חול הדק, לא חיישינן.
חול הדק לא חיישינן - דמישתריק ואינו נכבש לעולם:
חול הגס, חיישינן.
חול הגס - אבנים גדולות שבו מרסקין העוף כשנופל עליהם:
אבק דרכים, חיישינן.
אבק דרכים - גם הוא נכבש ונעשה קשה:
תיבנא, ועביד בזגא, חיישינן.
תיבנא - אישתרי"ם בלע"ז תבן של חטים ושעורים:
בזגא - חבילה:
לא עביד בזגא, לא חיישינן.
חיטי, וכל דמינייהו, חיישינן.
חיטי וכל דמינייהו - כגון שיפון שהוא קשה חיישינן אם נפל עליהם:
שערי, וכל דמינייהו, חיישינן.
כל מיני קטניות, אין בהם משום ריסוקי אברים. לבר מן רוביא.
כל מיני קטנית - לא חיישינן משום דמישתרקי מהדדי ואינם נכבשים יחד:
רוביא - תלתן:
חימצי, אין בו משום ריסוק אברים.
חימצי - פישל"ש מחליקין הן ואינן נכבשים:
חפצי, יש בו משום ריסוק אברים.
איפצי - צידרו"ש ואינן עגולין ולא מישתרקי:
כללא דמלתא, כל מידי דמשריק, אין בו משום ריסוק אברים.
כל דמישתריק - מחליק זה מזה ואינן נכבשים יחד והנופל עליהם נשמט והולך ואין כאן חבט:
לא משריק, יש בו משום ריסוק אברים.
דבוק. רב אשי, שרי. אמימר, אסר.
דבוק - גלוד"א בלע"ז וטחין אותו בדף קטן והעוף שוכן עליו ומידבק בו ופורח עם הדף ונופל לארץ:
בחד גפא, דכולי עלמא לא פליגי, דשרי.
בחד גפא - שלא נדבק אלא בגף אחת ופורח בשניה:
כי פליגי, בתרי גפי.
מאן דאסר, אמר לך, היכי ניקום?
היכי ניקום - במה יהא יכול להקים ולישא את עצמו הלכך כשנופל נחבט בנפילה גמורה:
ומאן דשרי, אמר לך, אפשר דניקום אעיקבי דגפי.
אעיקבי דגפא - במקצת הוא נושא את עצמו בעקבי הגפיים והוא ראש הכנף מקום שחותכין הכנף מן האווז:
ואיכא דאמרי,
בתרי גפי, כ"ע לא פליגי, דאסיר.
בתרי גפי אסור - אלא אם כן עמד והלך, כתוב בהלכות גדולות כל היכא דבעי בדיקה כגון נפולה ושבורה ודרוסה דמיתכשרי בבדיקה ה"מ בדורות קמאי דהוו בקיאי למיבדק אבל אנן לא בקיאינן ולא סמכינן אנפשין ולי נראה דאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות ומותר לסמוך עליו דכתיב (דברים יז) ואל השופט אשר יהיה בימים ההם אבל הוא יזהר יפה ולהביא לפניו כל הטבחים וכל הבקיאין בדבר כי היכי דנימטייה שיבא מכשורא:
כי פליגי, בחד גפא.
מאן דשרי, אמר לך, אפשר דפרח בחד גפא.
ומאן דאסר, כיון דבהאי לא מצי פרח, בהאי נמי לא מצי פרח.
והילכתא, בתרי גפי, אסיר. בחד גפא, שרי:
נשתברו רוב צלעותיה: תנו רבנן, אלו הן רוב צלעות: שש מכאן, ושש מכאן. או אחת עשרה מכאן, ואחת מכאן.
כ"ב צלעות גדולים - שיש בהן מוח יש לה לבהמה י"א מכאן וי"א מכאן ורוב שלהן הוי י"ב:
ה"ג - או אחת עשרה מכאן ואחת מכאן:
אמר זעירי, ומחציין, כלפי שדרה.
ומחציין כלפי שדרה - ובעינן שיהו נשברות אותן י"ב צלעות מחציין כלפי שדרה לפי ששם חיותה ולא מחציה ולצד החזה:
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, ובצלעות גדולות, שיש בהן מוח.
