נפל לגו חלא מאי?
נפל לגו חלא מאי - מי אמרינן החומץ טעמו קשה ואין השרץ מפיגו לתת בו טעם:
א"ל רב הילל לרב אשי: הוה עובדא בי רב כהנא, ואסר רב כהנא.
א"ל: ההוא אימרטוטי אימרטט.
אימרטוטי אימרטט - לחתיכות דקות קטנות ושרץ איסורו בכעדשה כטומאתו וחיישינן דלמא בולע חתיכות שרץ בהדי חומץ:
רבינא סבר לשעורי במאה וחד. אמר: לא גרע מתרומה.
דתנן. תרומה עולה באחד ומאה.
א"ל רב תחליפא בר גיזא לרבינא: דלמא כתבלין של תרומה בקדירה דמי, דלא בטיל טעמייהו.
רב אחאי שיער בחלא בחמשין.
בחמשין - כיון דחומץ טעמו קשה, לא בעי שתין לבטוליה, דאפילו בחמשין לא יהיב ביה טעמא:
רב שמואל בריה דרב איקא שיער בשיכרא בשיתין.
והלכתא אידי ואידי בשיתין.
וכן כל איסורין שבתורה:
ה"ג וכן כל איסור שבתורה - בששים וכן הלכה רווחת בישראל דמין בשאינו מינו בששים חוץ מחמץ אבל מין במינו מוקמינן בפסחים (דף ל.) הלכתא במשהו כרב וטעמא משום דכל איסורין שבתורה מין במינו במשהו כרב ובחמץ גזירה שאינו מינו אטו מינו:
מתני' עובד כוכבים שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום.
אם היה בחזקת המשתמר - מותר.
מתני' אם היה בחזקת המשתמר - מפרש בגמרא שאע"פ שהפליג ישראל מן העובד כוכבים מיל אם לא הודיעו שהוא מפליג מותר דמירתת עובד כוכבים כל שעתא השתא אתי:
אם הודיעו שהוא מפליג - כדי שישתום ויסתום ויגוב.
ואם הודיעו שמפליג - שמתרחק וחביות סתומות היו:
שיעורו בכדי שישתום ויסתום ויגוב - אם שהה כדי שיקוב העובד כוכבים נקב במגופת החבית ויחזור ויסתום הנקב ותיבש הסתימה אסור:
רשב"ג אומר: כדי שיפתח את החבית ויגוף ותיגוב:
רשב"ג אומר - אינו נאסר אלא עד שישהא כדי שיפתח את כל מגופת החבית וא"א לנוטלה שלא תשבר כולה:
ויגוף - ויעשה מגופה אחרת חדשה:
ותיגוב - ותיבש אבל לשתימת חור לא חששו משום דמינכרא ושתום לשון שתום העין (במדבר כד) עין פתוחה דשפיר חזי:
המניח יינו בקרון או בספינה והלך לו בקפנדריא נכנס למדינה ורחץ - מותר.
המניח יינו בקרון או בספינה - עם העובד כוכבים:
והלך - ישראל בקפנדריא דרך קצרה:
ונכנס למדינה ורחץ - במרחץ מותר כיון דעובד כוכבים לא ידע דשהי מרתת ולא נגע:
אם הודיעו שהוא מפליג - כדי שישתום ויסתום ויגוב.
רשב"ג אומר כדי שיפתח את החבית ויגוף ותיגוב:
המניח עובד כוכבים בחנות אע"פ שיצא ונכנס - מותר.
ואם הודיעו שהוא מפליג - כדי שישתום ויסתום ויגוב.
רשב"ג אומר: כדי שיפתח את החבית ויגוף ותיגוב:
היה אוכל עמו על השולחן, והניח לגינין על השולחן, ולגין על הדולבקי
דולבקי - משנויי"ר:
והניחו ויצא - מה שעל השולחן אסור.
מה שעל השולחן אסור - דמימר אמר עובד כוכבים זה ישראל זה זמנני לאכול ולשתות ונגע:
שעל הדולבקי - מותר.
שעל הדולבקי מותר - דאין מוכן לסעודה זו:
ואם אמר לו הוי מוזג ושותה
ואם אמר לו הוי מוזג ושותה - הואיל וחיזק את ידיו ברשות במקצת סמכא דעתיה ונגע בכוליה:
אף שעל הדולבקי אסור.
חביות פתוחות - אסורות.
חביות פתוחות - שבבית אסורות:
סתומות - מותרות כדי שיפתח ויגוף ותיגוב:
סתומות מותרות - עד שישהא שיפתח ויגוף ויגוב וסתמא כרבן שמעון מדלא קתני שישתום:
גמ' היכי דמי בחזקת המשתמר?
כדתניא: הרי שהיו חמריו ופועליו טעונין טהרות, אפילו הפליג מהן יותר ממיל - טהרותיו טהורות.
ואם אמר להן: לכו ואני בא אחריכם - כיון שנתעלמה עינו מהם טהרותיו טמאות.
מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא?
מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא - הא קא חזו להו דנגע דקתני טעונין טהרות והני לאו חביות נינהו שיהו סתומות:
אמר רב יצחק: רישא במטהר חמריו ופועליו לכך.
במטהר חמריו - שהטבילן ומגען טהור:
אי הכי סיפא נמי?
אין עם הארץ מקפיד על מגע חבירו.
על מגע חבירו - הפוגע בו בדרך ולא נטהר לכך:
אי הכי אפילו רישא נמי נימא הכי?
רישא נמי - כיון שהפליג איכא למיחש הכי:
אמר רבא: