א"ל: "כל תלתין יומין, מהדרא להו גיהנם, כבשר בתוך קלחת".
כל תלתין יומין מהדר להו גיהנם - הכא:
ואמרי הכי: "משה ותורתו אמת, והן בדאים":
אמרי הכי משה ותורתו אמת - שנסה כמה פעמים, וראה שכל שלשים יום, עשן יוצא משם. ושומע שאומרין: "משה ותורתו אמת וכו'":
באפי לא גרסינן:
דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא וכו':
ת"ר: דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא.
שנאמר: (במדבר יז, ) "במדבר הזה יתמו, ושם ימותו".
יתמו" - בעולם הזה. "ושם ימותו" - בעולם הבא.
ואמר: (תהילים צה) "אשר נשבעתי באפי, אם יבואון אל מנוחתי". דברי ר"ע.
שנאמר - לעיל מיניה קרא: "ארבעים שנה אקוט בדור", דהיינו דור המדבר:
ר"א אומר: [באין הן] לעולם הבא.
שנאמר: (תהילים נ, ה) "אספו לי חסידי, כורתי בריתי עלי זבח".
כורתי בריתי עלי זבח - והיינו דור המדבר. שכרתו ברית של מקום עלי זבחים ושלמים. דכתיב: (שמות כד) "ויזבחו זבחים שלמים". וכתיב: (שם) "ויזרוק על העם ויאמר: הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם":
אלא מה אני מקיים, "אשר נשבעתי באפי"?
באפי נשבעתי, וחוזרני בי.
נשבעתי וחוזרני בי - והיינו: "אשר נשבעתי באפי" מפני כעסי נשבעתי, ומתחרט אני:
רבי יהושע בן קרחה אומר: לא נאמר פסוק זה אלא כנגד דורות הבאים.
"אספו לי חסידי" - אלו צדיקים שבכל דור ודור.
"כורתי בריתי" - אלו חנניה מישאל ועזריה, שמסרו עצמן לתוך כבש האש.
אלו חנניה מישאל ועזריה - שמסרו עצמן למיתה בשביל בריתו של מקום:
"עלי זבח" - [אלו] ר"ע וחביריו, שמסרו עצמן לשחיטה על דברי תורה.
ר"ש בן מנסיא אומר: באים הן לעולם הבא.
שנא': (ישעיהו לה) "ופדויי ה' ישובון, ובאו ציון ברנה".
ופדויי ה' - אלו דור המדבר, שנפדו ממצרים:
אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: שבקה ר"ע לחסידותיה.
שבקיה ר' עקיבא לחסידותיה - שרגיל לזכות את ישראל והשתא מחייב להו. דאמר לעיל: (קח, א) דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא. ולקמן מפרש מאי חסידותיה:
שנאמר: (ירמיהו ב) "הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר. זכרתי לך חסד נעוריך, אהבת כלולותיך, לכתך אחרי במדבר, בארץ לא זרועה".
שנאמר הלוך וקראת - כלומר, שהרי היה יכול לדרוש שיש להם חלק [לעולם הבא]. דכתיב: "הלוך וקראת וגו'":
ומה אחרים באים בזכותם, הם עצמן לא כל שכן!:
משנה
עשרת השבטים אינן עתידין לחזור.
עשרת השבטים - שהגלה סנחריב. שנאמר: (מלכים ב יח, ) "וינחם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי":
אין עתידים לחזור - ממקום שגלו, והא דאמרינן בגמרא, דירמיה החזירן? לא שהחזירן כולן, אלא מקצתם החזיר:
שנא': (דברים כט) "וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה".
מה היום הולך ואינו חוזר, אף הם הולכים ואינן חוזרים. דברי ר"ע.
