דף נז,א
מאי דרוש?
מאי דרוש - כותיים שאין קוברים את הנפלים:
(דברים יט) "לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים בנחלתך", כל שיש לו נחלה יש לו גבול, כל שאין לו נחלה אין לו גבול.
לא תסיג גבול רעך - ומוקמינן לה בספרי, במוכר קברי אבותיו:
"נאמנים לומר קברנו", והא לית להו (ויקרא יט) "ולפני עור לא תתן מכשול"?
והא לית להו ולפני עור לא תתן מכשול - לא דרשי ליה במחטיא את חבירו, ולא איכפת להם אם אנו חוטאים על פיהם:
א"ר אבהו, בכהן עומד שם.
בכהן - כותי עומד שם:
ודילמא כהן טמא הוא?
דנקיט תרומה בידיה.
ודילמא תרומה טמאה היא?
דקאכיל מינה.
דקאכיל מינה - ותרומה טמאה באזהרה לטהור, וכ"ש לטמא:
אי הכי, מאי למימרא?
מהו דתימא לא בקיאי ביצירה, קמ"ל:
לא בקיאי ביצירה - וכי קברי נפל לא ידעי דהוא בן מ' יום, וסברי מיא בעלמא הוא, ואינו מטמא:
נאמנין על הבהמה וכו': והא לית להו, "ולפני עור לא תתן מכשול"?
א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן, בגוזז ועובד.
אי הכי מאי למימרא?
מהו דתימא לא בקיאי בטינוף, קמ"ל:
בטינוף - בבהמה דקה, ופוטר את הבהמה מן הבכורה.
ובבכורות (דף כא) מפרש, מאי טינוף?
שמבצבצת ומוציאה דם דרך רחם. וזהו הולד שנימוח ויוצא. הלכך הבא אחריו אינו בכור.
והני כותיים לא בקיאי בטינוף, וזימנין דלא טניף ואמרו טינוף הוא, ופוטרין את הבא אחריו.
קמ"ל:
נאמנין על ציון וכו': ואע"ג דמדרבנן הוא?
על ציון - לציין. וסומכין עליהן ועבדינן טהרות, היכא דלא ציינו:
כיון דכתיבא, מזהר זהירי ביה.
דכתיב (יחזקאל לט) "וראה עצם אדם, ובנה אצלו ציון":
אבל אין נאמנין לא על הסככות וכו': סככות, דתנן, "אלו הן סככות, אילן המיסך על הארץ".
אילן המיסך על הארץ - והוא סמוך לדרך בית הקברות, וזימנין דמיתרמי בין השמשות וקברי התם.
ואם הענפים מובדלים, שאין האהל שלם, וידוע ודאי שיש קבר תחת האהלות ואין ידוע איזה הוא, והכותי מעיד על אחד "זה טהור", אינו נאמן.
לפי שאינו חש על הספק, ותולה הטומאה באהל שני מספק:
פרעות, דתנן, "אבנים פרעות היוצאות מן הגדר".
פרעות - גדולות, ובולטות מן הגדר. וקברו תחת אחת מהן ואין אנו יודעין תחת איזהו מהן, ובא כותי והעיד על מקצתן שהן טהורות, אינו נאמן.
משום דלספקא לא חייש ותולה הספק באחרות:
בית הפרס.
בית הפרס - שדה שנחרש בה קבר, ואוקמי רבנן על סביבות הקבר, מאה אמה בספק טומאה, שדיקדקה המחרישה את העצמות ומגלגלתן:
א"ר יהודה א"ר שמואל, מנפח אדם בית הפרס והולך.
מנפח - דבשר ליכא, ועצם כשעורה לא מטמא אלא במגע ובמשא, הלכך מנפח כדי שלא יגעו רגליו בו והולך:
רב יהודה בר אמי משמיה דרב יהודה אמר, בית הפרס שנידש, טהור.
שנידש - ברגלי אדם, שהרגלים נושאים את העצמות ושחקום:
ותנא, "החורש בית הקברות, הרי זה עושה בית הפרס.
פרס - לשון דבר שבור ופרוס, על שם שנפרסו העצמות:
ועד כמה הוא עושה?
מלא מענה.
מאה אמה, בית ארבעת סאין.
בית ארבעת סאין - היינו ק' על ק', שהרי חצר המשכן מאה על חמשים, והוא בית סאתים:
רבי יוסי אומר, חמש".
ולא מהימני?!
והתניא, "שדה שאבד בה קבר, נאמן כותי לומר אין שם קבר.
שדה שאבד בה קבר - מיקרי נמי בית הפרס, ורבנן גזרו בכולה.
דתניא במועד קטן (דף ה) "ג' בית הפרס הן: שדה שאבד בה קבר, ושנחרש בה קבר, ושדה בוכין:
לפי שאינו מעיד אלא על גופו של קבר.
שאין מעיד אלא על גופו של קבר - דכיון דאמרי אין שם קבר ברוח זה, על גופו של קבר הוא מעיד. וגופו של קבר דאורייתא, ובדאורייתא מהימני.
אלמא נאמנין על בית הפרס ועל (בית) הסככות:
אילן שהוא מיסך על הארץ, נאמן לומר אין תחתיו קבר.
לפי שאינו מעיד אלא על גופו של קבר"?
א"ר יוחנן במהלך ובא על פני כולה.
מהלך על פני כל השדה - דכיון דעל פני כולה מהלך ודאי פשיטא ליה דניטלה הטומאה משם.
ומתני' דקתני דאין נאמן, כגון שאינו מהלך על פני כולה, שמשייר רוח אחת.
הלכך אפילו במקום שעבר אינו נאמן, משום דאיהו לספקא לא חייש:
אי הכי, מאי למימרא?
מאי למימרא - נהי דלספק לא חייש לודאי חייש .ו
כיון דפשיטא לן דקבר הוה בה והוא מהלך על פני כולה, הרי עובר על מקום הקבר, ואי לאו דקים ליה שניטלה הטומאה לא עבר:
מהו דתימא רצועה נפקא,
רצועה נפקא - מן השדה, ונקראת על שם שדה זו.
ושם הוא תולה את מקום הטומאה, והכא עבר מספקא, דלספקא לא חייש:
קמ"ל:
קמ"ל - כיון דעל כל ד' רוחותיה עובר בתוכה, לרצועה לא חיישינן:
זה הכלל כו': זה הכלל לאתויי מאי?
לאתויי תחומין
לאתויי תחומין - אין נאמנין לומר עד כאן תחום שבת, דתחומין דרבנן, וכותיים לא סבירא להו:
ויין נסך:
ויין נסך - דאין כותי מקפיד על מגע עובד כוכבים: