". בחי', "מה רב טובך אשר צפנת כו'". כי במשה שנולד מהול, כתיב, "ותרא אותו כי טוב הוא כו'")
והיינו, שבחי' מילה ראשונה, שמלמטה למעלה - היא אתערותא דלתתא.
והאתערותא דלעילא הוא הגלוי, בחינה: "ומל ה' את לבבך כו'".
והנה על מילה שניה הזאת, שיהיה לאחר קבוץ גליות, ולאחר קיום התורה כולה, כתיב: "מי יעלה לנו השמימה", ר"ת מילה. שהיא למעלה מבחי' התורה.
כי על התורה נאמר: "לא בשמים היא" שהיא נשפלת למטה דוקא.
וכנזכר בגמרא, שאמר רבי יהושע: "אין משגיחין בבת קול", מפני שאין התורה בשמים, כי אם למטה הימנה.
ונקראת, "תורת הוי"ה". כי שם "הוי"ה", "יו"ד" צמצום. "ה'", התפשטות."ו'", המשכה כו'. שעל ידי זה נמשכה למטה.
אבל מילה הנזכר לעיל, היא למעלה משם הוי"ה, עד שהיא בראשית תיבות, ושם הוי"ה הוא בסופי תיבות.
ועל כן היא מבחינת ומדרגת "השמימה", ולמעלה מבחינת התורה, שנשפלה למטה מבחינת שמים אלו.
ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה: "גדולה מילה שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות".
פי' "גדולה מילה", היא בחינת המילה הגדולה שמלמעלה למטה.
(ע' במקדש מלך על הזוהר חלק ג' דף רל"ג ע"ב, ובלקוטי תורה פרשת קדושים בטעמי מצות, מענין גדולה מילה)
שימול ה', את לבבך.
ולכן נכרתה בי"ג בריתות.
פירוש. כידוע, שענין הכריתת ברית הוא למעלה מן השכל והדעת.
על דרך ב' אוהבים שעושים כריתת ברית, להיות אוהבים זה עם זה. דהיינו, שיוכרח להיות אוהבו, אף אם לא היה נמשך אצלו אהבה זו אליו אחר כך מצד השכל והדעת.
מכל מקום מכריח את עצמו לאהבה בבחינה שלמעלה מהשכל והדעת.
וכך כדי להיות גילוי והמשכה בחי' מילה הגדולה הנזכר לעיל (שהוא בחינת "מה רב טובך כו'") הוא על ידי י"ג מדות הרחמים, שהן למעלה מהחכמה והשכל.
ולכך היא למעלה מבחינת שם הוי"ה, ולמעלה מבחינת תורה.
(כמו שי"ג מדות הרחמים הן בחינה שלמעלה מהתורה, ולכן שם הוא סליחת עון)
וע"ז נאמר: "עד יעבור עמך הוי"ה".
פירוש "עד יעבור" בבחינה שלמעלה משם הוי"ה.
(וגם בי"ג מדות הרחמים כתיב: "ויעבור כו'").
והנה בזה יובן ענין שאברהם קיים כל התורה כולה עד שלא ניתנה, ולא קיים מצות מילה, מפני שרצה להגיע לאותה מילה גדולה שמלמעלה למטה.
ולכך קיים כל התורה כולה שלמטה מאותה מילה, ואחר כך זכה לאותה מילה גדולה, שמלמעלה.
וזהו שכתוב: "נמול אברהם", ולא כתיב: "וימל את עצמו", כמו שכתוב תחלה גבי מילת ישמעאל ומקנת כספו, דכתיב "וימל כו'"?
לפי שהיא המילה שמלמטה, כדכתיב "ומלתם את ערלת לבבכם".
אבל אברהם זכה לגילוי בחינת: "ומל ה' את לבבך", על כן נאמר "נמול אברהם כו'".
וזהו: "בעצם היום הזה נמול", פי' בעצמיות של היום הזה.
ו"יום הזה" הוא היום שכולו ארוך שכולו טוב כו'.
והעצמיות של היום הזה, היינו אותו הגילוי הגדול שיהיה לעתיד לבא, גילוי בחינת "רב טובך".
וזהו "שכולו טוב".
וכשנתגלה לו בחינת העצם של היום הזה, אז נמול אברהם כו':