שנאמר וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה - שכך גזר להם הקב"ה שכיון שעוזבין את תורתו הוא מגלה אותן:
ר"א אומר, "כיום הזה". מה יום מאפיל ומאיר, אף עשרת השבטים שאפילה להן, כך עתידה להאיר להם:
כיום הזה מה היום מאפיל - בבקר אפל ובצהרים מאיר, אי נמי בערב אפל והולך, ולמחרתו מאיר, אף עשרת השבטים (אין) עתידין לחזור להיות להם חלק לעולם הבא, לא בבניהם ובני בניהם קאמר, אלא אותן שגלו עצמן אין להם חלק שרשעים גמורין הם, אבל בניהם ודורות הבאים זוכין ומזכין, מפי רבי:
גמרא
ת"ר, עשרת השבטים אין להם חלק לעוה"ב.
שנאמר, (דברים כט) "ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול".
תנו רבנן עשרת השבטים אין להם חלק לעולם הבא שנאמר ויתשם ה' מעל אדמתם וגו' - ואית דמפרשי עשרת השבטים אין להם חלק לעולם הבא היינו לימות המשיח, שלא יקבלם משיח עם שאר גליות לפי שספרו בגנות ארץ ישראל כדאמרן לעיל (שם), כי מטו שוש וכו', ובדבר הזה נענשו מרגלים:
"ויתשם ה' מעל אדמתם", בעוה"ז.
"וישליכם אל ארץ אחרת", לעוה"ב. דברי ר"ע.
ישליכם - משמע שיהו כולם גולין במקום אחד אל ארץ אחרת, והיינו עשרת השבטים שהגלם סנחריב והושיבם במקום אחד כדאמרינן (לעיל צד, א) שהוליכם למדינת אפריקי, אבל שני השבטים לא גלו למקום אחד אלא נתפזרו בכל הארצות, ועליהם הוא אומר אשרקה להם ואקבצם (זכריה י):
הכי גרסינן מתניתין עשרת השבטים אין עתידין לחזור:
ר"ש בן יהודה איש כפר עכו אומר משום ר"ש: אם מעשיהם כיום הזה - אינן חוזרין. ואם לאו - חוזרין.
ר' שמעון אומר - מאי כהיום הזה לומר לך אם מעשיהם כהיום הזה לא יהא להם חלק לעולם הבא:
ואם [לאו] - שיחזרו בתשובה, יחזרו גם הם מגלות ויש להם חלק לעולם הבא:
האובדים בארץ אשור - אלו עשרת השבטים, והנדחים בארץ מצרים אלו דור המדבר, וכן לשון התוספתא ולא שמעתי עוד:
רבי אומר: באים הם לעוה"ב.
שנאמר: (ישעיהו כז) "ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו'".
אמר רבה בר בר חנה, א"ר יוחנן: שבקה ר"ע לחסידותיה.
שנא': (ירמיהו ג, יב) "הלוך וקראת את הדברים האלה צפונה. ואמרת שובה משובה ישראל נאם ה'. ולא אפיל פני בכם. כי חסיד אני נאם ה'. לא אטור לעולם".
שובה משובה - שכל ישראל עתידין לחזור:
מאי חסידותיה?
דתניא: קטני בני רשעי ישראל - אין באין לעוה"ב.
שנא': (מלאכי ג) "כי הנה היום בא בוער כתנור, והיה כל זדים וכל עושי רשעה, קש ולהט אותם היום הבא, אמר ה' צבאות, אשר לא יעזוב להם שורש וענף".
קטני בני רשעי ישראל - רשעי ישראל עצמן פשיטא דאין להם חלק לעולם הבא, כדאמרינן בפרק בתרא דכתובות (קיא, ב) רפאים בל יקומו מי שמרפה עצמו מדברי תורה, אבל בנים שלהם קטנים ולא חטאו, פליגי בהו:
שורש", בעוה"ז, "וענף", לעוה"ב. דברי רבן גמליאל.
שורש וענף - אלו בנים קטנים שלהם:
שורש בעולם הזה - שימותו נפלים:
וענף לעולם הבא - שאף על פי שאבותיהם היו רשעים הם לא חטאו:
ר"ע אומר: באים הם לעוה"ב.
שנא': (תהילים קטז) "שומר פתאים ה'". שכן קורין בכרכי הים לינוקא, פתיא.
ואומר: (דניאל ד, כ) "גודו אילנא וחבלוהי, ברם עיקר שרשוהי בארעא שבוקו".
עיקר שרשוהי בארעא שבוקו - אלו הבנים הקטנים שאף על פי שאבות אין להם חלק, תקנה יש להם:
ואלא מה אני מקיים "לא יעזוב להם שורש וענף"?
שלא יניח להם, לא מצוה ולא שיורי מצוה.
שלא יניח - להם הקב"ה:
לא מצוה ולא שיורי מצוה - לא מצוה חמורה ולא מצוה קלה, הכל יהא מעביר ומשלם שכרם לאלתר כדי לטרדן מן העולם:
ד"א, "שורש", זו נשמה. "וענף", זה הגוף.
זו נשמה - שמעמדת הגוף כשרש שמעמיד האילן:
אבל קטני בני רשעי עובדי כוכבים, ד"ה אין באין לעוה"ב.
אבל קטני בני רשעי אומות העולם - דוקא קאמר רשעי. דאילו חסידי אומות העולם פליגי בה: ואיכא למאן דאמר הן עצמן באין, ואיכא למאן דאמר אינן באין, כדאמרן. (קה) ישובו רשעים לשאולה כל גוים שכחי אלהים מכאן שאין להם חלק, אמר לו ר' יהושע וכי נאמר בכל גוים והלא לא נאמר אלא כל גוים שכחי אלהים הא אין שכחי אלהים יש להן חלק [לעולם הבא]:
הכי גרסינן אבל קטני רשעי אומות העולם דברי הכל אינן באין:
ור"ג נפקא ליה: (ישעיהו כו) מ"ותאבד כל זכר למו".
מותאבד כל זכר למו נפקא ליה - כלומר לתנא דברייתא, והאי דנפקא ליה דברי הכל היא, דהא שורש וענף מיבעיא ליה למר כדאית ליה, ומר כדאית ליה:
אתמר: קטן מאימתי בא לעוה"ב?
ר' חייא ור"ש בר ר'.
חד אמר, משעה שנולד.
וחד אמר, משעה שסיפר.
מ"ד משעה שנולד. שנא': (תהילים כב) "יבואו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה".
ומ"ד משעה שסיפר. דכתיב: (תהילים כב) "זרע יעבדנו יסופר לה' לדור".
זרע יעבדנו יסופר לה' לדור - זרע המסופר יעבדנו לה' לדור ודור שיחזור לו ויחיה:
אתמר: רבינא אמר, משעה שנזרע. דכתיב, "זרע יעבדנו".
משעה שנזרע - משעה שנקלט הזרע במעי אשה. אפילו הפילה אמו ונמחה, יש לו חלק לעתיד. דכתיב: "זרע יעבדנו". והכי אמר בכתובות בפרק בתרא: (קיא, א) "נבלתי יקומון לרבות נפלים":
ר"נ בר יצחק אמר: משעה שנימול.
דכתיב: (תהילים פח) "עני אני וגוע, מנוער נשאתי אימיך, אפונה".
עני אני וגוע מנוער - אף על פי שאני עני גויעתי חשובה גויעה וראוי לומר עלי ויגוע ויאסף כלומר שזוכה אני לעתיד לבא כצדיקים שנאמר בהן גויעה, ומאימתי משעה שאני נושא אמיך ופחדך אפונה מתגלגלת ושכונה עלי, והיינו מילה שבבשרו שאנו משמרים מאימתו של הקב"ה:
אפונה - לשון אופן:
תנא משום ר"מ: משעה שיאמר אמן.
שנא', (ישעיהו כו, ב) "פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמוני'".
אל תקרי "שומר אמונים" אלא "שאומר אמן".