וב"ה אומרים, פטורים מן הקרבן.
טבלה ביום של אחריו ושמשה את ביתה, ואח"כ ראתה.
ב"ש אומרים, מטמאין משכב ומושב, ופטורין מן הקרבן.
וב"ה אומרים, ה"ז גרגרן.
ומודים ברואה בתוך י"א יום וטבלה לערב, ושמשה, שמטמאין משכב ומושב, וחייבין בקרבן.
טבלה ביום של אחריו, ושמשה.
ה"ז תרבות רעה.
ומגען ובעילתן, תלויין:
גמרא
ת"ר, "ושוין בטובלת לילה לזבה, שאינה טבילה.
ושוין ברואה בתוך י"א יום וטבלה לערב, ושמשה, שמטמאה משכב ומושב, וחייבין בקרבן.
לא נחלקו, אלא ביום י"א יום.
שב"ש אומרים, מטמאין משכב ומושב, וחייבין בקרבן, ובית הלל פוטרין מקרבן.
אמרו להן ב"ש לב"ה, מ"ש יום י"א מיום תוך י"א?
אם שיוה לו לטומאה לא ישוה לו לקרבן?
אמרו להן ב"ה לב"ש, לא אם אמרת בתוך י"א יום שכן יום שלאחריו מצטרף עמו לזיבה, תאמרו ביום י"א שאין יום שלאחריו שנצטרף עמו לזיבה?
אמרו להם בית שמאי, השוו מדותיכם.
אם שיוה לו לטומאה, ישוה לו לקרבן.
ואם לא שיוה לו לקרבן, לא ישוה לו לטומאה?
אמרו להם ב"ה, אם הביאנוהו לידי טומאה להחמיר, לא נביאהו לידי קרבן להקל.
ועוד, מדבריכם אתם נושכין.
שאתם אומרין, טבלה יום שלאחריו ושמשה, ואח"כ ראתה, מטמא משכב ומושב, ופטורה מן הקרבן.
אף אתם השוו מדותיכם.
אם שיוה לו לטומאה, ישוה לו לקרבן.
ואם לא שיוה לו לקרבן, לא ישוה לו לטומאה?
אלא, להחמיר, ולא להקל.
הכא נמי, להחמיר, ולא להקל.
אמר רב הונא, משכבה ומושבה שבשני.
ב"ש מטמאין, אע"פ שטבלה, אע"פ שלא ראתה.
מאי טעמא?
כיון דאילו חזיא מטמאה, השתא נמי מטמיא.
אמר רב יוסף מאי קמ"ל? תנינא?
"טבלה יום שלאחריו ושמשה את ביתה, ואח"כ ראתה.
ב"ש אומרים, מטמאה משכבות ומושבות, ופטורה מן הקרבן"?
אמר רב כהנא, "ראתה" שאני.
אמר רב יוסף, וכי ראתה מאי הוי, ראייה דנדה היא?
א"ל אביי לרב יוסף, רב כהנא הכי קא קשיא ליה.
בשלמא היכא דראתה, גזרינן ראייה דנדה אטו ראייה דזבה.
אלא היכא דלא ראתה, מאי נגזר בה?
ועוד, תנן, "הרואה ראייה אחת של זוב.
ב"ש אומרים, כשומרת יום כנגד יום.
ובה"א כבעל קרי".