דף כט,ב
"אשה שיצתה מלאה, ובאה ריקנית.
האשה שיצאה מלאה וחזרה ריקנית - לסוף זמן מרובה, ואינה יודעת אימת יצא הריונה?:
והביאה לפנינו שלשה שבועין טהורין.
והביאה לפנינו - כלומר משבאה לפנינו, ישבה לה שלשה שבועים טהורים מכל וכל, עם יום בואה.
ולא דק כולי האי, דיום זה, ספק טמא.
דשמא ראתה בו ביום קודם שבאתה לפנינו.
ואפ"ה קרי ליה "טהור", דקאי אמכאן ולהבא.
דקס"ד השתא שבאתה לפנינו ביום.
ומשבאתה לפנינו, לא ראתה:
ועשרה שבועות, אחד טמא ואחד טהור.
ועשרה שבועים אחד טמא ואחד טהור - "אחד טמא"" שהיתה רואה בכל יום.
"ואחד טהור", שכל הימים של אותו שבוע, היו טהורין:
משמשת לאור שלשים וחמש.
משמשת לאור שלשים וחמש - שהוא ליל סוף שבוע חמישי. והוא ליל כניסת שלשים וחמש, ויציאת יום ל"ד.
ושוב אינה משמשת.
וטעמא דכולן מפרש לקמן.
ואמאי נקט הכי י"ג שבועים:
ומטבילין אותה תשעים וחמש טבילות.
ומטבילין אותה צ"ה טבילות - משום דטבילה בזמנה מצוה.
וכולהו מפרש לקמן.
ומשום הני צ"ה טבילות, נקט י"ג שבועים.
דספק זמן הטבילות משוך י"א שבועים, ופלגא די"ב.
ואיידי דצריך לפלגא, נקט כולה.
ואיידי דתנא שבוע טמא, דהיינו י"ב, תנא נמי שבוע י"ג, טהור.
והכי מפרש לקמיה:
דברי ב"ש.
וב"ה אומרים, שלשים וחמש.
וב"ה סברי ל"ה - וטעמייהו מפרש לקמן.
ותרוייהו סבירי להו טבילה בזמנה מצוה:
רבי יוסי בר' יהודה אומר, דיה לטבילה שתהא באחרונה".
באחרונה - כשתפסוק לגמרי ותטהר, דלית ליה טבילה בזמנה מצוה:
בשלמא שבוע ראשון לא משמשת,
בשלמא שבוע ראשון כו' - השתא מפרש תיובתא:
אימר יולדת זכר היא.
אימר יולדת זכר היא - וכל יומא ויומא דשבוע ראשון, איכא לספוקי דלמא ביום שבאתה ילדה שעה אחת קודם שבאה לפנינו, וכל שבעת הימים האלו הוו שבעת ימי לידה:
שבוע ראשון - יומא דאתיא לקמן, קחשיב בכלל שבוע ראשון:
שבוע שני, אימר יולדת נקבה היא.
אימר יולדת נקבה היא - וביום שבאת לפנינו ילדה, ומשכי ימי לידה הנך תרתי שבועי:
שבוע שלישי, אימר יולדת נקבה בזוב היא.
בזוב - שמא מתוך י"א יום דימי זיבה ילדה, וראתה ג' רצופין ובלא צער, דהוה שופי סמוך ללידה, ובעיא שבעה נקיים לזיבתה.
ואע"ג דקא יתבא י"ד נקיים, הואיל ואיכא לספוקינהו בימי לידה, לא סלקא לה.
דקסבר, ימי לידה שאינה רואה בהן, אין עולין לה לספירת זיבתה:
אלא שבוע רביעי, אע"ג דקא חזיא דם, תשמש!
אלא שבוע רביעי - אי אמרינן רוב נשים ולד מעליא ילדן, האי ולד הוא, שהרי הוחזקה עוברה:
דהא דם טהור הוא?
לאו, משום דלא אזלינן בתר רובא?
אלא מאי "לא ידענא מאי תיובתא."?
אימר הרחיקה לידתה.
הך שבוע חמישי דטהור הוא, תשמש?
הך שבוע רביעי, כל יומא ויומא מספקין בסוף לידה, ובתחלת נדה.
ועשרין ותמניא גופיה, אימר תחלת נדה היא, ובעיא למיתב שבעה לנדתה.
בעשרים וחד תשמש?
רבי שמעון היא, דאמר אסור לעשות כן,
ר"ש היא דאמר - בת"כ, אסור לעשות כן, לשמש זבה ביום טבילתה:
שמא תבא לידי ספק.
שמא תבא לידי ספק - שמא תראה לאחר תשמיש, ונמצא שסתרה כל מניינה, דהא לא הוו נקיים כל שבעה, ונמצא משמשת זבה:
לאורתא תשמש?
לאורתא תשמש - בליל תחלת שבוע רביעית.
דקס"ד השתא, שאינה רואה אלא ביום.
ואף ע"ג דהאי שבוע רביעי טמא הוא, מיהו בליל תחלת שבוע, אכתי טהורה היא, ותשמש הלילה:
כשראתה בערב.
ומשני כשראתה מבערב - וכן היא נהוגה, לראות בכל שבוע טמא, מבערב:
"ומטבילין אותה תשעים וחמש טבילות".
שבוע קמא מטבילין אותה בלילותא.
בלילותא - בכל לילה ולילה.
דבכל לילה מספקינן לה [שמא] השתא סוף שבעה ללידתה הוא, וטבילה בזמנה מצוה:
אימר יולדת זכר היא.
אימר יולדת זכר בזוב היא - ויום ראשון דשבוע שני אמרינן, שמא שבעת ימים קודם שבאת לפנינו ילדה, ושבוע ראשון הוה ספירה לנקיים, ולמחר ביום תחלת שבוע שני, תהא טבילת זיבתה.
וכן כל ימי שבוע שני, כל יומא ויומא איכא לספוקי, דלמא קצת משבוע ראשון הוי בכלל ימי לידה, והשתא כלין ימי הספירה.
אבל שבוע ראשון לא טבלה ביום. ואף ע"ג דבכל יום איכא לספוקי שמא הרחיקה לידתה, והשתא כלין ימי הספירה.
משום דבעינן שבעת ימי הנקיים לפנינו ודאין, והני דקודם לכן ספק הוו נקיים ספק לא הוו.
והכי מפרש לקמן.
ויום אחרון דשבוע קמא הוה בעיא טבילה, משום ספקא, דהשתא כלין ימי הספירה, ואיכא ז' ספורין לפנינו?
ולקמן מתרצין, דטבילה חדא בשבוע, לא קחשיב:
שבוע שני מטבילין אותה בלילותא.
אימר יולדת נקבה היא.
בלילותא אימור יולדת נקבה הואי - וכל לילה איכא לספוקי האידנא סוף שבועים.
וליל אחרון, מספקינן שמא ביום שבאתה ילדה, והשתא כלין:
ביממא, אימר יולדת זכר בזוב היא.
שבוע שלישי מטבילין לה ביממא.
שבוע שלישי מטבלינן לה ביממא - אימר יולדת נקבה בזוב היא, וכל יומא איכא לספוקי, השתא כלין ימי ספירה.
יום ראשון, דלמא ששה ימים קודם שבאת לפנינו ילדה, ושבועים, הרי עשרים יום, והיום הוי כ"א, שסוף ספירה הוא.
ולמחר אמרי', ה' ימים קודם ביאתה, ילדה, והיום כלים.
ויום אחרון, אימר ביום שבאתה ילדה, והיום כלים:
אימר יולדת נקבה בזוב היא
בלילותא ב"ש לטעמייהו, דאמרי טבולת יום ארוך בעי טבילה.
בלילותא - דשבוע שלישי מטבילין לה.
ואף ע"ג דליכא לספוקי בשבוע שלישי בסוף לידת נקבה: