דף טז,א

לאתויי חלבו.

לאתויי חלבו - דאסור ולאתויי שוחטו בחוץ דחייב לא אמרינן משום דא"כ איבעי לן למימר בדוקין שבעין ועוד סיפא קתני לקמן השוחטן בחוץ פטור וכללא דרישא לא אצטריך לאיתויי חלבו דשרי דהשתא ולדן דכגופן דמי דעובר ירך אמו הוא שרי כל שכן חלבו דמיא בעלמא הוא:

אמר מר, "אין נפדין תמימין, ואין מתפיסן לכל זבח שירצה".

תמימים הוא דלא מיפרקי, הא בעלי מומין, מיפרקי.

הא בעלי מומין מיפרקי - אותם שנתעברו קודם פדיון ונולדו לאחר פדיון וכגון שתפסן לשום זבח דאלימא קדושתייהו למיתפס פדיונן וכשהוא מתפיסן לשם זבח אין מתפיסן לכל זבח שירצה הא לשם אותו זבח מתפיסן והיכי משכחת לה פירושא הוא כלומר היכי משכחת תירוצא דמילתא דמשמע בעלי מומין נפדין ולשם זבח אחר לא יתפיסם אלא היכי עביד דמתפיסם לשם אותו הזבח ונפדין במומן כשיפול בהן מום:

לכל שירצה הוא דאין מתפיסן, הא לאותו זבח, מתפיסן.

היכי משכחת לה, דמתפיסן לאותו זבח, ונפדין במומן?

נימא, תיהוי תיובתא דרב הונא.

נימא תהוי תיובתא דרב הונא - דאמר לעיל כונסן לכיפה והן מתים:

אמר לך רב הונא, ה"ה, דאפילו בעלי מומין אין נפדין. ואיידי דתנא רישא "נפדין תמימים", תנא נמי סיפא "אין נפדין תמימים".

ואיידי דתני רישא נפדין תמימים - דחידוש הוא דאפילו תמימים נפדים:

ואיידי דתנא רישא, "לכל זבח שירצה", תנא נמי סיפא "לכל זבח שירצה":

והשוחטן בחוץ פטור: רב הונא מתני חייב.

והשוחטן בחוץ פטור - סיפא דברייתא לעיל אקדשים שקדם הקדשן את מומן קאי ואפילו הכי פטור דאין חייבין על שחיטת חוץ אלא על המתקבל בפנים כדתנן בזבחים בפרק פרת חטאת (דף קיב) בעלי מומין בין קבועין בין עוברין שהקריבן בחוץ פטור ומפיק טעמא מהאי קרא ואל פתח אהל מועד לא הביאו הא כל שאינו ראוי לבא אל פתח אהל מועד אין חייבין עליו:

רב הונא מתני חייב - כדקתני מתני':

ומוקים לה בדוקין שבעין, ואליבא דר"ע דאמר, "אם עלו, לא ירדו":

ומוקי לה בדוקין שבעין - דמתקבל בפנים הוא:

ואליבא דרבי עקיבא - דאמר בשחיטת קדשים בפ' המזבח מקדש (דף פד) אם עלו לא ירדו, דוקין טולא כגון (ישעיהו מ) הנוטה כדוק שמים ולהכי לא ירדו דאין מומן ניכר כל כך הכי תנן בזבחים בפ' המזבח מקדש הראוי לו (דף פד) ר' עקיבא מכשיר בבעלי מומין כלומר דאם עלו לא ירדו ואמר רבי יוחנן בגמ' לא הכשיר רבי עקיבא אלא בדוקין שבעין הואיל וכשירין בעופות והוא שקדם הקדישן את מומן ל"א דוקין שיש לו מום בעפעפים ולהכי קרי לעפעפים דוק על העין כרקיע דהכי אמרינן בספרי אגודות העין דומה לעולם קטן העפעפים כנגד הרקיע והתחתון כנגד הארץ והלבן שמקיף את העין כנגד ים אוקיינוס שסובב את העולם והשחור שבו שהוא עגול דומה לגלגל חמה:

בין לפני פדיונו בין לאחר פדיונו עושה תמורה: אמר ר"נ אמר רבה בר אבוה, ותמורתו לאחר פדיונו, מתה.

מאי טעמא?

היכי ליעביד?

ליקרביה, מכח קדושה דחויה קאתיא.

קדושה דחויה - שכבר נפדו:

ליפרקה, לא אלימא למיתפס פדיונה.

הלכך, "מתה".

מתקיף לה רב עמרם, ותיתכיל במומה לבעלים?

ויאכלו במומן - ימתינו עד שיוממו ויאכלו לבעלים כבכור ומעשר שאין נפדין אלא נאכלין במומן אלמא כיון דלא מצי קרבי כדאמר במס' תמורה (דף ה ע"ש) אך בכור שור וגו' הן קריבין ואין תמורתן קריבין נאכלין במומן לבעלים הכי נמי ליעבד הכי:

וכי מה בין זו, לתמורת בכור ומעשר?

דתנן, "תמורת בכור ומעשר, הן, וולדן, וולד ולדן, עד סוף כל העולם, הרי הן כבכור, ומעשר, ויאכלו במומן לבעלים".

אמר ליה אביי, זה שם אמו עליו, וזה שם אמו עליו.

זה כולו תמורת בכור ומעשר מיקריא.

מה בכור ומעשר במומן מיתאכלן לבעלים, אף תמורתן מיתאכלא.

וזה שם אמו עליו, תמורת קדשים מיקריא.

מה קדשים לא מיתכלי אלא בפדיון, אף תמורתן נמי לא מיתכלי אלא בפדיון.

והא, לא אלימא למיתפס פדיונה.

והא בהמה לא אלימא למיתפס פדיונה - הילכך מתה:

תניא כוותיה דרב נחמן, "מנין לתמורת פסולי המוקדשין שמתה?

מנין לתמורת פסולי המוקדשים שמתה - כגון דלאחר שנפדו הקדשים התפיסן בתמורה דלא מצו למיקרב:

תלמוד לומר, (ויקרא יא) "ממעלי הגרה, טמא"".

ממעלה הגרה טמא הוא - דסיפיה דקרא כתיב טמא הוא לכם ודרשינן הכי יש לך דבר שיש בו סימני טהרה ואסור באכילה ואיזו זו תמורת פסולי המוקדשין:

האי מיבעי ליה לחמש חטאות מתות?

חמש חטאות - מפרש בתמורה (דף כא):

ההוא, (ויקרא יא) "ממפריסי הפרסה, טמא", נפקא.

תניא נמי הכי, "מנין לחמש חטאות מתות?

תלמוד לומר, "ממפריסי הפרסה, טמא"".

חמש חטאות מתות, הילכתא גמירי לה?

אלא כי אתא קרא, לתמורת אשם.

לתמורת אשם שתהא רועה - דאשם לא קרב נדבה הלכך תמורתו לא קרבה והא טמא דקרא ה"ק הניחוהו עד שיהא טמא כלומר שיפול בו מום:

תמורת אשם נמי הילכתא היא?

"כל שבחטאת מתה, באשם רועה".

כל שבחטאת מתה - ותמורת חטאת היינו אחת מחמש חטאות מתות:

אלא לעולם, חמש חטאות מתות. ואצטריך קרא, ואצטריך הילכתא.

דאי מקרא, הוה אמינא, לרעייה.

קמ"ל הילכתא, למיתה.

ואי מהילכתא, הוה אמינא היכא דעבד איקרי ואכל מהני חמש חטאות, איסורא איכא, לאו ליכא.

לאו ליכא - דאין עובר בלאו:

קמשמע לן, דאיכא לאו.

דאיכא לאו - לא תאכלו ממעלי הגרה:

ואיבעית אימא, לאקושי דבר הבא ממעלי גרה, לדבר הבא ממפריסי הפרסה.

ואבע"א - להכי אתא ממפריסי הפרסה דמשתעי בחטאות המתות להקיש דבר הבא ממעלי הגרה תמורת פסולי המוקדשין לאחר פדיונן דנפקא ממעלי הגרה לדבר הבא ממפריסי הפרסה חטאות המתות:

מה להלן במיתה, אף כאן במיתה:

משנה המקבל צאן ברזל מן הגוי

המקבל צאן ברזל - ששם לו עובד כוכבים בהמותיו בדמים קצובין ולתת לו אותן דמים עד עשר שנים בין מתו בין הוזלו ואותן ולדות שיהיו להן עד אותו זמן יהיו ביניהם:

PreviousPage