Enjoying this page?

044a – יוצא דופן – פרק חמישי – נדה, מד ע”א

Tzuras Hadaf - צורת הדף 

ונוחל, ומנחיל.

ונוחל ומנחיל - מפרש בגמרא:

וההורגו, חייב.

והרי הוא לאביו ולאמו ולכל קרוביו, כחתן שלם:

כחתן שלם - מפרש בגמרא:

גמרא

מנהני מילי?

דת"ר, "'אשה', אין לי אלא אשה, בת יום אחד לנדה מנין?

אשה - "ואשה כי תהיה זבה" וגו'' והאי קרא בנדה משתעי:

ת"ל 'ואשה'":

בת י' ימים לזיבה: מנא ה"מ?

בת עשרה ימים כו' - "ואשה כי תזוב זוב דמה" קא דריש:

דת"ר, "'אשה'' אין לי אלא אשה, בת י' ימים לזיבה מנין?

ת"ל, 'ואשה'":

תינוק בן יום אחד כו': מנא הני מילי?

דת"ר, (ויקרא טו) "'איש איש', מה ת"ל, 'איש איש'?

לרבות בן יום אחד שמטמא בזיבה.

דברי רבי יהודה.

רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר, אינו צריך.

הרי הוא אומר (ויקרא טו) 'והזב את זובו לזכר ולנקבה',

'לזכר' כל שהוא, בין גדול בין קטן.

'לנקבה' כל שהיא, בין גדולה בין קטנה.

אם כן מה ת"ל 'איש איש'?

דברה תורה כלשון בני אדם:

ומטמא בנגעים: דכתיב, (ויקרא יג) "אדם כי יהיה בעור בשרו", אדם כל שהו:

אדם - משמע כל שהוא מין אדם, אפילו קטן.

כדכתיב (במדבר לא) "ונפש אדם מן הנשים" וגו', ובקטנות משתעי קרא:

ומטמא בטמא מת: דכתיב, (במדבר יט) "ועל הנפשות אשר היו שם", נפש כל דהו:

נפשות - כל שיש בו נפש:

וזוקק ליבום: דכתיב, (דברים כה) "כי ישבו אחים יחדיו", אחים שהיה להם ישיבה אחת בעולם:

ופוטר מן היבום: (דברים כה) "ובן אין לו", אמר רחמנא, והא אית ליה:

ומאכיל בתרומה: דכתיב (ויקרא כב) "ויליד ביתו, הם יאכלו בלחמו", קרי ביה יאכילו בלחמו:

ופוסל מן התרומה: (ויקרא כב) "וזרע אין לה" אמר רחמנא, והא, אית לה.

מאי איריא זרע אפילו עובר נמי, דכתיב, "כנעוריה", פרט למעוברת?

כנעוריה - "ושבה אל בית אביה כנעוריה", כלומר אם דומה לימי נעורים ושבה, ואם לאו, לא תשוב:

וצריכי.

דאי כתב רחמנא, "וזרע אין לה", משום דמעיקרא חד גופא והשתא תרי גופי.

אבל הכא, דמעיקרא חד גופא והשתא חד גופא, אימא תיכול.

כתב רחמנא "כנעוריה".

ואי כתב רחמנא "כנעוריה", משום דמעיקרא גופה סריקא, והשתא גופה מליא.

אבל הכא דמעיקרא גופה סריקא והשתא גופה סריקא אימא תיכול.

צריכא.

קראי אתרוץ,

קראי אתרוץ - דתרוייהו צריכי:

אלא מתניתין מאי אריא בן יום אחד אפי' עובר נמי?

אלא מתניתין - מדנקט יום אחד, ולא נקט עובר, דוקא נקט:

אמר רב ששת, הב"ע, בכהן שיש לו שתי נשים,

אמר רב ששת - האי פוסל לאו אאמו קאי, אלא אעבדיו קאי, והכא בכהן שהיו לו שתי נשים וכו':

אחת גרושה ואחת שאינה גרושה,

אחת גרושה - שהיתה גרושה ועבר ונשאה:

ויש לו בנים משאינה גרושה,

ויש לו בנים - משאינה גרושה, והן כהנים כשרים, ועבדים שנפלו להן בירושה אוכלין בתרומה בשבילן.

דכתיב (ויקרא כב) "וכהן כי יקנה נפש קנין כספו" וגו':

ויש לו בן יום אחד מן הגרושה.

ויש לו בן יום אחד מן הגרושה - והוא חלל ואינו ראוי לכהונה, ויש לו חלק בעבדים, ופוסל את כולן מן התרומה. שאין אנו יודעין לברור מי מגיע לחלקו.

ודוקא בן יום אחד דראוי לירושה, אבל כל זמן שלא נולד, אוכלין כולן דאין זכייה לעובר:

דפוסל בעבדי אביו מלאכול בתרומה.

ולאפוקי מדר' יוסי, דאמר, עובר נמי פוסל.

ולאפוקי מדר' יוסי - דאמר במסכת יבמות בפרק אלמנה לכהן גדול (דף סז), "יש לו זכייה, ואפילו הוא במעי אשה זרה הכשרה לכהונה, פוסלה".

דקסבר, כל זמן שהוא במעי זרה, זר הוא, וכל שכן האי דבמעי גרושה הוא, דאפילו כשיולד, לא יהא ראוי:

קמ"ל, בן יום אחד, אין, עובר לא:

נוחל ומנחיל: "נוחל" ממאן?

מאביו.

"ומנחיל" למאן?

לאחיו מאביו.

לאחיו מן האב - דהא אין ירושה אלא לקרובי האב:

אי בעי מאבוה לירתי ואי בעי מיניה לירתי?

אי בעי מאבוה לירת - אפי' חשיבנא ליה כמאן דליתיה, ירתי לאחר מיתת אביהם, ואיהו מאי אהני:

אמר רב ששת, נוחל בנכסי האם, להנחיל לאחיו מן האב.

נוחל בנכסי האם - אם מתה אמו ביום שנולד, הרי הוא יורשה, וכשמת הוא, באין אחיו מאביו ויורשין הימנו נכסי אמו.

דאי לאו איהו הוו שקלי ליה קרובי האם, דבן נוחל את אמו. אבל האם אינה נוחלת את בנה, וכל שכן קרובי האם שאין נוחלין אותו. דכתיב (במדבר א) "למשפחותם לבית אבותם", משפחת האם אינה קרויה משפחה:

ודוקא בן יום אחד, אבל עובר לא.

אבל עובר - שבמעיה, אם מתה מעוברת, אינו נוחל להנחיל את קרוביו מן האב:

מ"ט דהוא מיית ברישא.

ואין הבן יורש את אמו