Enjoying this page?

045a – יוצא דופן – פרק חמישי – נדה, מה ע”א

Tzuras Hadaf - צורת הדף 

בשלמא לר' יוחנן, כי היכי דאיכא תנא דקאמר, יום אחד בשנה חשוב שנה, הכי נמי איכא תנא דאמר, ל' יום בשנה חשובין שנה.

בשלמא לרבי יוחנן - דאמר, מכי איקלע חשיבות שנה בשנה שלישית, לרבי מאיר הויא בת ביאה, ניחא.

ואע"ג דאמר רבי יוחנן ל' יום, והכא קתני יום אחד?

תנאי היא בפרק ארבעה ראשי שנים (ר"ה דף י).

דאיכא למ"ד יום אחד בשנה חשוב שנה, ואיכא למאן דאמר כו':

אלא לר' ינאי, קשיא?

אלא לרבי ינאי - דאמר לר"מ עד סוף שנה שלישית לאו בת ביאה היא, קשיא:

קשיא:

 

פחות מכאן כנותן אצבע בעין:

איבעיא להו, הני בתולין מיזל אזלי ואתו,

הני בתולין - בתוך ג' שנים:

או דלמא אתצודי הוא דלא מתצדי עד לאחר ג'?

איתצוד - לשון צידה כלומר אינן ניטלין על ידי ביאה ואינו דם בתולין עד ג' שנים ויום אחד:

למאי נפקא מינה?

כגון שבעל בתוך ג' ומצא דם, ובעל לאחר שלש ולא מצא דם.

אי אמרת מיזל אזלי ואתו, שהות הוא דלא הויא להו.

אי אמרת מיזל אזלי - בביאה בתוך ג' לגמרי והדר אתו, לא מחזקינן לה כזונה. דהא דלא הדור, שהות הוא דלא הויא להו, מתוך בעילה שבעל תדיר:

אלא אי אמרת אתצודי הוא דלא מתצדי עד לאחר ג',

אלא אי אמרת - לא אזלי בביאה תוך ג', הוה ליה למיתי דם לאחר ג', וכיון דלא חזיא, אחר בא עליה לאחר ג', וזונה היא, ופסולה לכהונה:

הא אחר בא עליה.

מאי?

מתקיף לה רב חייא בריה דרב איקא, ומאן לימא לן דמכה שבתוך ג' אינה חוזרת לאלתר, שמא חוזרת לאלתר, והא אחר בא עליה?

ומאן לימא לן - כלומר אפי' אם תמצי לומר מיזל אזלי בביאה תוך ג', מי איכא למימר שהות לא הוה להו? מאן לימא לן דלא הדרי לאלתר:

אלא נפקא מינה, כגון שבעל בתוך ג' ומצא דם, ובעל לאחר ג' ומצא דם.

אי אמרת מיזל אזלי ואתו, האי דם בתולין הוא.

אלא אי אמרת אתצודי הוא דלא מתצדי אלא עד לאחר ג', האי דם נדה הוא.

האי דם נדה הוא - האי דתוך ג':

מאי?

אמר רב חסדא, ת"ש, "פחות מכאן, כנותן אצבע בעין".

למה לי למתני, "כנותן אצבע בעין", לתני, "פחות מכאן ולא כלום"?

מאי לאו, הא קמ"ל.

מה עין מדמעת וחוזרת ומדמעת, אף בתולין מיזל אזלי ואתו.

ת"ר, "מעשה ביוסטני בתו של אסוירוס בן אנטנינוס שבאת לפני רבי, אמרה לו, רבי.

יוסטני -:

אשה בכמה ניסת?

אמר לה בת ג' שנים ויום אחד.

ובכמה מתעברת?

אמר לה בת י"ב שנה ויום אחד.

אמרה לו אני נשאתי בשש, וילדתי בשבע.

אוי לשלש שנים שאבדתי בבית אבא".

אוי לשלש שנים שאבדתי - משנראיתי לביאה:

ומי מעברה?!

והתני רב ביבי קמיה דרב נחמן ג' נשים משמשות במוך, קטנה, מעוברת, ומניקה.

משמשות במוך - תקנתן הוה לשמש במוך, שלא יתעברו:

קטנה, שמא תתעבר ותמות.

מעוברת, שמא תעשה עוברה סנדל.

סנדל - כשמתעברת תאומים, פעמים שאחד דוחק את חבירו, ופוחת את צורתו.

כדאמרינן במכילתין, "אין סנדל שאין עמו ולד":

מניקה, שמא תגמול את בנה וימות.

תגמול - תפריש את בנה מלהניק מחמת עיבורה:

ואיזוהי קטנה?

מבת י"א שנה ויום אחד, ועד י"ב שנה ויום אחד.

פחות מכאן,

פחות מכן - אינה צריכה לשמש במוך, דודאי לא תתעבר:

או יתר על כן, משמשת והולכת.

יתר על כן - אם תתעבר לא תמות:

דברי ר"מ.

וחכ"א, אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה והולכת.

ומן השמים ירחמו.

שנאמר (תהילים קטז) "שומר פתאים ה'".

איבעית אימא, (יחזקאל כג) "אשר בשר חמורים בשרם".

ואיבעית אימא (תהילים קמד) "אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר".

ת"ר, "מעשה באשה אחת שבאת לפני ר"ע, אמרה לו ר':

נבעלתי בתוך שלש שנים, מה אני לכהונה?

אמר לה, כשרה את לכהונה.

אמרה לו, רבי, אמשול לך משל למה הדבר דומה, לתינוק שטמנו לו אצבעו בדבש.

פעם ראשונה ושניה, גוער בה.

שלישית, מצצה!

מצצה - כלומר אף אני טעמתי טעם זנות:

אמר לה, אם כן פסולה את לכהונה.

ראה התלמידים מסתכלים זה בזה.

אמר להם למה הדבר קשה בעיניכם?

[אמרו ליה] כשם שכל התורה הלכה למשה מסיני, כך פחותה מבת שלש שנים כשרה לכהונה, הלכה למשה מסיני.

ואף רבי עקיבא לא אמרה, אלא לחדד בה את התלמידים:

לא אמרה - הא דקאמר פסולה לכהונה אלא לחדד:

 

משנה

בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו, קנאה.

קנאה - וזכה בנכסי אחיו.

ואע"ג שאין קנין לקטן?

הרי קנויה לו ועומדת:

ואין נותן גט עד שיגדיל.

ואינו נותן גט עד שיגדיל - אם בא לגרשה.

דקידושי אחיו קידושין גמורין, וגירושין של זה אינם גירושין גמורין, דאינו בן דעת:

ומטמא בנדה, לטמא משכב תחתון כעליון.

ומטמא בנדה - אם בא עליה, דביאתו ביאה לכל דבר:

ופוסל,

ופוסל - כגון בן ט' שנים כותי או ממזר שבא על הכהנת, פסלה מתרומת אביה.

אבל בבן תשע ישראל שבא על בת כהן ליכא למימר דפוסל מן התרומה.

דאי משום ביאת זנות, לא פסלה זנות דכשר, מן התרומה.

ואי משום קדושין למהוי בת כהן לישראל, לאו קדושין נינהו, דקטן דקדיש אין קדושיו קדושין:

ואינו מאכיל בתרומה.

ואינו מאכיל - כגון יבם בן ט' כהן הבא על יבמתו, אע"ג דקני לה בהך ביאה, לא אכלה בתרומה:

ופוסל את הבהמה מע"ג המזבח.

ופוסל את הבהמה - אם רבעה ע"פ עד אחד או ע"פ הבעלים.

אבל סקילה לא, דמודה בקנס פטור:

ונסקלת על ידו.

ונסקלת על ידו - אם יש עדים:

ואם בא על אחת מכל העריות האמורות בתורה, מומתין על ידו, והוא פטור:

גמרא

ולכשיגדיל בגט סגי לה?!

בגט סגיא לה - בתמיה אם בא לגרשה:

והתניא, "עשו ביאת בן ט', כמאמר בגדול".

מאמר - קידושי יבמה:

מה מאמר בגדול, צריך גט למאמרו וחליצה לזיקתו,

וחליצה לזיקתו - דאין קדושין גומרין ביבמה להיות כאשתו לצאת בגט בלא חליצה. אבל ביאה גומרת בה, כדכתי' (דברים כה) "יבא עליה":

אף ביאת בן ט' צריך גט למאמרו וחליצה לזיקתו?

ביאת בן תשע - ביבמתו:

אמר רב הכי קאמר,