דף כג,א
וילפינן מופנה משני צדדין.
ולהכי אפניה רחמנא לבהמה משני צדדין, כי היכי דלא נגמר מן מופנה מצד אחד.
להכי אפנייה רחמנא כו' - כרבנן:
רב אחא בריה דרבא מתני לה משמיה דרבי אלעזר לקולא.
לקולא - דלא בעינן מופנה כולי האי:
"כל גזרה שוה שאינה מופנה כל עיקר, למדין ומשיבין.
מופנה מצד אחד.
לרבי ישמעאל, למדין ואין משיבין.
לרבנן למדין ומשיבין.
מופנה משני צדדין, דברי הכל למדין ואין משיבין".
ולרבנן מאי איכא בין מופנה מצד אחד לשאינה מופנה כל עיקר?
לרבנן - כיון דלמופנה מצד אחד למדין ומשיבין, ולשאינו מופנה כל עיקר אמרינן דברי הכל למדין ומשיבין, מאי איכא בין מופנה מצד אחד לשאינה מופנה כל עיקר?:
נ"מ, היכא דמשכחת לה מופנה מצד אחד, ושאינה מופנה כל עיקר.
ולאו להאי אית ליה פירכא ולאו להאי אית ליה פירכא.
שבקינן שאינה מופנה כל עיקר, וגמרינן ממופנה מצד אחד.
והכא מאי פירכא איכא?
והכא מאי פירכא איכא - כלומר, והכא בג"ש דתני אאדם, מה תשובה איכא?
דקאמרת דניחא לך למיגמר מחיה דהוי מופנה משני צדדין, משום דאין משיבין, ולא נגמר בריאה בריאה מתנין, משום דמופנה מצד אחד הוא ומשיבין.
ומאי אית לך לאותובי?:
משום דאיכא למיפרך, מה לאדם שכן מטמא מחיים.
שכן מטמא מחיים - מקבל טומאה בחייו משרץ או משאר טומאות, דין הוא שתהא יולדתו טמאה לידה. תאמר באלו
הלכך גבי דגים פרכינן ליה, דמופנה מצד אחד הוא.
אבל גבי בהמה אע"ג דפירכא היא לא פרכינן לה, הואיל ומופנה היא משני צדדין:
וכן א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן, היינו טעמא דר"מ, הואיל ונאמרה בו יצירה כאדם.
וכן אמר רבי חייא כו' - אדרב יהודה אמר שמואל קאי:
א"ל רבי אמי, אלא מעתה המפלת דמות הר אמו טמאה לידה?
שנאמר, (עמוס ד) "כי הנה יוצר הרים ובורא רוח".
אמר ליה, הר מי קא מפלת,
הר מי קמפלת - מי מפלת נפל גדול כהר:
אבן היא דקא מפלת,
דמות אבן הוא דמפלת - חתיכת בשר, דמות אבן, גוש בעלמא מיקרי, ולא כתיבא ביה יצירה:
ההוא גוש איקרי?
גוש - כמו (איוב ז) "גוש עפר":
אלא מעתה המפלת רוח תהא אמו טמאה לידה, הואיל ונאמרה בו בריאה כאדם?
דכתיב, (עמוס ד) "ובורא רוח".
וכי תימא לא מופנה?
מדהוה ליה למכתב, "יוצר הרים ורוח", וכתיב, "ובורא רוח", ש"מ לאפנויי.
א"ל דנין דברי תורה מדברי תורה, ואין דנין דברי תורה מדברי קבלה.
רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, היינו טעמא דר"מ, הואיל ועיניהם
הואיל ועיניהן - של חיה ובהמה:
דומות כשל אדם.
דומות לשל אדם - שחור שבעין הוה עגול בבהמה כשל אדם, אבל דדגים לאו עגול הוא:
אלא מעתה המפלת דמות נחש תהא אמו טמאה לידה, הואיל וגלגל עינו עגולה כשל אדם?
וכי תימא הכי נמי?
ליתני נחש?
אי תנא נחש הוה אמינא, בנחש הוא דפליגי רבנן עליה דר"מ דלא כתיב ביה יצירה.
אבל בהמה וחיה לא פליגי, דכתיבא ביה יצירה.
והא גבי מומין קתני לה, "את שגלגל עינו עגול כשל אדם"?
והא גבי מומין תני לה - כלומר היכי אמרת דעין בהמה דומה לאדם, והא גבי מומי הבכור קתני לה.
בבכורות (דף מ) "ושגלגל עינו הוי מום".
ומדחשיב ליה מום, נמצא שאין דרך בהמה להיות עיניה כאדם:
לא קשיא.
הא באוכמא
באוכמא - שחור שבעין הוי עגול בבהמה כאדם.
והא דתני דהוי מום, בציריא.
מקום מושב כל העין לא הוי עגול בבהמה כאדם.
ואי הוי עגול הוי מום.
דכל בור של מושב העין קרוי גלגל.
כדאמרי' לקמן (דף כד) "ועמדתי בגלגל עינו של מת עד חוטמי".
ומפני שהוא עגול כגלגל:
הא בציריא.
רבי ינאי אמר, היינו טעמא דר"מ, הואיל ועיניהם הולכות לפניהם כשל אדם.
לפניהם - לאפוקי דגים דעיניהם בצדיהם וכן נחש:
והרי עוף דאין עיניו הולכות לפניו וקאמר ר"מ דטמא?
אמר אביי, בקריא וקיפופא.
קריא וקיפופא - עוף הצועק בלילה, ופניו דומה לחתול, ועיניו לפניו:
ובשאר עופות לא?!
מיתיבי, "ר' חנינא בן [גמליאל] אומר נראין דברי ר"מ בבהמה וחיה, ודברי חכמים בעופות".
מאי עופות?
אילימא בקריא וקיפופא, מ"ש בהמה וחיה דעיניהן הולכות לפניהן כשל אדם, קריא וקיפופא נמי?
אלא פשיטא בשאר עופות.
מכלל דר"מ פליג בשאר עופות?
חסורי מיחסרא והכי קתני.
חסורי מיחסרא והכי קתני - נראין דברי ר"מ בבהמה ובחיה, והוא הדין לקריא וקיפופא, דעיניו הולכו' לפניו, ואע"פ דפליגי רבנן עליה:
"ר' חנינא בן [גמליאל] אומר נראין דברי ר"מ בבהמה וחיה, והוא הדין לקריא וקיפופא.
ודברי חכמים בשאר עופות.
ודברי חכמים - נראין לר"מ בשאר עופות, דר"מ נמי מודה להו:
שאף ר"מ לא נחלק עמהם אלא בקריא וקיפופא, אבל בשאר עופות מודי להו".
והתניא, "א"ר אלעזר בר' צדוק, המפלת מין בהמה וחיה.
והתניא - בניחותא:
לדברי ר"מ ולד.
ולדברי חכמים אינו ולד.
ובעופות, תיבדק".
למאן תיבדק?
לאו לדברי ר"מ, דאמר "קריא וקיפופא אין, שאר עופות לא".
אמר רב אחא בריה דרב איקא, לא.
תיבדק לרבנן, דאמרי "קריא וקיפופא אין, שאר עופות לא".
ומ"ש קריא וקיפופא מבהמה וחיה?
ומאי שנא קריא וקיפופא - דקאמר לרבנן דהוי ולד טפי משאר עופות.
אי משום דעיניהם הולכות לפניהם, הרי חיה ובהמה נמי דעיניהן הולכות לפניהם, ופליגי רבנן?:
הואיל ויש להן לסתות כאדם.
לסתות - לחיים זקופין כאדם, מה שאין כן בבהמה ובחיה:
בעא מיניה רבי ירמיה מר' זירא, לר"מ דאמר בהמה במעי אשה ולד מעליא הוא.
קבל בה אביה קידושין מהו?
למאי נפקא מינה?
לאיתסורי באחותה.
למימרא דחיי?!
למימרא דחיי - הא אחותה לא מיתסרא אלא בחייה, דאין איסור אחות אשה אלא בחייה:
והאמר רב יהודה אמר רב, "לא אמרה ר"מ אלא הואיל ובמינו מתקיים"?
ובמינו - כגון בהמה גמורה מתקיימת, ובמינו הוא דמתקיים, אבל איהו לא:
אמר רב אחא בר יעקב, עד כאן הביאו רבי ירמיה לר' זירא לידי גיחוך, ולא גחיך!
לידי גיחוך - שחוק בכל תחבולות הללו עסק ר' ירמיה להביא ר' זירא לידי שחוק ולא שחק.
דאסור לאדם שימלא פיו שחוק.
ור' זירא מחמיר טפי:
גופא.
אמר רב יהודה אמר רב, לא אמרה רבי מאיר אלא הואיל ובמינו מתקיים.
אמר רב ירמיה מדפתי