דף ו,א
תלמוד לומר, "פטר חמור", "פטר חמור", שני פעמים, פטרי חמורים אמרתי לך, ולא פטרי סוסים וגמלים".
ת"ל - מקרא אחר (שמות לד) ופטר חמור תפדה בשה אם אינו ענין למעט שאר בהמה טמאה משה שהרי מעטן בפסוק ראשון תנהו ענין למעטן מכל קדושת בכור:
פריך רב אחאי.
מתקיף לה רב אחא - הא תרוייהו צריכי דאי כתב חד הוה אמינא הוי פטר חמור דבר שהיה בכלל בכור הבהמה הטמאה תפדה:
ויצא מן הכלל ללמד - שפדיונו בשה לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא כו' ולעולם נפדין בשה ת"ל מקרא אחר ופטר חמור תפדה לומר לך זה בשה ולא אחר בשה:
כתב רחמנא, "פטר חמור" אחרינא. פטרי חמורים, ולא פטרי סוסים וגמלים.
ואימא, מעטינהו משה, ולעולם בכל דבר?
מעטינהו משה - ולעולם בכל דבר וקדושים בבכור:
א"כ לכתוב רחמנא, "פטר חמור תפדה בשה, וחמור תפדה בשה".
א"כ לכתוב - קרא תניינא חמור בשה תפדה ואנא ידענא דבפטר קמישתעי מדהדר כתב פטר ש"מ מדין פטר רחם ממעט להו לשאר בהמות טמאות דאין להם דין בכורה:
"פטר חמור תפדה בשה, פטר חמור תפדה בשה" למה לי?
פטרי חמורים אמרתי לך, ולא פטרי סוסים וגמלים.
ותנא דידן, למעוטי סוסים וגמלים מנא ליה?
מר רב פפא, (שמות לד) "כל מקנך תזכר", כלל.
כל מקנך תזכר פטר שור ושה - ופטר חמור תפדה בשה כלל ופרט בהדדי:
"שור, ושה, וחמור" פרט.
כלל ופרט, אין בכלל אלא מה שבפרט. שור ושה וחמור אין, מידי אחרינא לא.
ורבי יוסי הגלילי?
"פטר", הפסיק הענין.
פטר חמור הפסיק הענין - דלא תדייניה בכלל ופרט דאי אקרא קמא קא מהדר מכדי כתיב לעיל מיניה פטר שור ושה לכתוב וחמור תפדה בשה ונהדר אפטר דלעיל אלא מדהדר כתב פטר ש"מ לאו אקרא קמא קמהדר:
ורבנן?
וי"ו הדר ערבי' קרא.
וי"ו - דכתב ופטר הדר ערביה ואהדריה אקרא קמא דוי"ו מוסף על ענין ראשון:
ור' יוסי הגלילי?
ור' יוסי אמר לך - אי אקרא קמא קאי לא לכתוב פטר לאפסוקיה ולא נצטרך וי"ו לערביה:
לא לכתוב לא וי"ו ולא פטר?
ורבנן?
איידי דהא קדושת דמים, והא קדושת הגוף, פסיק להו. והדר עריב להו.
והדר עריב להו - למימר דלידייניה בכלל ופרט:
איבעיא להו, פרה שילדה מין חמור, ויש בו מקצת סימנין מהו?
עז שילדה מין רחל, ורחל שילדה מין עז, דכי יש מקצת סימנין חייבת בבכורה, דהא טהורה והא טהורה. הא קדושת הגוף והא קדושת הגוף.
הכא, דהא טמאה והא טהורה. הא קדושת הגוף והא קדושת דמים. לא.
או דלמא, כיון דאידי ואידי בני מיקדש בבכורה, קדוש?
או דלמא כיון דתרוייהו שוו דמין בהמה טמאה נינהו - לאו שינויא יתירא הוא וכי אית מקצת סימנים דאם חייב:
ואת"ל, כיון דאידי ואידי מיקדש בבכורה, קדוש.
חמור שילדה מין סוס, מהו?
הכא ודאי לא בת מיקדש בבכורה הוא.
או דלמא, כיון דמין טמאה הוא קדוש?
אם תמצא לומר, כיון דמין טמאה הוא, קדוש.
פרה שילדה מין סוס, מהו?
הכא ודאי הא טהורה והא טמאה. הא בת מיקדש בבכורה והא לא בת מיקדש בבכורה.
או דלמא, סימנין מילתא היא?
סימנין מילתא חשובה היא - דאע"ג דאישתני כולי האי מחייבי ליה מקצת סימנין בבכורה:
תא שמע, "בהמה טהורה שילדה מין בהמה טמאה, פטורה מן הבכורה.
אם יש בו מקצת סימנין, חייבת בבכורה".
מאי לאו, אפי' פרה שילדה מין סוס.
מאי לאו אפי' פרה שילדה מין סוס - וש"מ סימנא מילתא היא וכ"ש כולהו אינך:
לא.
לא אפרה שילדה מין חמור - דהואיל ותרוייהו בני קדושת בהמה נינהו כי אית מקצת סימנין חייב ולא תפשוט מינה אלא חדא:
פרה שילדה מין חמור.
ת"ש, "פרה שילדה מין חמור, וחמור שילדה מין סוס, פטורה מן הבכורה.
אם יש בו מקצת סימנין, חייבת בבכורה".
מאי לאו אתרוייהו?
מאי לאו אתרוייהו - קאי האי ואם יש מקצת סימנין ותפשוט מינה תרתי:
לא.
אפרה שילדה מין חמור.
לא אפרה שילדה מין חמור - ומשום דתרוייהו קדשי בכורות:
אבל חמור שילדה מין סוס למאי קתני לה?
אבל חמור שילדה מין סוס למאי הלכתא קתני לה הכא לפטורא - לאשמעינן דנדמה הוי ופטור מן הבכורה כי לית ביה מקצת סימנין דמשום רישא קתני חמור שילדה מין סוס אבל סיפא לאו עלה מהדר:
לפטורא?!
פשיטא?!
השתא ומה פרה שילדה מין חמור, דאידי ואידי בני מיקדש בבכורה נינהו, אמרת אם יש בו מקצת סימנין, אין, ואי לא, לא.
חמור שילדה מין סוס מיבעיא?!
איצטריך.
ס"ד, התם הוא דיש לה קרנים, והא אין לה קרנים.
הא פרסותיה סדוקות, והא פרסותיה קלוטות.
אבל הכא דאידי ואידי אין לה קרנים. אידי ואידי פרסותיה קלוטות. אימא חמור אדום בעלמא הוא.
חמור אדום - וליחייב בבכורה קמ"ל סתם סוסים אדומים הן:
קמשמע לן:
ומה הן באכילה כו': למה לי למיתני, שהיוצא סימנא בעלמא הוא?
סימנא בעלמא - דלא תחליף לך גירסתך במשנה ותימא טהורה שילדה מין טמאה אסור וטמאה שילדה מין טהורה מותר:
דלא תיחלף לך.
דלא תימא זיל בתריה דידיה, והאי טהור מעליא הוא, והאי טמא מעליא הוא, אלא זיל בתר אימיה.
מנא הני מילי?
דתנו רבנן, (ויקרא יא) ""אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה".
יש לך שהוא מעלה גרה ומפריס פרסה, ואי אתה אוכלו.
ואיזה?
זה טהור שנולד מן הטמא.
או אינו, אלא טמא הנולד מן הטהור.
ומאי, "ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה"?