בית שמאי היא,
ב"ש היא דאמרי - בפרק בנות כותים, מעין אחד הוא:
דאמרי, "מעין אחד הוא".
וסתם לן תנא כב"ש?!
סתם ואחר כך מחלוקת הוא.
וכל סתם ואח"כ מחלוקת, אין הלכה כסתם.
ואבע"א, מי קתני: "מבקשת לישב",
"יושבת" קתני?!
יושבת קתני - שכבר נכנסו ימי טוהר:
אי יושבת, מאי למימרא?
מהו דתימא, תיבדוק, דדילמא קבעה לה וסת.
דילמא קבעה לה וסת - תוך שמונים דנקבה. ג' ראיות מעשרים לעשרים, לרשב"ג. ולרבי ב' ראיות, משלשים לשלשים. שכשיכלו ימי טוהר, ה"ל וסת לעשרים:
קמ"ל, דמעין טהור, למעין טמא, לא קבעה.
הניחא ללוי, דאמר שני מעינות הם.
אלא לרב דאמר, מעין אחד הוא - תבדוק, דילמא קבעה לה וסת?
אפילו הכי, מימי טהרה לימי טומאה, לא קבעה:
ומשמשת בעדים וכו': תנן התם: [לקמן סד, ב] "תינוקת שלא הגיע זמנה לראות, ונשאת.
ב"ש אומרים, נותנין לה, ארבע לילות.
וב"ה אומרים, עד שתחיה המכה".
המכה - מכת בעילה. דכל זמן שתהא רואה דם מחמת תשמיש, דם בתולים הוא:
אמר רב גידל אמר שמואל: לא שנו,
לא שנו - אבית הלל קאי:
אלא שלא פסקה
שלא פסקה - ממראות דם:
מחמת תשמיש,
מחמת תשמיש - דכל זמן ששמשה ראתה:
וראתה שלא מחמת תשמיש.
וראתה שלא מחמת תשמיש - כלומר אפילו חזרה וראתה ביום שלא מחמת תשמיש, מחזקינן לה בדם בתולים, הואיל ומחמת תשמיש לא פסקה:
אבל פסקה מחמת תשמיש,
אבל פסקה מחמת תשמיש - ששמשה פעם אחת ולא ראתה, ואחרי כן ראתה, בין שראתה מחמת תשמיש בין שלא ראתה מחמת תשמיש - טמאה. דאמרינן: כיון דבשעת תשמיש פסקה פעם אחת, רגלים לדבר שהבתולים כלו כבר, וזה ממקום טמא ירד:
וראתה, טמאה.
עבר לילה אחת בלא תשמיש וראתה - טמאה.
נשתנו מראה דמים שלה - טמאה.
נשתנו מראה דמים - ממראה דם בעילה ראשונה:
מתיב ר' יונה: ובתולה שדמיה טהורים, אמאי?
תשמש בעדים,
תשמש בעדים - אחד לפני תשמיש ואחד לאחר תשמיש:
דדילמא נשתנו מראה דמים שלה?
אמר רבא: אימא רישא: "חוץ מן הנדה, והיושבת על דם טוהר", הוא דלא בעיא בדיקה.
אבל בתולה שדמיה טהורין, בעיא בדיקה?
אלא קשיין אהדדי?
כאן, ששמשה,
כאן ששמשה - הא דקתני שאינה משמשת בעדים, משום דשמשה עכשיו, דאי נמי חזיא לאחר תשמיש, ונשתנו מראה הדם, טהורין:
דאימא שמש עכרן.
דאימור שמש עכרן - אבר התשמיש:
כאן, שלא שמשה.
כאן שלא שמשה - הא דאמר נשתנו מראה דמים שלה, טמאה, שלא שמשה היום. אלא בטהרות עסקה סמוך לבדיקה. הילכך לענין טהרות, שחרית וערבית בעיא בדיקה. ולפני תשמיש, היינו טעמא דלא בעיא בדיקה, דכיון דלאחר תשמיש לא בעיא בדיקה, לפני תשמיש נמי לא אצרכוה רבנן. דאמרינן לקמן, כל לבעלה לא בעיא בדיקה. אלא מגו דבעיא בדיקה לאחר תשמיש לטהרות, בעיא נמי בדיקה לפני תשמיש לבעלה, והכא ליכא מגו. לישנא אחרינא. כאן ששמשה לאחר תשמיש, ראשון לא בעיא בדיקה ואפילו שחרית וערבית, ואפילו נשתנו, אימור שמש עכרן. והא דתני, "נשתנו, טמאין", כשלא שמשה לאחר לילה הראשון. ולאו טעמא הוא. דא"כ אפילו לא נשתנו נמי טמאה? דהא עברה עליה לילה אחת בלא תשמיש, אמרינן לעיל דטמאה:
תניא נמי הכי: "בד"א, שלא פסקה מחמת תשמיש, וראתה שלא מחמת תשמיש.
אבל פסקה מחמת תשמיש, וראתה - טמאה.
עבר לילה אחת בלא תשמיש, וראתה, טמאה.
נשתנו מראה דמים שלה, טמאה:
פעמים היא צריכה וכו': א"ר יהודה אמר שמואל: לא שנו
לא שנו - הא דתנן שחרית וערבית בודקת:
אלא לטהרות,
אבל לבעלה מותרת.
אבל לבעלה מותרת - בלא בדיקה:
פשיטא, "שחרית" תנן?
פשיטא שחרית תנן - דטהרות הוא, דהא אין משמשין מטה ביום:
אלא אי אתמר אסיפא אתמר.
"ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה".
א"ר יהודה אמר שמואל: לא שנו אלא באשה עסוקה בטהרות,
דמגו דבעיא בדיקה לטהרות,
מגו דבעיא בדיקה לטהרות - לאחר תשמיש, שמא ראתה לאחר תשמיש מחמת תשמיש:
בעיא נמי בדיקה לבעלה.
בעיא נמי בדיקה לבעלה - לפני תשמיש:
אבל אינה עסוקה בטהרות, לא בעיא בדיקה.
מאי קמ"ל!
תנינא?
הא נמי תנינא - במתני' פ"ב (לקמן טו):
"כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן".
בחזקת טהרה - לבעליהן. ומתניתין דקתני, דבעינן בדיקה? על כרחך הכי מתרצת לה. מתניתין דהכא בעסוקה בטהרות. והתם, בשאינה עסוקה בטהרות:
אי ממתני' הוה אמינא, הני מילי באשה שיש לה וסת, אבל אשה שאין לה וסת, בעיא בדיקה.
והא מתני' באשה שיש לה וסת עסקינן?
והא מתני' דהכא ביש לה וסת עסקינן - דקתני, "ואע"פ שאמרו דיה שעתה" וכו' והא ודאי בשיש לה וסת. ועלה מיירי שמואל ואמר, "אבל לבעלה מותרת", אבל אין לה וסת, לא קאמר:
מתני' בין שיש לה וסת בין אין לה וסת.
בין יש לה בין אין לה - דכיון דאמר יש לה וסת בעיא בדיקה, כ"ש דאין לה וסת. ואכולהו קאמר שמואל, "אבל לבעלה מותרת". והא דאיירי מתניתין ביש לה וסת, "הא קא משמע לן דאף על גב" כו':
והא קמ"ל, דאע"ג דיש לה וסת, מגו דבעיא בדיקה לטהרות, בעיא נמי בדיקה לבעלה.
והא אמרה שמואל חדא זימנא?
והאמר שמואל חדא זימנא - דאפילו אין לה וסת לא בעיא בדיקה לבעלה אלא אם כן רגילה לעשות טהרות:
דאמר רבי זירא אמר רבי אבא בר ירמיה אמר שמואל: "אשה שאין לה וסת, אסורה לשמש, עד שתבדוק".
ואוקימנא,
ואוקימנא - לקמן:
בעסוקה בטהרות?
חדא מכלל חברתה אתמר.
תניא נמי הכי: "בד"א
במה דברים אמורים - דבעיא בדיקה:
לטהרות,
לטהרות - כלומר בעסוקה בטהרות, אבל לבעלה גרידא שאינה עסוקה בטהרות - לא:
אבל לבעלה מותרת.
בד"א, שהניחה בחזקת טהורה,
אבל הניחה בחזקת טמאה,
לעולם היא בטומאתה. עד שתאמר לו, טהורה אני".