אמר עולא, בן זכאי אמר, נעקרו ברוב צד אחד. נשתברו ברוב שני צדדין.
בר זכאי - לא ידענא מנו:
נעקרו ברוב צד אחד - כיון שנעקרו שש מהם דהיינו רוב צד אחד טרפה אבל בנשתברו לא מיטרפא אלא בי"ב דהיינו רוב שני צדדין:
רבי יוחנן אמר, בין נעקרו בין נשתברו, ברוב שני צדדין.
אמר רב, נעקרה צלע, וחוליא עמה, טרפה.
וחוליא עמה - ואפילו החוט קיים:
אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב, נעקרה צלע מכאן, וצלע מכאן, וחוליא קיימת, מהו?
אמרי ליה - בעו מיניה נעקרה צלע מכאן וצלע כנגדה וחוליא קיימת מהו:
אמר להו, גיסטרא קאמריתו?!
גיסטרא קאמריתו - בתמיה בהמה שנפסקה באמצעיתה אתם שואלים הא נבלה נמי היא כדאמר בפ"ק (לעיל דף כא):
והא רב נמי גיסטרא קאמר?
והא רב נמי גיסטרא קאמר - דכיון דנעקר צלע וחוליא עמה הרי צלע שכנגדו נשמטת ונפלה וקרי לה רב טרפה:
כי קאמר רב, צלע בלא חוליא, והא, צלע וחוליא קאמר.
צלע וחצי חוליא.
וחצי חוליא - והצלע שכנגדה מחוברת יפה בחצי חוליא קיימת:
מכלל, דרב כהנא ורב אסי, צלע בלא חוליא אמרי. ואמר להו, "גיסטרא קאמריתו?"
מכלל דרב כהנא ורב אסי - צלע מכאן וצלע מכאן וכל החוליא קיימת בעו מיניה דאי צלע וקצת חוליא הא שמעינן ליה דאמר דאפילו בחדא מיטרפא ואינהו בעו תרתי אלא ודאי צלע בלא חוליא קבעו מיניה:
ואמר להו - איהו עלה גיסטרא קאמריתו דאפילו נבלה נמי הויא בתמיה:
והאמר עולא, בן זכאי אמר, "נעקרו ברוב צד אחד, נשתברו ברוב שני צדדין"?
ואמר עולא וכו' - אלמא רובו בעינן למיטרפא וכל שכן דבחדא לא מקריא נבלה:
אמר לך, התם, זה שלא כנגד זה. הכא, זה כנגד זה.
והאמר רבי יוחנן, ברוב שני צדדין, וברוב שני צדדין אי אפשר דלא קיימא חד מינייהו זה כנגד זה?
ולרבי יוחנן - דאמר אף נעקרו לא מיטרפא עד דאיכא רוב שני צדדין וכי מיעקרו שש מימין ושש משמאל ואפילו אלו לצד הצואר ואלו לצד האליה אי אפשר דלא הוי אמצעית זה כנגד זה ואפילו הכי בעיא רובא למיטרפא וכל שכן דבחדא לא מיקריא נבלה דבשלמא מעיקרא הוה ס"ד דרב צלע וכולה חוליא קאמר ואינהו בעו מיניה צלע וקצת חוליא מכאן וכן מכאן ואמצעיתה של חוליא קיימת אבל השתא דאוקמת דרב צלע וחצי חוליא קאמר ואינהו על כרחך צלע בלא חוליא קבעו ליה וקאמר להו עלה גיסטרא קאמריתו קשיא לן הא דרבי יוחנן ומשני התם רב כהנא ורב אסי:
התם, בוכנא, בלא אסיתא. הכא, בוכנא, ואסיתא.
בוכנא ואסיתא - כלומר צלע וקצת חוליא ורבי יוחנן צלע בלא חוליא:
אי הכי היינו דרב?
אי הכי - דרב כהנא ורב אסי צלע וקצת חוליא אמרי היינו דרב הא שמעינן ליה דבחדא נמי טריף ומאי תיבעי להו בתרתי:
אסיתא - חור שבחוליא שהצלע תחוב בו היינו בחצי חוליא:
לא שמיע להו דרב.
