דף י,א
הדר קחזיא בעונות,
הדר קא חזיא בעונות - אחר ראיה זו:
מאי?
מאי - דיה שעתה, או מטמאה מעת לעת?
מי אמרינן, הא דקתני בתרה, "ועוד עברו עליה ג' עונות", דוקא קתני "עברו". דאי חזאי לסוף עונה, מטמאה מעת לעת.
דאע"ג דלא הגיע זמנה,
כיון דהוחזקה רואה, קודם הפסקת ג' עונות ראשונות, הרי היא כהגיע זמנה.
וכי הפסיקה בראשונות וראתה, דיה שעתה בההיא ראיה, כר"א.
וכי חזיא תו לסוף עונה, מטמאה מעת לעת.
ככל אשה שעברו עליה ג' עונות, דאין דיה שעתה אלא בראשונה.
אבל היכא דחזרו ועברו ג' שניות, וראתה. דיה שעתה בההיא ראיה, כר"א.
ואע"ג דלא חזינן דקמיירי רבי אליעזר אלא בהעברה ראשונה?
מיהו מודה דדיה שעתה בשניות,
עד דתתחזק או כרבי או כרשב"ג.
ואע"ג דרישא רבי היא?
סיפא כרשב"ג.
דאי כרבי, כיון דחזאי בעונות הוה, מדמינן לה להגיע זמנה,
כי חזאי בהפסקה נמי, כיון דתרי זימני חזאי בהפסקה, איגלאי מילתא למפרע דשינוי וסת הוא ולא סילוק דמים.
ובשניה מטמאה מעת לעת. שאין זו צריכה להתחזק בדמים.
או דילמא, אי חזאי לסוף עונה, נמי כ"ש דדיה שעתה.
דמוכח מילתא, דהפסקה ראשונה, זו סילוק דמים היתה, ולא שינוי וסת. ויש לומר חזרה לקדמותה, וצריכה להתחזק עוד, אחר ההפסקה בשתי ראיות כבתחלה.
והאי דנקט, "ועוד עברו וראתה דיה שעתה"?
רבותא אשמעינן, אע"ג דתרי זימני חזאי בהפסקה, לא אמרינן איגלאי מילתא דשינוי וסת הוא, ולא סילוק דמים, ותטמא בשניה, מעת לעת.
אלא אפילו לרבי, דיה שעתה. דהפסקה קמייתא לעולם בחוזרת לקדמותה נדון אותה.
ולא דמיא להגיע זמנה וצריכה שתתחזק בשתי ראיות, ובג' תטמא מעת לעת כדקתני ואזיל:
אמר רב גידל אמר רב, פעם ראשונה,
אמר רב גידל פעם ראשונה - היא הראיה הסמוכה להפסקה ראשונה:
ושניה,
ושניה - היא הראיה שתראה לסוף עונה, דיה שעתה:
דיה שעתה.
שלישית,
ושלישית - אם תראה עוד לסוף עונה:
מטמאה מעת לעת,
מטמאה מעת לעת - והאי דנקט תנא, "ועוד עברו עליה ג' עונות"?
רבותא הוא דנקט. כדפי'.
דכל שכן אי חזאי בעונות, דמוכחא מילתא דהפסקה קמייתא סילוק הואי, וכולה רבי היא:
ומפקידה לפקידה.
"ועוד עברו עליה ג' עונות וראתה, דיה שעתה".
הדר קחזיא בעונות,
ועוד עברו עליה ג' עונות וראתה דיה שעתה הדר קחזיא בעונות - אחר ראיה זו:
מאי?
מאי - דיה שעתה או מטמאה מעת לעת?
מי אמרינן, הא דהדר תנא בתרא, ראיה שלישית בהפסקה, דוקא נקט.
דהכא הוא דמטמאה מעת לעת, דאיגלאי מילתא דשינוי וסת הואי הפסקותיה, לראות בדילוג, שהרי הוחזקה בהפסקות.
וא"נ לא חשבת להפסקה קמייתא בהדייהו, הא מחזקא בתרתי בתרייתא.
אבל אי חזיא לסוף עונה, הרי היא דיה שעתה, דלא אתחזק בדילוג, ואמרינן הפסקה שניה נמי חוזרת לקדמותה, וכל דמיה מסולקין, וצריכה להתחזק בשתי ראיות, אחת הסמוכה להפסקה שניה, והשניה, היא שתראה לסוף עונה, ובשלישית, תטמא מעת לעת.
או דילמא, כולי האי לא אמרינן, דחזרה לקדמותה.
ובהפסקה שניה, דיינינן לה, כהגיע זמנה והפסיקה וראתה, דבההיא ראיה לחודה הוא דדיה שעתה.
אבל בשניה תטמא מעת לעת.
והאי דנקט תנא, בשלישית, "ועוד עברו עליה וראתה, מטמאה מעת לעת"?
הוא הדין נמי, אם לא עברו.
ורבותא אשמועינן, דלא תימא כל ראיה הסמוכה להפסקה, דיה שעתה, אלא כיון דאיתחזק בדילוג, אמרינן שינוי וסת הוא, ולא סילוק דמים:
אמר רב כהנא אמר רב גידל אמר רב,
"פעם ראשונה, דיה שעתה.
אמר רב גידל אמר רב - ראשונה לסדר ראיות הללו, שאנו עסוקין בהן לישאל, "קא חזיא בעונות, מאי?" היא הראיה הסמוכה להפסקה שניה, דעלה קיימינן, דיה שעתה.
ושניה, היא הראיה שתראה לסוף עונה, מטמאה מעת לעת.
והא דתנא הפסקה שלישית גבי מעת לעת, לרבותא הוא דנקט, כדפרישית.
דלא תימא כל ראיה שלאחר הפסקה, תהא דיה שעתה:
שניה, מטמאה מעת לעת, ומפקידה לפקידה".
מני רבי היא, דאמר, בתרי זימני הוי חזקה.
מני רבי היא - דהא בין רישא בין סיפא כרבי שנינן לה:
אימא סיפא.
אימא סיפא - דהגיע זמנה לראות, אתאן לר"א, דאמר, כל אשה שעברו עליה ג' עונות, דיה שעתה.
ומרישא דאיירי בלא הגיע זמנה, לא מצי למיפרך ליה?
דאיכא למימר, בההיא אפילו רבנן מודו, דחוזרת לקדמותה היא:
"עברו עליה ג' עונות, וראתה, דיה שעתה".
ובעונות סבר לה כרבי אליעזר - בהפסקת שלש עונות, סבר לה כרבי אליעזר:
אתאן לר"א?
וכי תימא רבי היא, ובעונות סבר לה כר"א.
ומי סבר לה?
והא, "לאחר שנזכר", קאמר?
והא לאחר שנזכר קאמר - למדנו שהוקשה בעיניו על שעשה כמותו:
אלא ר"א היא, ובוסתות סבר לה כרבי.
ובוסתות סבר לה כרבי - דאמר בתרי זימני הויא חזקה לכל דבר:
כתם שבין ראשונה ושניה, טהור.
כתם שבין ראשונה לשניה - שנמצא בבגדה של תינוקת שלא הגיע זמנה, ודאי טהור.
דאכתי לאו בחזקת דמים היא.
ואמרינן לעיל, (דף ה) "תינוקת שלא הגיע זמנה לראות, אפילו סדינין שלה" כו':
שבין שניה ושלישית.
חזקיה אמר, טמא.
חזקיה אמר טמא - דהא בתרי זימני איתחזקה בדמים, והויא חזקה, דאילו הדרא חזיא, מטמיא למפרע.
אלמא בחזקת דמים הוחזקה:
רבי יוחנן אמר, טהור.
ורבי יוחנן אמר טהור כיון דלא אתחזקה בדם - כלומר, כל זמן שלא נהגנו בה עדיין תורת מוחזקת בדמים לטמאה למפרע, לא גזרו על כתמה:
חזקיה אמר טמא, כיון דאילו חזיא מטמאה, כתמה נמי טמא.
ורבי יוחנן אמר טהור, כיון דלא אתחזקה בדם, כתמה נמי לא מטמינן לה