מועלין בו,
מועלין בו - אם קרבן הוא דהא קדשי ה' הן ואינם לכהנים והדם אין מועלין בו כדיליף בגמרא:
וחייבין עליו משום פיגול ונותר וטמא.
וטמא - אם אכלו בטומאת הגוף חייב שתי חטאות אחת משום חלב ואחת משום טומאת הגוף שהיא בכרת:
מה שאין כן בדם.
משא"כ בדם - מפרש בגמרא:
וחומר בדם שהדם נוהג בבהמה וחיה ועוף בין טמאים ובין טהורים, וחלב אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד:
אלא בבהמה טהורה - כדכתיב (ויקרא ז) מן הבהמה אשר יקריבו ממנה וגו':
גמרא מנא הני מילי?
מנה"מ - דחלב יש בו מעילה ולא מפליג דאפילו חלב קדשים קלים אע"ג דאין בהן מעילה בחייהן דהא ממון בעלים הן יש בו מעילה באימוריהם לאחר שנזרק דמן:
אמר ר' ינאי: דאמר קרא: (ויקרא ד) "כאשר יורם משור זבח השלמים".
כאשר יורם - באימורי פר כהן משיח כתיב:
וכי מה למדנו משור זבח השלמים?
ומה למדנו - דקאמר ככל מה שמפרישים אימורים משלמים כך יפרשו מזה אף כאן האימורים מפורשים את החלב המכסה [על הקרב] ואת כל החלב ואת שתי הכליות וגו':
מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד. מקיש שור זבח השלמים לפר כהן משיח.
מה פר כהן משיח יש בו מעילה
מה פר כהן משיח יש מעילה - באימורים דהא מחיים הוה ביה מעילה דקדשי קדשים הוא:
אף שור זבח השלמים יש בו מעילה.
יש בו מעילה - בחלבו:
א"ל ר' חנינא כעורה זו ששנה רבי? (ויקרא ג) "כל חלב לה' - לרבות אימורי קדשים קלים למעילה"?
כל חלב לה' - בקדשים קלים כתיב ולהכי כתיב בהו לה' למימרא דקדשי ה' קרינא ביה לענין מעילה:
אמר אביי איצטריך. דאי כתב רחמנא: חלב - הוה אמינא חלב אין יותרת ושתי כליות לא.
יותרת ושתי הכליות לא - דלאו חלב איקרו:
כתב רחמנא: "כאשר יורם".
כאשר יורם - לימד על כל האימורים שהוקשו לאימורי פר כהן משיח:
ואי כתב רחמנא כאשר יורם, הוה אמינא חלב אליה דליתא בשור לא - כתב רחמנא כל חלב.
אליה דליתא בשור לא - נמעלו בה כי מייתו כבש לשלמים דאלית הכבש קרינא ביה כתב רחמנא כל חלב ואשכחן אליה דאיקרי חלב דכתיב (ויקרא ג) חלבו האליה תמימה:
א"ל רב מרי לרב זביד: אי אליה איקראי חלב תיתסר באכילה?
תיתסר - כל אלית כבש באכילה:
א"ל: עליך אמר קרא (ויקרא ז) כל חלב שור וכשב ועז, דבר השוה בשור וכשב ועז.
כל חלב שור וכשב ועז - לא אסרה תורה אלא הנוהג בכולן ואליה אינה נוהגת לא בשור ולא בעז:
רב אשי אמר: (ויקרא ג) חלבו האליה איקראי חלב, סתמא לא איקראי.
אלא מעתה לא ימעלו בה?
לא ימעלו בה - דהא מעילה מכל חלב לה' נפקא לן והא אמרת דלאו חלב איקראי:
אלא מחוורתא כדרב זביד:
משא"כ בדם: מנה"מ?
אמר עולא דאמר קרא: (ויקרא יז,יא) לכם - שלכם יהא.
לכם - ואני נתתיו לכם וגו' שלכם יהא אלמא לאו קדשי גבוה הוא:
דבי רבי ישמעאל תנא: (ויקרא יז) לכפר - לכפרה נתתיו ולא למעילה.
לכפרה נתתיו - ולא שיהא קרוי שלי למעול בו שאינה עומדת אלא לכפר בשבילכם:
ורבי יוחנן אמר: אמר קרא (ויקרא יז) הוא - הוא לפני כפרה כלאחר כפרה.
הוא - משמע בהוייתו יהא לעולם דינו שוה בין לפני כפרה ובין לאחר כפרה שנתן מתנותיו ונשארו השיריים:
מה לאחר כפרה אין בו מעילה
מה לאחר כפרה אין מעילה - בשיריים כדלקמן דאין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו שהרי כבר נעשה צורך גבוה ממנו ולאו קדשי ה' קרינא ביה:
אף לפני כפרה אין בו מעילה.
ואימא הוא לאחר כפרה כלפני כפרה - מה לפני כפרה יש בו מעילה אף לאחר כפרה יש בו מעילה?
אין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו.
ולא? והרי תרומת הדשן דנעשה מצותו ומועלין בו?
תרומת הדשן - כל בקר תורם מדשן מזבח מלא מחתה ונותנו בצדי המזבח ונבלעת שם במקומה כדכתיב והרים את הדשן אשר תאכל האש וגו' ושמו אצל המזבח מלמד שטעון שימה וגניזה אלמא אסור בהנאה:
דכתיב: (ויקרא ו) ושמו אצל המזבח.
משום דהואי תרומת הדשן ובגדי כהונה שני כתובין הבאין כאחד, וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין.
בגדי כהונה - ארבעה בגדי לבן שכ"ג נכנס בהן לפני ולפנים ביום הכפורים וטעונין גניזה עולמית ואין הדיוט עובד בהן כל השנה ולא [כ"ג] ליום כפורים אחר כדכתיב ופשט את בגדי הבד והניחם שם:
הניחא לרבנן דאמרי: (ויקרא טז) והניחם שם - מלמד שטעונין גניזה.
אלא לר' דוסא דאמר: שלא ישתמש בהן ליום הכפורים אחר,
אלא לרבי דוסא דאמר - כשרין הן לכהן הדיוט כל השנה שכהן הדיוט משמש בהן בארבעה כלים ומה ת"ל והניחם שם מלמד שלא ישתמש הוא ליוה"כ אחר מאי איכא למימר:
מאי איכא למימר?
אלא משום דהואי תרומת הדשן ועגלה ערופה
עגלה ערופה - אף על פי שנעשה מצותה אסורה בהנאה דכתיב וערפו שם שם תהא קבורתה (כריתות דף ו.):
תוספות
אמר רבי ינאי דאמר קרא כאשר יורם כו'. בפרק איזהו מקומן (זבחים דף מט:) מוקמינן לה לדבר הלמד בהיקש דאינו חוזר ומלמד בהיקש דיותרת ושתי הכליות ילפינן בשעיר עבודה זרה מפר העלם דבר של ציבור ופר העלם מפר כהן משיח ואייתר כאשר יורם בפר כהן משיח לאוקומי בפר העלם דבר למהוי כמאן דכתיב בגופיה דלא ליהוי שעיר עבודה זרה למד מן הלמד ורבי ינאי דהכא סבר לה כמאן דיליף בפרק ב"ש (שם דף מא:) יותרת ושתי הכליות בשעירי עבודה זרה מועשה לפר כו' ועוד י"ל דרבי ינאי דהכא אסמכתא בעלמא הוא [דהא] במעילה בפרק קדשי מזבח (דף טו.) א"ר ינאי אין חייבין משום מעילה אלא קדשי בדק הבית בלבד ולא בקדשי מזבח דאית בהו לכהנים ולבעלים ופריך ליה ממשניות טובא ומוקי לה מדרבנן ופריך והא קרא קא נסיב פי' כל חלב לרבות האימורים ומשני אסמכתא בעלמא וה"ה קרא דהכא והא דתנן בפרק אמרו לו (כריתות יג:) יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ד' חטאות ואשם איכא לאוקומי בעולה ואע"פ דעורה לכהנים אין לחוש כיון דכל הבשר למזבח:
הוא לפני כפרה כלאחר כפרה. הקשה ר"ת דבמעילה פ' ולד חטאת (דף יב:) אמרינן המקיז דם לבהמת קדשים מועלין בו אלמא יש מעילה בדם ותירץ דהתם מחיים דלא שייכא כפרה אבל לאחר שחיטה אף לפני כפרה אין מועלין וא"ת דהתם תנן (דף יא.) ומייתי לה בפרק כל שעה (פסחים דף כב.) דם בתחלה אין מועלין בו יצא לנחל קדרון מועלין בו וי"ל דמעילה דהתם מדרבנן היא וא"ת א"כ בריש מעילה (דף ב:) דדחיק לאשכוחי מעילה מדרבנן לייתי מהך משנה וי"ל דהתם אקדשים ששחטן בדרום קאי דכחנקינהו דמי וכי האי גוונא דחיק לאתויי דתקון רבנן (כמה) מעילה אע"ג דבדילי מינייהו ומייתי ראייה מר' יוחנן דאמר קדשים שמתו יצאו מידי מעילה דבר תורה וא"ת בסוף תמורה (דף לב:) גבי מקדיש עולה לבדק הבית קאמר אי מדרבנן אימא סיפא ומועלין בה שתי מעילות ואי מדרבנן אמאי ומאי קושיא הא איכא מעילה דרבנן בדם ובקדשים שמתו וי"ל דהתם שיש מעילה דאורייתא משום עולה אין לחכמים לתקן שם מעילה כיון דבלאו הכי בדילי מינייהו ומשני ראוי למעול בו ב' מעילות בבשר מעילה דאורייתא משום עולה ובעור דליכא מעילה דאורייתא לא בדילי מיניה ותקנו רבנן מעילה:
אין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו. וא"ת אדרבה לא נמעט לפני כפרה דאין לך דבר שלא נעשה מצותו שלא ימעלו בו ואע"ג דאיכא קדשים קלים היינו משום דלא אקרו קדשי שמים וי"ל דאשכחן טובא דהא דשן אין מועלין בו עד שעת תרומה ועגלה ערופה עד לאחר ירידתה:
ולא והרי תרומת הדשן. וא"ת דתנן במעילה פרק ולד חטאת (דף יא.) דישון מזבח פנימי והמנורה לא נהנים ולא מועלין וקאמר בגמרא בשלמא מזבח החיצון דכתיב ביה ושמו אלא מזבח פנימי מנלן משמע דמושמו דריש דאין מועלין ובשמעתין אדרבה משמע ליה מושמו דמועלין וי"ל דמתניתין דהתם משמע דאין מועלין בדישון הפנימי שהדישון מוציאו מידי מעילה אבל קודם מועלים א"כ מצוה לדשן ועל זה קאמר בשלמא חיצון דכתיב ושמו לכך מצוה לדשן ומ"מ אף לאחר הרמה איכא מעילה כדדרשינן בסוף מעילה (דף לד.) ושמו בנחת שלא יפזר אלא פנימי מנא לן דמצוה לדשן שאתה אומר שהדישון מוציאו מידי מעילה ומשני דאמר קרא והסיר מוראתו והשליך אותה אל מקום הדשן אם לענין מזבח החיצון לא צריך דהא כתיב ושמו אצל המזבח כו' והתם פריך והא איצטריך למזבח החיצון לקבוע לו מקום דכתיב קדמה:
משום דהוי תרומת הדשן ובגדי כהונה כו'. במעילה בפרק ולד חטאת (דף יא:) מאריך יותר ומסקינן כי הכא: