Enjoying this page?

067b – תינוקת – פרק עשירי – נדה, סז ע”ב

Tzuras Hadaf - צורת הדף 

שלש, אינן חוצצות.

שלש - לא מיהדקי:

שתים איני יודע.

ור' יוחנן אמר, אנו אין לנו אלא אחת.

אמר ר' יצחק, דבר תורה:

דבר תורה - הלכה למשה מסיני.

דאמר מר, (סוכה דף ה) "שיעורין חציצין ומחיצין, הלכה למשה מסיני":

רובו המקפיד עליו, חוצץ.

רובו - רוב שערו קשור אחת אחת:

רובו ואינו מקפיד עליו, אינו חוצץ.

וגזרו על רובו שאינו מקפיד, משום רובו המקפיד.

וגזרו על מיעוטו המקפיד, משום רובו המקפיד.

ולגזור נמי על מיעוטו שאינו מקפיד משום מיעוטו המקפיד?

היא גופה גזרה, ואנן ניקום ונגזור גזרה לגזרה?!

אמר רב, נדה, בזמנה

בזמנה - בשביעי.

ובנדה דאורייתא קמיירי, שלא ספרה ז' נקיים:

אינה טובלת אלא בלילה,

בלילה - דכתיב בה (ויקרא טו) "תהיה בנדתה", תהא בנדתה כל ז':

ושלא בזמנה,

שלא בזמנה - בשמיני:

טובלת בין ביום בין בלילה.

רבי יוחנן אמר, בין בזמנה בין שלא בזמנה, אינה טובלת אלא בלילה, משום סרך בתה.

משום סרך בתה - שנוהגת אחריה לטבול ביום, ואפילו בזמנה, ואתיא לידי כרת.

ולא ידעה דאמה בשמיני הוא דטבלה ביום:

ואף רב הדר ביה.

דאמר רבי חייא בר אשי אמר רב, "נדה בין בזמנה בין שלא בזמנה, אינה טובלת אלא בלילה, משום סרך בתה".

אתקין רב אידי בנרש, למטבל ביומא דתמניא, משום אריותא.

רב אחא בר יעקב בפפוניא, משום גנבי.

רב יהודה בפומבדיתא, משום צנה.

רבא במחוזא, משום אבולאי.

אבולאי - שוערי העיר, ועובדי כוכבים הן.

ל"א. בנינים של מערות היו בדרך בית הטבילה, ואם תפול שם תסתכן:

אמר ליה רב פפא לרבא, ולאביי, מכדי האידנא כולהו ספק זבות שוינהו רבנן,

ספק זבות שוינהו - שאפילו נדה סופרת ז' נקיים, דהחמירו על עצמן כדר' זירא:

ליטבלינהו ביממא דשביעאה?

ליטבלה ביממא - דשבעה ממה נפשך.

אם נדה היא, הרי יום טבילתה יותר מז' לראייתה.

ואם זבה היא, טובלת זבה ביום:

משום דרבי שמעון.

דתניא, (ויקרא טו) "'אחר תטהר', אחר אחר לכולן. שלא תהא טומאה מפסקת ביניהן.

ר' שמעון אומר, 'אחר תטהר', אחר מעשה תטהר.

אחר מעשה - כיון שספרה מקצת היום של ז', תטהר ע"י טבילה:

אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן, שמא תבא לידי ספק".

לידי ספק - שמא תשמש בו ביום ותראה מיד לאחר תשמיש, ונמצא סותרת כל שלפניה וטבילתה פסולה:

אמר רב הונא, אשה חופפת באחד בשבת וטובלת בשלישי בשבת, שכן אשה חופפת בערב שבת וטובלת במוצאי שבת.

שכן אשה חופפת בע"ש וטובלת למוצ"ש - דהא אינה יכולה לחוף בשבת, ודנין אפשר משאי אפשר:

אשה חופפת באחד בשבת וטובלת ברביעי בשבת, שכן אשה חופפת בערב שבת וטובלת במוצאי יו"ט שחל להיות אחר השבת.

אשה חופפת באחד בשבת וטובלת בחמישי בשבת, שכן אשה חופפת בערב שבת וטובלת במוצאי שני ימים טובים של ראש השנה שחל להיות אחר השבת.

ורב חסדא אמר, כולהו אמרינן,

כולהו אמרי' - היכא דהגיע טבילתה במוצ"ש, חופפת בע"ש.

ואם הגיע טבילתה במוצאי י"ט אחר השבת, או למוצאי ב' ימים טובים של ר"ה אחר השבת, חופפת נמי מבע"ש.

דהא לא אפשר לחוף ביו"ט:

שכן לא אמרינן.

שכן לא אמרי' - היכא דטובלת בליל יום חול שיכולה לחוף היום אסורה לחוף מאתמול כדקאמרן משום טעמא דשכן אשה חופפת בע"ש וטובלת למוצאי שבת דהתם לא אפשר אבל מוצאי יום חול אפשר לחוף היום:

היכא דאפשר, אפשר.

היכא דלא אפשר, לא אפשר.

ורב יימר אמר, אפילו שכן נמי אמרינן.

אפילו שכן אמרינן - דאפילו טבלה מוצאי יום חול, יכולה לחוף מאתמול:

לבר מאשה חופפת באחד בשבת וטובלת בחמישי בשבת.

לבד מאשה חופפת באחד בשבת וטובלת בחמישי בשבת - דרחוק יותר מדאי.

ואפילו טעמא דשכן ליכא למימר, דאפילו במוצאי שני ימים טובים של ר"ה שאחר השבת, אסורה לחוף בע"ש. ומוטב שתחוף בליל טבילתה:

דלמוצאי שני ימים טובים של ראש השנה שלאחר השבת ליתא.

דאפשר דחופפת בלילה וטובלת בלילה.

דרש מרימר, הלכתא כרב חסדא, וכדמתרץ רב יימר.

והלכתא כרב חסדא - לחומרא, דאמר, "שכן לא אמרינן".

דהיכא דטבלה מוצאי יום חול, לא תחוף מאתמול.

ובמאי דאמר רב חסדא, "כולהו אמרינן", דהיכא דטבלה במוצאי ב' ימים טובים [של ראש השנה] אחר השבת חופפת בע"ש, לית הלכתא כוותיה.

אלא כדמתרץ רב יימר, חייפא בליליא וטבלה בליליא.

מרימר חומרי חומרי נקט מדרב חסדא ומדרב יימר:

איבעיא להו, אשה מהו שתחוף בלילה ותטבול בלילה?

מהו שתחוף בלילה - בליל טבילתה.

מי אמרינן מתוך שממהרת לטבילתה לא חייפא שפיר:

מר זוטרא אוסר, ורב חיננא מסורא שרי.

א"ל רב אדא [לרב חיננא מסורא] לאו הכי הוה עובדא בדביתהו דאבא מרי ריש גלותא, דאיקוט.

דאיקוט - לשון קטטה ולא רצתה לטבול:

אזל ר"נ בר יצחק לפיוסה.

ואמרה ליה, "מאי איתיה השתא,

מאי איתיה השתא - מה לך למהר הלילה: