והא"ר זירא אמר רב: הצורם אזן הפר ואח"כ קיבל דמו - פסול.
הצורם אזן הפר - כהן משיח לאחר שחיטה:
שנאמר: (ויקרא טז) ולקח מדם הפר, הפר שהיה כבר?
שהיה כבר - בשעת קבלת הדם היה שלם:
אלא כאן שחסרה קודם קבלה כאן שחסרה לאחר קבלה.
ולאחר קבלה קודם זריקה מי שרי?
והתניא: (שמות יב) שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם - שיהא תמים בן שנה בשעת שחיטה.
ומנין בקבלה והולכה והזייה - ת"ל: יהיה - שיהו כל הויותיו תם ובן שנה.
תרגמא אבן שנה.
תרגמא אבן שנה - הא דקתני שיהו כל הויותיו אבן שנה קאי אבל תם לא בעינן אלא בשחיטה וקבלה:
הכי נמי מסתברא.
ה"נ מסתברא - דמחוסר אחר קבלה כשר:
דתניא ר' יהושע אומר: כל הזבחים שבתורה שנשתייר מהן כזית בשר או כזית חלב
כזית בשר - דאיכא כדי אכילת אדם:
או כזית חלב - דאיכא כדי אכילת מזבח:
זורק את הדם
זורק את הדם - ואם לא נשתייר כלום לא זריק דכתיב (דברים יב) ועשית עולותיך הבשר והדם אם אין בשר אין דם וקתני מיהא דאם נשתייר כזית זריק ואין לך מחוסר גדול מזה שחסר כולה וקתני דזריק אלמא הא דקתני כל הויותיו אבן שנה קאי:
שמע מינה.
ומי איכא מידי דבשעת שחיטה הוי בן שנה ובשעת קבלה והולכה הוי בן שתי שנים?
אמר רבא: זאת אומרת שעות פוסלות בקדשים.
שעות פוסלות - וקאתי לאשמועינן דאם נולד טלה זה אשתקד בי"ד בניסן בח' שעות ביום יזהר עתה שישחטנו קודם שעה תשיעית דשעה תשיעית פוסלת בו והוי כנכנס בשנה שניה:
לימא כתנאי.
לימא - הך בעיא דרב אחדבוי תנאי היא:
(ויקרא כב) ומעוך וכתות ונתוק וכרות כולן בביצים - דברי רבי יהודה.
בביצים ולא בגיד?!
בביצים ולא בגיד - בתמיה כלומר אי בגיד נינהו מי לא הוי מום הא ודאי טפי הוי מום דגיד בגלוי הוא יותר מן הביצים:
אימא אף בביצים - דברי רבי יהודה.
רבי אליעזר בן יעקב אומר: כולן בגיד.
רבי יוסי אומר: מעוך וכתות אף בביצים.
כתות - שכתתו באבנים עד שנימוח:
נתוק וכרות - בגיד אין בביצים לא.
נתוק - ביד לגמרי אלא שעדיין תלויין בכיס:
כרות - בסכין ועדיין תלויין בכיס ומעורין קצת דכרות הוי בציר מנתוק כדאמרן בפירקין דלעיל (דף לג:) להביא נותק אחר כורת. טעמא דר' יוסי מפרש לקמן: כולן בגיד לא בביצים: רבי יהודה סבר חסרון מבפנים שמיה חסרון:
מאי לאו בהא קמיפלגי: דמר סבר חסרון מבפנים שמיה חסרון, ומר סבר לא שמיה חסרון.
ותסברא: רבי יוסי מאי קסבר?
אי קסבר חסרון מבפנים שמיה חסרון - אפי' נתוק וכרות נמי?
ואי קסבר לא שמיה חסרון - אפי' מעוך וכתות נמי לא?
אלא הכא במומים שבגלוי קמיפלגי.
אלא הכא במומין שבגלוי פליגי - דכולי עלמא חסרון מבפנים שמיה חסרון מאן דפסיל בביצים לאו משום חסרון אלא משום מום:
רבי יהודה סבר: מעוך וכתות הוי מומא -דמיכווצן. נתוק וכרות הוי מומא - דהא תליין.
דקתליין - תולות ונחבטות בכיס ונראין מבחוץ שאין אדוקות למעלה:
ר"א בן יעקב סבר: מעוך וכתות לא הוי מומא - דמעיקרא נמי זמנין דמיכווצן.
זימנין דכווצן - רטייר"ט אפי' כשהן בריאות:
נתוק וכרות לא הוי מומא - דמעיקרא נמי זימנין דתליין.
ור' יוסי סבר: מעוך וכתות הוי מומא - דהא ליתנהו.
דהא ליתנהו - וחסרון הוי:
נתוק וכרות לא הוי מומא - דהא איתנהו:
משנה נפגם הזובן [או] העריה של נקבה במוקדשין נפגם הזנב מן העצם אבל לא מן הפרק או שראש זנב מפצל [את העצם] או שיש בשר מחוליא לחוליא מלא אצבע:דף לט,ב גמרא א"ר אלעזר נפגם ולא ניטל כיס ולא זכרות תניא נמי הכי נפגם ולא ניטל כיס ולא זכרות אמר רבי יוסי בן המשולם מעשה בעינבל אחד שנטלו זאב וחזר לאיתנו: נפגמה הזנב מן העצם וכו': תנא אצבע שאמרו אחד מארבעה בטפח של כל האדם למאי הלכתא אמר רבה לענין תכלת דתניא כמה חוטין הוא נותן ב"ש אומרים ארבעה וב"ה אומרים שלשה וכמה תהא משולשת ב"ש אומרים ארבעה וב"ה אומרים שלשה ושליש שב"ה אומרים אחד מארבע בטפח של כל אדם רב הונא בריה דרב יהושע אמר לשתי אמות דתנן שתי אמות היו
מתני' הזובן - זהו נרתוק שהכיס חבוי בו:
והעריה של נקבה במוקדשין - בשאר קדשים שיש בהן נקבה דבכור ליכא נקבה ובשלמים דאיכא נקבה נפגמה העריה הוי מום:
מן הפרק - אם נפגם בין הפרקים מעלה ארוכה אם לא נחתך כל הזנב אלא נפגם מעט:
או שראש הזנב מפציל את העצם - ראש התלוי למטה נקלף העור ובשר ונשאר העצם מגולה שוב אין מעלה ארוכה הואיל ובראש הזנב הוא. מפצל כמו אשר פצל (בראשית ל):
גמ' נפגם - הזובן הוי מום לא הדר בריא:
ולא ניטל - דניטל לא הוי מום דחוזר לאיתנו:
כיס - אם נפגם הוי מום אבל זכרות גיד עצמו שנפגם לא מום הוא דמעלה ארוכה:
שנטל זאב - את כל הזובן:
אצבע שאמרו וכו' - ולא ידעינן השתא היכא קאי ולהכי בעי למאי הלכתא אמרו:
אחד מארבעה בטפח - לפי שאין האצבעות שוות דאמרינן במנחות בפרק התכלת (דף מא:) טפח דאורייתא ד' אצבעות בגודל שית בקטנה חמש (ותילתא באצבע) וקאמר הכא דהיכא דהזכירו חכמים באצבע אחד מארבע בטפח של כל אדם בעינן והיינו גודל:
למאי הלכתא - הזכירו אצבע:
כמה חוטין - הזכירו בציצית:
משולשת - תלויה למטה מכנף הבגד שהרי אין נותנין אותה בשפת הבגד ממש אלא מגביהין אותה שלשה אצבעות בתוך הבגד:
אחת מארבעה - שלשה גודלין דכל אחד הוי אחת מארבע בטפח ל"א משולשת כמה יהא בה מגדיל לבד מענף שאינו גדיל:
שתי אמות - שני מקלות שאורכן אמה: