משנה
בהמה שמת עוברה בתוך מעיה, והושיט הרועה את ידו ונגע בו.
הושיט הרועה את ידו - לתוך מעיה:
בין בבהמה טמאה בין בבהמה טהורה, טהור.
טהור - טעמא דתרווייהו מפרש בגמ':
ר' יוסי הגלילי אומר: בטמאה - טמא. ובטהורה - טהור:
גמרא
מאי טעמא דתנא קמא?
אמר רב חסדא, קל וחומר,
ק"ו - כלומר אפי' לר' עקיבא דאמר לקמן (דף עב.) טומאה בלועה כגון עובר במעי אשה טמאה הכא מודה מק"ו אם הועילה לו מחיצת אמו להתירו באכילה בשחיטתה אע"פ שהוא מת, לא תועיל לו כשהיא חיה לטהרו מלטמא?!:
אם הועילה אמו להתירו באכילה, לא תועיל לו לטהוריה מידי נבלה?!
אשכחן בהמה טהורה, בהמה טמאה, מנלן?
אמר קרא, (ויקרא יא) "וכי ימות מן הבהמה" - זו בהמה טמאה.
"אשר היא לכם לאכלה" - זו בהמה טהורה.
איתקש בהמה טמאה לבהמה טהורה.
איתקש - נבלת טמאה לנבלת טהורה מי שאינו קרוי נבלה בטהורה אינו קרוי בטמאה:
מה בהמה טהורה עוברה טהור, אף בהמה טמאה עוברה טהור.
ור' יוסי הגלילי מאי טעמא?
אמר ר' יצחק, דאמר קרא: (ויקרא יא) "וכל הולך על כפיו,
על כפיו - שאין פרסותיו סדוקות:
בכל החיה ההולכת וגו'''
מהלכי כפים בחיה
מהלכי כפים בחיה - בתוך גופה של בהמה חיה דהיינו עובר טמא במעי אמו:
טמאתי לך.
טמאתי לך - משום נבלה דכתיב בסיפיה הנוגע בנבלתם יטמא:
אלא מעתה קלוט
קלוט - מת:
במעי פרה ליטמא?
במעי פרה ליטמא - שהרי מהלכי כפים הוא:
דמהלכי כפים בחיה הוא.
מהלכי כפים במהלכי ארבע. והאי מהלכי ארבע במהלכי שמנה הוא.
ומשני מהלכי כפים במהלכי ארבע - בעינן דהכי כתיב הולך על כפיו בכל החיה ההולכת על ארבע שאין לאמו אלא ד' רגלים כגון טמאה שאין פרסותיה סדוקות:
פרה במעי גמל
פרה במעי גמל - טמאה שעוברה מין טהור:
לא תטמא?
לא תטמא - במעי אמו, דהאי לאו מהלך על כפים הוא. ור' יוסי פסיק ותני בטמאה טמא:
דמהלכי שמנה במהלכי ארבע הוא.
"הולך", "וכל הולך", לרבות פרה במעי גמל.
קלוט במעי קלוטה,
קלוט במעי קלוטה - ואמו טהורה היא אלא שנולד כך:
ליטמא, דמהלכי ארבע, במהלכי ארבע הוא?
ליטמא - במעי אמו ומתני' פסיק ותני בטהורה טהור:
להכי אהני ק"ו דרב חסדא.
קל וחומר דרב חסדא - אם הועילה לו אמו כו':
מתקיף לה רב אחדבוי בר אמי: חזיר במעי חזירתא לא ליטמא, דמהלכי שמנה במהלכי שמנה הוא?
אלא אמר רב נחמן בר יצחק, מהכא: (ויקרא ה) "נפש כי תגע בכל טמא, או בנבלת חיה טמאה, או בנבלת בהמה טמאה, או בנבלת שרץ טמא".
וכי נבלת בהמה טמאה מטמאה, ובטהורה לא מטמאה?!
אלא איזה זה?
אלא איזה זה - נבלה שחלוקה בין נבלת טמאה לטהורה:
זה עובר: שבטמאה - טמא, ובטהורה - טהור.
זו נבלת עובר - דהא בנולדה ליכא לאוקמה דהא נבלת טהורה מטמאה, דכתיב [וכי] ימות מן הבהמה אשר היא לכם וגו'. אלא בנבלת עובר מיתוקמא שבטהורה טהור מקל וחומר, ובטמאה טמא דליכא קל וחומר, דקם ליה ממילא בטומאת נבלות מאחר שמת ולא דרשי' היקשא:
ומאחר דנפקא ליה מדרב נחמן בר יצחק, דרבי יצחק ל"ל?
אי לאו דר' יצחק, הוה אמינא, כוליה לכדרבי הוא דאתא.
