בשני חילולין הכתוב מדבר אחד פסול נותר ואחד פסול טומאה:
חוץ מן הדם כו':
מנא הני מילי אמר עולא אמר קרא (ויקרא יז, יא) ואני נתתיו לכם שלכם יהא דבי רבי ישמעאל תנא אמר קרא (ויקרא יז, יא) לכפר לכפרה נתתיו ולא למעילה רבי יוחנן אמר אמר קרא (ויקרא יז, יא) הוא הוא לפני כפרה כלאחר כפרה מה אחר כפרה אין בו מעילה אף לפני כפרה אין בו מעילה אימא לאחר כפרה כלפני כפרה מה לפני כפרה יש בו מעילה אף לאחר כפרה יש בו מעילה אין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו ולא והרי תרומת הדשן משום דהוי תרומת הדשן ובגדי כהונה שני כתובין הבאין כאחד וכל שני כתובים הבאין כאחד אין מלמדין הניחא לרבנן דאמרי (ויקרא טז, כג) והניחם שם מלמד שטעונין גניזה אלא לרבי דוסא דאמר מותרות הן לכהן הדיוט ובלבד שלא ישתמש בהן ליה"כ אחר מאי איכא למימר משום דהוי תרומת הדשן ועגלה ערופה שני כתובין הבאין כאחד וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין הניחא למאן דאמר אין מלמדין אלא למאן דאמר מלמדין מאי איכא למימר תרי מיעוטי כתיבי הכא כתיב (דברים כא, ו) הערופה והתם כתיב (ויקרא ו, ג) ושמו ותלתא קראי בדם למה לי למעוטי ממעילה מנותר ומטומאה אבל פיגול לא צריך קרא דתנן כל שיש לו מתירין בין לאדם בין למזבח חייבין עליו משום פיגול ודם גופיה מתיר הוא אמר רבי יוחנן שלשה כריתות בשלמים למה
בשני חילולים - מדלא כתיב וינזרו ולא יחללו:
אחד פסול נותר - דאשכחן ביה חילול דכתיב (ויקרא יט) כי את קדש ה' חילל ואתרוייהו קאי אשר הם מקדישים דמרבינן מיניה כל המוקדשים:
מנא הני מילי - דדם אין חייבין עליו משום נותר אם שגג בו בדם ונותר אינו חייב שתים אלא אחת וכן אם אכלן בטומאת הגוף אינו חייב שתים:
אמר עולא אמר קרא כו' - הא דעולא לאו הכא איתמר אלא גבי מעילה איתמר במס' מעילה (דף יא.) דקתני אין מועלין בדמים והכא ה"ק מנא הני מילי דמתניתין אמר עולא גבי מעילה אמר קרא לכם ותנא דבי רבי ישמעאל לכפר כו' ור' יוחנן אמר הוא ומסקנא תלתא קראי חד למעוטי מנותר וחד למעוטי ממעילה וחד למעוטי מטומאה:
ואני נתתיו לכם שלכם יהא - כחולין שלכם שאין בהן מעילה:
לכפר - ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר (ויקרא יז) לכפרה נתתיו בתורת קדשים ולא למעול בו לענין מעילה אין בו דין קדשים:
הוא - דמו בנפשו הוא בהווייתו יהא:
הוא לפני כפרה כו' מה לאחר כפרה אין בו מעילה - דפשיטא לן כיון דנעשית מצותו אין מועלין בו דכיון דלית ביה תו צורך גבוה לא קרינן ביה קדשי ה':
אין לך דבר כו' - הלכך ע"כ לא תדרשיה הכי אלא איפכא:
והרי תרומת הדשן - בכל יום חותה במחתה ותורם את הדשן מלא המחתה ממנה ונותן במזרחו של כבש כדכתיב ושמו משמע שם גניזתן ושם נבלע במקומן אלמא אסור בהנאה:
ובגדי כהונה - ארבעה בגדים שכהן גדול נכנס בהן לפני ולפנים ביוה"כ שאסור להשתמש בו עוד דכתיב ופשט את בגדי הבד וגו' והניחם שם ודרשינן מלמד שטעונין גניזה: פלוגתא דרבנן ורבי דוסא במס' יומא מייתי לה:
לרבי דוסא דאמר כשרין הן לכהן [הדיוט] - לעבוד בהן במקדש כל ימות השנה:
ועגלה ערופה - דכתיב וערפו שם (דברים כא) והאי שם קרא יתירא הוא לומר שתהא שם קבורתה:
אין מלמדין - וכיון דלא ילפינן ולא מייתי ראיה מינייהו האי קרא נמי הואיל ואיכא למדרשיה איפכא לא תדרשיה הכי:
מיעוטי כתיבי - לומר שאין למדין מהן:
הערופה - זו ולא אחרת כזו:
ושמו - מדהוה ליה למכתב ושם וכתיב ושמו לזה ולא לאחר:
תלתא קראי - לכם לכפר הוא:
למעוטי מנותר - לכם כשאר חולין ולא כקדשים לכפר לכפרה נתתיו כקדשים ולא לדבר אחר כקדשים אלא כחולין ולא יתחייבו עליו משום טומאה והוא למעוטי ממעילה כדאמרן:
שלשה כריתות - אמור אליהם לדורותיכם וגו' (ויקרא כב) והנפש אשר תאכל בשר וגו' (שם ז) נפש כי תגע בכל טומאת אדם וגו' (שם):