(יהושע יג, כב) הרגו בני ישראל [בחרב] אל חלליהם אמר רב שקיימו בו ארבע מיתות סקילה ושריפה הרג וחנק א"ל ההוא מינא לר' חנינא מי שמיע לך בלעם בר כמה הוה א"ל מיכתב לא כתיב אלא מדכתיב (תהלים נה, כד) אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם בר תלתין ותלת שנין או בר תלתין וארבע א"ל שפיר קאמרת לדידי חזי לי פנקסיה דבלעם והוה כתיב ביה בר תלתין ותלת שנין בלעם חגירא כד קטיל יתיה פנחס ליסטאה א"ל מר בריה דרבינא לבריה בכולהו לא תפיש למדרש לבר מבלעם הרשע דכמה דמשכחת ביה דרוש ביה כתיב דואג וכתיב דוייג אמר ר' יוחנן בתחילה יושב הקב"ה ודואג שמא יצא זה לתרבות רעה לאחר שיצא אמר ווי שיצא זה (סימן גבור ורשע וצדיק חיל וסופר) א"ר יצחק מאי דכתיב (תהלים נב, ג) מה תתהלל ברעה הגבור חסד אל כל היום אמר לו הקב"ה לדואג לא גבור בתורה אתה מה תתהלל ברעה לא חסד אל נטוי עליך כל היום וא"ר יצחק מאי דכתיב (תהלים נ, טז) ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי אמר לו הקב"ה לדואג הרשע מה לך לספר חוקי כשאתה מגיע לפרשת מרצחים ופרשת מספרי לשון הרע מה אתה דורש בהם (תהלים נ, טז) ותשא בריתי עלי פיך אמר ר' אמי אין תורתו של דואג אלא משפה ולחוץ ואמר רבי יצחק מאי דכתיב (תהלים נב, ח) ויראו צדיקים וייראו ועליו ישחקו בתחילה ייראו ולבסוף ישחקו וא"ר יצחק מאי דכתיב (איוב כ, טו) חיל בלע ויקיאנו מבטנו יורישנו אל אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע ימות דואג אמר לו חיל בלע ויקיאנו אמר לפניו מבטנו יורישנו אל וא"ר יצחק מאי דכתיב (תהלים נב, ז) גם אל יתצך לנצח אמר הקב"ה לדוד ניתי דואג לעלמא דאתי אמר לפניו גם אל יתצך לנצח מאי דכתיב (תהלים נב, ז) יחתך ויסחך מאהל ושרשך מארץ חיים סלה אמר הקב"ה לימרו שמעתא בי מדרשא משמיה אמר לפניו יחתך ויסחך מאהל ליהוי ליה בנין רבנן ושרשך מארץ חיים סלה
וא"ר יצחק מאי דכתיב: (ישעיהו לג, יח) "איה סופר] איה שוקל, איה סופר את המגדלים".
"איה סופר" כל אותיות שבתורה
כל אותיות שבתורה - שהיה בקי בחסירות ויתירות:
"איה שוקל" - ששוקל כל קלים וחמורים שבתורה.
שוקל קלים וחמורים - יודע לדרוש בקל וחומר:
"איה סופר את המגדלים" - שהיה סופר שלש מאות הלכות פסוקות במגדל הפורח באויר.
במגדל הפורח באויר - מתג עליונה שלמעלה מן הלמ"ד מפני מה כפופה למטה. לשון מ"ר מפי השמועה. ל"א במגדל הפורח באויר הנכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל אם הוא טמא אם לאו. ל"א ג' מאות הלכות במגדל הפורח באויר לעשות כישוף להעמיד מגדל באויר כגון שלש מאות הלכות בנטיעות קשואין דאמרן בפירקין דלעיל (דף סח.) ולמורי נראה דה"ג שלש מאות הלכות במגדל העומד [באויר] ומשנה אחת באהלות (פ"ד משנה א) דמשתעי בהכי מגדל העומד באויר וטומאה בתוכה כלים שבתוכו טמאים וכן נראה לר':
א"ר: ארבע מאה בעיי' בעו דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר, [ולא איפשט להו חד].
אמר רבא: רבותא למבעי בעיי?
רבותא למבעא בעיי - וללמוד תורה רחמנא לבא בעי דהא בשני דרב יהודה כולהו תנויי בסדר נזיקין היה כל הגמרא שלהן לא הוה אלא בסדר נזיקין שלא היו מרבין כל כך [לדרוש]:
בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין, ואנן קא מתנינן טובא בעוקצין. וכי הוה מטי רב יהודה: "אשה שכובשת ירק בקדירה"
האשה שכובשת ירק בקדירה - לא אשכחתיה במסכת עוקצין:
שכובשת ירק - בחומץ או בציר טהורים דאין מקבלין טומאה ע"י עוקצין שאם נגע טומאה בשרשיו העלין טהורין שאין נעשין יד לעלין מאחר שכבשם שאין מניחין לשם אלא למראה:
ואמרי לה: "זיתים שכבשן בטרפיהן טהורים".
זיתים שכבשן בטרפיהן - איתא במסכת עוקצין (פ"ב מ"א):
טרפיהן - עלין שלהן טהורין הזיתים שאין נעשין להם בית יד להכניס להם טומאה:
אמר: "הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא".
הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא - דלא הוה ידע מאי טעמא הן טהורין:
ואנן קא מתנינן בעוקצין תלת סרי מתיבתא.
תליסר מתיבתא - י"ג ישיבות שאנו עוסקין כולן במסכת עוקצין ויודעין אותה יפה ואפי' הכי בהם היו חסידים יותר ממנו דאלו רב יהודה כו':
ורב יהודה שליף מסאני ואתא מטרא. ואנן צוחינן וליכא דמשגח בן.
אלא הקב"ה ליבא בעי דכתיב (שמואל א טז, ז) "וה' יראה ללבב".
אמר רב משרשיא: דואג ואחיתופל לא [הוו] סברי שמעתא.
מתקיף לה מר זוטרא: מאן דכתיב ביה: "איה סופר, איה שוקל, איה סופר את המגדלים", ואת אמרת לא הוו סברי שמעתא?
לא סבירי - לא היו יודעין הלכה לפרשה כתקנה בטעמא:
אלא דלא הוה סלקא להו שמעתא אליבא דהלכתא.
דלא סלקא להו שמעתתא כו' - שלא זכו לקבוע הלכה כמותן:
דכתיב: (תהלים כה, יד) "סוד ה' ליראיו".
א"ר אמי: לא מת דואג, עד ששכח תלמודו.
שנא': (משלי ה, כג) "הוא ימות באין מוסר, וברוב אולתו ישגה".
רב (אשי) אמר: נצטרע.
שנאמר: (תהלים עג, כז) "הצמתה כל זונה ממך".
כתיב התם: (ויקרא כה, ל) "לצמיתות", ומתרגמינן "לחלוטין".
ומתרגמינן לחלוטין - ואנן תנן לשון חלוטין גבי מצורע:
ותנן: "אין בין מוסגר ומוחלט, אלא פריעה ופרימה".
(סימן שלשה, ראו, וחצי, וקראו)
א"ר יוחנן: שלשה מלאכי חבלה נזדמנו לו לדואג: אחד ששכח תלמודו, ואחד ששרף נשמתו, ואחד שפיזר עפרו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.
(א"ר) יוחנן: דואג ואחיתופל לא ראו זה את זה. דואג בימי שאול, ואחיתופל בימי דוד.
וא"ר יוחנן: דואג ואחיתופל לא חצו ימיהם.
תניא נמי הכי: "אנשי דמים ומרמה, לא יחצו ימיהם".
כל שנותיו של דואג לא היו אלא שלשים וארבע, ושל אחיתופל אינן אלא שלשים ושלש.
וא"ר יוחנן: בתחלה קרא דוד לאחיתופל רבו.
אלופי - היינו רבי:
ולבסוף קראו חבירו, ולבסוף קראו תלמידו.
בתחילה קראו רבו - (תהלים נה, יד) "ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי".
ולבסוף קראו חבירו - (תהלים נה, טו) "אשר יחדו נמתיק סוד בבית אלהים נהלך ברגש".
ולבסוף קראו תלמידו - (תהלים מא, י) "גם איש שלומי אשר בטחתי בו",