אי לאו דר' יצחק הוה אמינא כוליה האי קרא לכדרבי אתא - דאמרי' לקמן (דף עא.) אקרא אני חיה בהמה למה נאמרה כו' ועובר טמאה דטהור תיפוק לן מהקישא דלעיל. ואע"ג דרבי מבהמה טמאה נפקא ודרב נחמן תיפוק מחיה הא קיימא לן (שבועות דף יט.) פרשה שנאמרה ונשנית מפני חידוש אחד נשנית, השתא דכתיב כל הולך על כפיו דאפקנא מהיקשא דלא נקיט, דרשי מבנבלת חיה טמאה, ואמרינן לדרשה אתא לאתויי עובר:
קמ"ל.
תניא: "אמר ר' יונתן, נמתי לו לבן עזאי, למדנו נבלת בהמה טהורה שמטמאה, ונבלת בהמה טמאה,שמטמאה. נבלת חיה טמאה שמטמאה.
נבלת חיה טהורה, לא למדנו. מנין?
הכי גרסי' תניא אמר ר' יונתן נמתי לו לבן עזאי - נמתי אמרתי למדנו כו' דכתיב או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה וכתיב וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה הרי חיה טמאה ובהמה טמאה ובהמה טהורה, אבל נבלת חיה טהורה לא למדנו שתטמא ומנין:
נם לי, "כל הולך על כפיו בכל החיה ההולכת".
בכל החיה - להביא חיה טהורה וכתיב בסיפיה הנוגע בנבלתם יטמא:
נמתי לו: וכי נאמר, "וכל חיה" והלא לא נאמר, אלא, "בכל החיה", למהלכי כפים בחיה
למהלכי כפים בחיה - עובר טמא במעי אמו כדאמרן:
הוא דאתא?
נם לי: ומה ישמעאל אומר בדבר הזה?
נמתי לו: (ויקרא יא) "וכי ימות מן הבהמה" - זו בהמה טמאה.
נמתי לו וכי ימות מן הבהמה וגו' - וכיון דפרט לך בהמה טהורה וטמאה הרי חיה טהורה בכלל לפי שלמדנו במקום אחר חיה בכלל בהמה ובהמה בכלל חיה כדאמרינן לקמן ומעתה תהא לך חיה טהורה בכלל בהמה טהורה אם תצטרך ללמוד חיה טהורה מבהמה טהורה כלום:
"אשר היא לכם לאכלה" - זו בהמה טהורה.
למדנו חיה בכלל בהמה, ובהמה בכלל חיה.
חיה טהורה בכלל בהמה טהורה.
חיה טמאה בכלל בהמה טמאה.
וחיה טמאה בכלל בהמה טמאה - לכשתצטרך. ולקמן מפרש למאי הלכתא. וסידרה ה"ג ולמדנו חיה בכלל בהמה ובהמה בכלל חיה חיה טהורה בכלל בהמה טהורה חיה טמאה בכלל בהמה טמאה בהמה טמאה בכלל חיה טמאה בהמה טהורה בכלל חיה טהורה:
מאי טעמא דתנא קמא. וא"ת ומאי קבעי והא טומאה בלועה היא ולא מטמא וי"ל דמשום דר' עקיבא מטמא לקמן (דף עב.) עובר במעי אשה אצטריך ליה הכא גבי בהמה ק"ו כדפירש בקונטרס דאפי' ר' עקיבא מודה הכא א"נ משום דהיה לנו לטמאות מוכל הולך על כפיו דבסמוך אפילו קלוט במעי קלוטה אי לאו ק"ו והשתא דאיכא ק"ו מוקי לה תנא קמא לדרשא אחריתי:
קלוט במעי פרה ליטמא. הוה מצי לשמויי דלהכי אהני ק"ו דרב חסדא אלא דעדיפא משני:
קלוט במעי קלוטה. וא"ת ומאי פריך אין הכי נמי דאליבא דר' יוסי הגלילי קיימינן דדריש אתין בפרק ד' וה' (ב"ק מא:) גבי ובעל השור נקי דדריש נקי מדמי ולדות ומשמע דמוקי את להנאת עורו ואם כן סבר כרבי שמעון דאסר קלוט כשיצא לאויר העולם דנפקא מאת הגמל בפ"ק דבכורות (דף ו:) וי"ל. דניחא ליה ליישב מילתא דר' יוסי דהכא אפילו למאן דשרי קלוט א"נ הכא איירי בראשו ורובו דומים לאמו דאפי' ר"ש מודה בההיא דשרי כדמוכח התם:
חיה טמאה בכלל בהמה טמאה להרבעה. דכל חד משמע חידוש כלומר דמחמת דחיה בכלל בהמה שמענו שפיר איסור הרבעה ומיהו בלאו הכי ידעינן דאפי' בעופות גמרי' הרבעה בהמתך בהמתך משבת כדאמרי' בשור שנגח את הפר' (ב"ק נד:):