בשלמא לתנא דידן, דתנא, תנא. ודשייר, אתיא בזה הכלל.
אלא לתנא דבי ר' ישמעאל דאמר, "י"ח טרפות", ותו ליכא?! והא איכא בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה טרפה?
סבר ליה כרבי שמעון בן אלעזר דאמר, יכולה היא ליכוות ולחיות.
אע"ג דיכולה ליכוות ולחיות?
למאן קאמר, לתנא דבי רבי ישמעאל, תנא דבי ר' ישמעאל, טרפה חיה ס"ל.
אלא, סבר לה כר"ש בן אלעזר, דאמר, כשרה היא.
והאיכא חסרון בשדרה?
דתנן, "כמה חסרון בשדרה?
בש"א, שתי חוליות.
וב"ה אומרים, חוליא אחת".
ואמר רב יהודה אמר שמואל, וכן לטרפה.
"המסס ובית הכוסות", דקא חשבת להו בתרתי, חשבינהו בחדא.
אפיק חדא, ועייל חדא.
והאיכא גלודה?
סבר לה כר"מ, דמכשיר.
והא איכא חרותא מרה?
מאן קתני לה?
ר' יוסי ברבי יהודה, אפיק מרה, ועייל חרותא.
והאיכא שב שמעתתא?
דאמר רב מתנא, האי בוקא דאטמא, דשף מדוכתיה, טרפה.
ואמר רכיש בר פפא משמיה דרב, לקתה בכוליא אחת, טרפה.
ותנן, "ניטל הטחול, כשרה". ואמר רב עוירא משמיה דרבא, לא שנו, אלא ניטל, אבל ניקב, טרפה.
ואמר רבה בר בר חנה אמר שמואל, סימנים שנדלדלו ברובן, טרפה.
ואמר רבה בר רב שילא אמר רב מתנא אמר שמואל, נעקרה צלע מעיקרה, טרפה.
וגולגולת שנחבסה ברובה.
ובשר החופה את רוב הכרס ברובו, טרפה.
נקובי, תמניא הוו, חשבינהו בחד.
אפיק שב, ועייל שב.
אי הכי, פסוקי נמי, תרי הוו?! חשבינהו בחד, בצר להו חדא?
ועוד דרב עוירא משמיה דרבא, נמי נקובה היא?