הא צריך לאמטוייה - דקאמרת לאחשובה עבודה מהאי טעם מחלוקת ר' אליעזר ורבנן במתני':

בחוץ - להלן מן המזבח והכניסו בפנים לצד המזבח:

והוציאו לחוץ - כלומר ריחקו מן המזבח הנך חוץ ופנים כולהו בעזרה:

הא צריך לאמטוייה - לכשיחזור ויקריבנו לצד המזבח אם תהא אותה הולכה במחשבה פסולה:

לאו כהילוך הצריך לעבודה דמי - הואיל ושלא לצורך הוציאו על חנם הוצרך לחזור ולהכניסו:

אי תניא - דמודה בה ר' אליעזר תניא ואין מחלוקת בין ר"א לת"ק אלא אר"ש אבוה קאי ופליג:

מתני' כל הזבחים - אונן. כל זמן שלא נקבר המת:

טבול יום - דשרץ ודמת ושאר טומאות שלא הוצרכו לקרבן:

מחוסר כפורים - זב ומצורע שטבלו והעריב שמשן ולא הביאו כפרתן:

מחוסר בגדים - כהן גדול ששימש בפחות משמונה וכהן הדיוט בפחות מד':

ושלא רחץ ידים ורגלים - מן הכיור:

ערל - כהן שמתו אחיו מחמת מילה:

יושב או עומד על גבי כלים - שיש חציצה בין רגליו לרצפה וכולהו יליף בגמ' דפסלי בעבודה:

גמ ' וינזרו מקדשי וגו' - גבי מקריבים בטומאה כתיב דסמיך ליה כל איש אשר יקרב מכל זרעכם:

(למעוטי מאי) בני ישראל למעוטי מאי - קרבן של מי הוא ממעט מלהזהיר כהנים על הטומאה:

אילימא למעוטי בנות ישראל - קרבן נשים שלא הוזהרו כהנים מלהקריבו בטומאה:

קרבן נשים בטומאה קרב - בתמיה וכי יש כח בקרבן נשים לדחות הטומאה:

אלא למעוטי קרבן עובדי כוכבים - עובד כוכבים ששילח עולתו כדתניא בהכל שוחטין (חולין דף יג:) איש איש לרבות את העובדי כוכבים שנודרים נדרים ונדבות כישראל:

השתא ציץ לא מרצה - על טומאת עולין שבקרבנו כגון נטמא הדם או החלב כדרך שמרצה על של ישראל:

דאמר מר - במנחות בהקומץ רבה (דף כה.):

לא הורצה - דכתיב לרצון להם ולא לעובדי כוכבים:

בטומאת הגוף יהא קרב - בתמיה והלא [אפילו] אצל קרבן יחיד דישראל לא נדחת:

אלא הכי קאמר וינזרו מקדשי - יתרחקו בטומאה מכל קדשים:

בני ישראל לא יחללו - והזרים אף הם ינזרו כדי שלא יחללום לימד על זר שעבד שחילל את הקדשים ופסלם:

בעל מום שאוכל - את קדשי קדשים דכתיב (ויקרא כא) מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל:

אם עבד חילל - דכתיב מום בו ולא יחלל את מקדשי (שם):