וליבעו מיניה כדרב?
וליבעו מיניה כרב בחדא - דהא חדא אכתי לא קאמר להו ותרתי קבעו מיניה:
סברי ליבעי מיניה חדא, דפריש לן תרתי.
דאי בעינן מיניה חדא, הניחא, אי אמר לן טרפה, כל שכן תרתי.
אי אמר לן, כשרה, אכתי תרתי קא מיבעיא לן.
אי הכי, השתא נמי דקא בעי מיניה תרתי, הניחא אי אמר להו כשרה, כל שכן חדא.
ואי אמר להו טרפה, אכתי חדא מיבעיא להו?
סברי, אם כן מירתח קא רתח. חדא טרפה, תרתי מיבעיא?
סברי אם כן מירתח קא רתח - ממהדורי דרב מצינן למפשט מאי דינא דחדא דאי מהדר לן כשרה כל שכן חדא ואי מהדר לן טרפה בלא ריתחא פשטינן מינה דבחדא סבירא ליה כשרה דאי סבירא ליה בחדא נמי טרפה כי בעינן בתרתי מהדר לן בריתחא למימר השתא בחדא טרפה תרתי מיבעיא לכו אבל אי בעינן מיניה חדא אפילו סבירא ליה בתרתי כשרה לא מהדר לן בריתחא למימר השתא בתרתי כשרה דלא איכפת ליה אי תיסק אדעתין דבתרתי טרפה:
והא קא אמרי ליה, ולא רתח?
והא - בעו מיניה בתרתי וסבירא ליה דבחדא נמי טרפה כדאמר רב לעיל נעקרה צלע וחוליא עמה ואוקימנא חצי חוליא ואפילו הכי לא אהדר להו בריתחא דנפשוט מינה לעקירת חדא:
כיון דקאמר להו "גיסטרא קאמריתו", היינו ריתחיה.
כיון דקאמר להו גיסטרא קאמריתו - בתמיה היינו ריתחיה דהכי קאמר להו הא לא איבעי לכו למיבעי דנבלה נמי הויא אלא בחדא טרפה:
אמר רבה בר רב שילא אמר רב מתנא אמר שמואל, נעקרה צלע מעיקרה. וגולגולת שנחבסה ברובה. ובשר החופה את רוב הכרס ברובו, טרפה.
מעיקרה - אפילו בלא אסיתא:
נחבסה - מינציר"א ולא נפחתה:
"נעקרה צלע מעיקרה. טרפה".
ורמינהו
_________________________________________
תוספות
קטניות אין בהן משום ריסוק אברים כו' - אית ספרים דגרסי בתר הכי תמצי אין בהם משום ריסוק אברים חפצי יש בהם משום ריסוק אברים.
וכן לגרסת הקונטרס. משמע דלא הוו בכלל קטנית?
וי"ל דקטנית מיירי בדברים דקים כמו עדשים ואורז ודוחן:
והא רב נמי גיסטרא קאמר - מעיקרא הויא אתי ליה דרב שפיר דדלמא לא חשיב גיסטרא, אבל כיון דחשיב ההוא דרב כהנא נבלה משום גיסטרא דידיה נמי נבלה היא:
אי הכי היינו דרב - לאו דרב ממש. דההיא דרב לאו גיסטרא הוא, ודידהו הוי גיסטרא ונבלה.
אלא כלומר, מרב הוה להו למפשט, דהא עדיפא מדרב:
סברי מרתח רתח - אבל אי בעו מיניה חדא אפילו אי מכשר בתרתי לא רתח במה שבאים להחמיר.
ובסוף פרק שני דזבחים (דף ל:) אין מתיישב כמו בכאן גבי הא דבעי מיניה לוי מרבי כזית למחר בחוץ לרבי יהודה מאי:
נעקרה צלע טרפה - פירש בקונטרס אפילו בלא אסיתא.
ור"ת מפרש עם האסיתא. דהא משמע לעיל צלע בלא חוליא ליכא מאן דטריף עד דאיכא רוב צלעות. דפריך לרב כהנא ולרב אסי מעולא בר רבי זכאי ומרבי יוחנן: