Enjoying this page?

021a - הכל שוחטין, פרק ראשון, חולין דף כא ע"א

צורת הדף

מכל מקום קשיא?

מ"מ קשיא - וכי מתה עומד ומולק:

אמר רבא: אימא: וכן הוא עושה, חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר.

בלא רוב - רוחב הבשר של מפרקת דאכתי לאו מתה היא דהא זעירי מפרקת ורוב בשר קאמר:

 

כי סליק רבי זירא, אשכחיה לר' אמי דיתיב וקאמר לה להא שמעתא.

להא שמעתא - דזעירי:

אמר ליה: וכי מתה עומד ומולק.

א"ל - הואיל ומתה חשוב - כל מליקות דאמר רחמנא דבעי לחתוך סימנים: וכי מתה עומד ומולק:

(דנייאל ד) "אשתומם כשעה חדא".

אשתומם - שתק והיה מחשב מה יענה:

אמר ליה: אימא: כך הוא עושה, חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר.

תניא נמי הכי: "כיצד מולקין חטאת העוף?

בחטאת העוף - כתיב ולא יבדיל[1] גבי שמיעת הקול[2] בויקרא הילכך בחד סימן סגי, דעוף הכשרו בסימן אחד:

חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר עד שמגיע לוושט או לקנה.

הגיע לוושט או לקנה, חותך סימן אחד או רובו ורוב בשר עמו.

ורוב בשר עמו - לאחר מליקת הסימן:

ובעולה: שנים או רוב שנים".

ובעולה - דבעי הבדלה כדלקמן שנים או רוב שנים:

מני?

פלוגתא - דר' אלעזר בר ר"ש ורבנן לקמן בשמעתין:

אי רבנן - הא אמרי שנים דוקא?

אי כר"א בר"ש - האמר רוב שנים?

האמר רוב שנים - דוקא ולא יותר כדקתני לקמן (דף כב) דבעינן שיהא אוחז בראש ובגוף כשהוא מזה:

אימא: שנים - לרבנן, רוב שנים - לרבי אלעזר בר"ש.

ואיבעית אימא, הא והא ר' אלעזר בר"ש, ומאי שנים שדומין לשנים.

שדומים לשנים - דלכתחלה בעינן שיחתוך רוב להדיא שיהא נראה לעינים שהוא רוב, או רוב שנים ואפי' רוב מצומצם:

 

אמר רב יהודה אמר שמואל, נשברה מפרקת ורוב בשר עמה -

נשברה מפרקת - באדם:

מטמא באהל.

מטמא באהל - ואפי' מפרכס:

וא"ת, אותו מעשה דעלי, מפרקת בלא רוב בשר הואי?

וא"ת - הא עלי מפרקת בלא רוב בשר הוה' וקרי ליה מת: ותשבר מפרקתו וימת[3]:

זקנה שאני.

דכתיב: (שמואל א ד) "ויהי כהזכירו את ארון האלהים ויפול מעל הכסא אחורנית בעד יד השער ותשבר מפרקתו וימת כי זקן האיש וכבד" וגו'.

אמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יוחנן: קרעו כדג - מטמא באהל.

א"ר שמואל בר יצחק: ומגבו.

אמר שמואל: עשאה גיסטרא - נבלה.

עשאה גיסטרא - שחתכה לרחבה או בצוארה כולו או בשדרה עד החלל. כל דבר החלוק לשנים קרי גיסטרא:

א"ר אלעזר: ניטל הירך

ניטל הירך - ממקום חיבורו בבוקא דאטמא:

וחלל שלה - נבלה.

וחלל שלה - כלומר לא שניטל העצם עם קצת הבשר הפנימי ונשאר בשר העליון והעור עד חצי הירך או שלישיתו וחופה את המכה - דהתם טרפה הוא דהויא. כדתנן (לקמן דף עו): בהמה שנחתכו רגליה, דהיינו אחרונים מן הארכובה ולמעלה טרפה. אבל כשנטל כל הבשר עד שנראית גופה של מקום החתך כעין חלל קיבדור"א בלע"ז:

נבלה - ואפי' בחייה מטמאה:

ה"ד חלל שלה?

אמר רבא: כל שרבוצה ונראית חסרה.

כל שרבוצה ונראית חסרה - דרך הבהמה לרבוץ על יריכה, ומתכסת יריכה ברביצתה, ואם נראית חסרונה כשהיא רבוצה:

תנן התם: "הותזו ראשיהן, 

הותזו ראשיהן - בשמנה שרצים קמיירי בסדר טהרות:

אע"פ שמפרכסין - טמאים. 

טמאים - דכיון דעשויין גיסטרא, אע"פ שלא הובדלו לגמרי, כדמפרש ואזיל - הרי הם כמתים:

כזנב הלטאה, שמפרכסת".

כזנב הלטאה שמפרכסת - כלומר דאע"פ שמפרכסת - אין זה חיות, שהרי זנב הלטאה חותך אותה לגמרי והיא מפרכסת, חיתוך הזנב מפרכס:

מאי: הותזו?

ר"ל אמר: הותזו ממש.

ר' אסי אמר רבי מני: כהבדלת עולת העוף.

 

א"ל ר' ירמיה לרבי אסי: כהבדלת עולת העוף לרבנן 

כהבדלת עולת העוף לרבנן - דבעו כל הסימנין:

ולא פלגיתו.

ולא פליגיתו - את ור"ל דהיינו נמי הותזו ממש:

או דלמא, כהבדלת עולת העוף לר"א בר"ש,

ופלגיתו?

א"ל: כהבדלת עולת העוף לר"א בר"ש, ופליגינן.

 

איכא דאמרי: ר"ש בן לקיש אמר: הותזו ממש. 

ר' אסי א"ר מני: כהבדלת עולת העוף לרבי אלעזר בר"ש ברוב שנים.

איכא דאמרי - דבהדיא אמר רב אסי למילתיה כהבדלת רבי אלעזר בר"ש, ולא בעי רבי ירמיה מיניה:

 

מאי רבנן, ומאי רבי אלעזר בר"ש?

דתניא: (ויקרא ה[4]) "ואת השני יעשה עולה כמשפט" -

ואת השני וגו' - בעולת העוף של חובה כתיב, גבי שמיעת הקול  כשהוא מביא בדלות בפרשה עליונה, כשהוא מביא בעשירות דיבר בחטאת בהמה:

כמשפט חטאת בהמה.

כמשפט - משמע שקצוב המשפט במקום אחר. ואהיכא קאי - אחטאת בהמה דלעיל קאי, שהרי עולה זו באה חליפין לה - הלכך לה אקשה. ויליף מיניה כדמפרש לקמיה דאינה באה אלא מן החולין כו':

אתה אומר כמשפט חטאת בהמה, או אינו אלא כמשפט חטאת העוף?

או אינו אלא כמשפט חטאת העוף - שלא תיטען הבדלה במליקתה, כדכתיב: (ויקרא ה) בחטאת העוף ממול ערפו ולא יבדיל:

כשהוא אומר: "והקריבו" חלק הכתוב, בין חטאת העוף לעולת העוף.

כשהוא אומר והקריבו - בעולת העוף של נדבה בויקרא: והקריבו הכהן אל המזבח ומלק את ראשו וגומר - מדלא כתיב: הקריב אלא: והקריבו - משמע חלוקה הקרבתו של זה מהקרבת אחרים. גילה לך הכתוב שלא תלמד מליקת עולה ממליקת חטאת:

ומה אני מקיים, "כמשפט"?

כמשפט חטאת בהמה.

מה חטאת בהמה אינה באה

_______________________________________________________

תוספוס

כי סליק ר' זירא אשכחיה לרבי אמי דקאמר להא שמעתא - פירוש דזעירי.

ורב אמי גרסי', ולא גרסינן רב אסי.

דרבי אסי הוא דאמר לקמן גבי הותזו ראשיהן דהיינו כהבדלת עולת העוף:

הותזו ראשיהן - גבי בהמה חיה ועוף מיתניא במסכת אהלות ולא גבי שרצים כדפירש בקונטרס:

התוזו ממש - נראה דפליגי אזעירי דלעיל דסגי ליה במפרקת ורוב בשר לחוד:

כשהוא אומר והקריבו חילק הכתוב כו' - פירוש להצריך הבדלה בעולת העוף.

וא"ת דבפרק קדשי קדשים (זבחים דף סה.) דריש ליה למילתא אחריתי דקאמר לפי שנאמר מן התורים או מן בני היונה יכול לא יפחות מב' פרידים ת"ל והקריבו?

וי"ל דהכא מדסמך והקריבו לומלק דרשינן דחלוקה מליקת עולת העוף ממליקת חטאת עוף לענין הבדלה:

כמשפט חטאת בהמה - הקשה בקונטרס למה ליה להאי תנא למימר כמשפט חטאת בהמה לוקמיה בחטאת העוף דסליק מיניה דבאה מן החולין וכולהו איתנהו בה וחילוק דוהקריבו למילתיה אתא כדקאמר חלוקה עולה מחטאת לענין הבדלה כדקאמר רבי ישמעאל ור"א בר"ש?

ותירץ דבחטאת העוף לא כתיב בה חולין בהדיא אלא בבהמה כתיב כדלקמן ובהיקשא יליף מדאיקרי חטאת ודבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש גבי קדשים.

והדין עמו דחשיב כמשפט היקש ולא כתוב בהדיא דהא כאשר יורם וכן יעשה לפר כאשר עשה לפר החטאת חשיב ליה היקש פרה איזהו מקומן (זבחים דף מט:).

וקשיא לפירושו דא"כ מחטאת בהמה גופיה היכי יליף הא כמשפט חטאת בהמה דקאמר ע"כ לאו אפרו של אהרן קאי דמה ענינו לכאן אלא אחטאת בהמה דלעיל קאי כדפירש בקונטרס שהרי עולה זו באה חליפים לה וחטאת בהמה מפרו של אהרן יליף מדאיקרי חטאת והיינו נמי למד מן הלמד ואמאי חשיב חטאת העוף למד בהיקש יותר מן בהמה?

ועוד דבפ"ב דביצה (דף כ.) דריש ויקרב את העולה ויעשה כמשפט לימד על עולת חובה שטעונה סמיכה כעולת נדבה והשתא ל"ל כמשפט תיפוק ליה מדאיקרי עולה?

ועוד דבפ"ק דזבחים (דף ח.) לא ילפינן חטאת נזיר מחטאת חלב ולא גמרי מהדדי מדאיקרי חטאת כיון דאיכא למיפרך וה"נ חטאת העוף היכי יליף מפרו של אהרן דאיכא למיפרך שכן טעונה כלי בשחיטה וד' מתנות על ד' קרנות ושכן כפרתו מרובה ונכנס דמה לפני ולפנים דהכי פריך פרק קמא דשבועות (דף ט.)?

וע"ק דחטאת בהמה גופיה היכי ילפינן מפרו של אהרן דאי במה מצינו איכא למיפרך שכן כפרתו מרובה ונכנס דמה לפני ולפנים כדפרישית ואי מהיקשא דזאת התורה מהתם נמי תיפוק ליה חטאת העוף ול"ל כמשפט?

ונראה לפרש דמיתורא דרשינן דגבי פרו של אהרן לא הוה צריך למכתב את פר החטאת אשר לו אלא את פר החטאת ותו לא דפרו של אהרן ידעינן שפיר דאינו בא אלא מן החולין כיון דנשרף מידי דהוה אעולות דאין באין אלא מן החולין כדאמרינן בסיפרי בפרשת ראה משום דמעשר טעון אכילה ועולה אינה נאכלת אלא כתיב (ויקרא ט) החטאת אשר לו ללמד על כל חטאת אפילו על חטאת העוף שיהא משלו ולא משל מעשר.

ומיהו קשה ל"ל כמשפט לענין חולין בחטאת העוף תיפוק לי מדרשא דסיפרי דהא אינה נאכלת?

וי"ל דס"ד דאתא והקריבו לחלק אף לענין חולין.

וא"ת א"כ מאי פריך לקמן (דף כב.) מביום צותו נפקא דלמא הייתי מחלק מוהקריבו?

וי"ל דביום צותו כתיב על זאת התורה לעולה ומשמע כל עולה אפילו חטאת העוף.

וא"ת כי היכי דילפי' הכא הבדלה בחטאת העוף חובה מוהקריבו אע"ג דכתיב בעולת עוף נדבה אמאי לא ילפינן נמי בפ"ב דביצה (דף כ.) עולת חובה מנדבה לענין סמיכה?

וי"ל דסמיכה מילתא אחריתי היא אבל הכא שניהן צריכין מליקה ואינו אלא גילוי מילתא בעלמא דמגלה לנו הכשר מליקת העוף והבדלה הויא כמו גמר מליקה ובהקישא דזאת התורה לא ילפינן לענין סמיכה דלא ילפינן בהקישא אלא לענין דבר שיכול לנהוג בכל הנזכרים בפסוק וסמיכה ליכא בבכור ומעשר כדתנן בפ' ב' דמות (מנחות דף צב:) קרבנו ולא הבכור קרבנו ולא המעשר [ובזבחים (ז:)] מלהקריב את קרבניהם דרשינן זה בכור ומעשר ופסח:

  1. 1 וְהֵבִ֤יא אֹתָם֙ אֶל־הַכֹּהֵ֔ן וְהִקְרִ֛יב אֶת־אֲשֶׁ֥ר לַחַטָּ֖את רִאשׁוֹנָ֑ה וּמָלַ֧ק אֶת־רֹאשׁ֛וֹ מִמּ֥וּל עָרְפּ֖וֹ וְלֹ֥א יַבְדִּֽיל: (ויקרא פרק ה פסוק ח)
  2. 2 וְנֶ֣פֶשׁ כִּֽי־תֶחֱטָ֗א וְשָֽׁמְעָה֙ ק֣וֹל אָלָ֔ה וְה֣וּא עֵ֔ד א֥וֹ רָאָ֖ה א֣וֹ יָדָ֑ע אִם־ל֥וֹא יַגִּ֖יד וְנָשָׂ֥א עֲוֺנֽוֹ: (ויקרא פרק ה פסוק א)
  3. 3 וַיְהִ֞י כְּהַזְכִּיר֣וֹ׀ אֶת־אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֗ים וַיִּפֹּ֣ל מֵֽעַל־הַ֠כִּסֵּא אֲחֹ֨רַנִּ֜ית בְּעַ֣ד׀ יַ֣ד הַשַּׁ֗עַר וַתִּשָּׁבֵ֤ר מַפְרַקְתּוֹ֙ וַיָּמֹ֔ת כִּֽי־זָקֵ֥ן הָאִ֖ישׁ וְכָבֵ֑ד וְה֛וּא שָׁפַ֥ט אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָֽה: (שמואל א פרק ד פסוק יח)
  4. 4 וְאֶת־הַשֵּׁנִ֛י יַעֲשֶׂ֥ה עֹלָ֖ה כַּמִּשְׁפָּ֑ט וְכִפֶּ֨ר עָלָ֧יו הַכֹּהֵ֛ן מֵחַטָּאת֥וֹ אֲשֶׁר־חָטָ֖א וְנִסְלַ֥ח לֽוֹ: ס (ויקרא פרק ה פסוק י)