Right Click Here and click save as to download
לא שרו לן עורבא, ולא אסרו לן יונה.
רבא, כי הוו מייתי טריפתא דבי בנימין קמיה, כי הוה חזי בה טעמא להיתירא, אמר להו: "תחזו דקא שרינא לכו עורבא". כי הוה חזי לה טעמא לאיסורא, אמר להו: "תחזו דקא אסרנא לכו יונה".
רב פפא אמר, כגון דאמר "הני רבנן".
רב פפא אישתלי ואמר: "כגון הני רבנן". ואיתיב בתעניתא.
לוי בר שמואל ורב הונא בר חייא, הוו קא מתקני מטפחות ספרי דבי רב יהודה. כי מטו מגילת אסתר אמרי, "הא [מגילת אסתר] לא בעי מטפחת".
אמר להו: :כי האי גוונא נמי מיחזי כי אפקירותא".
רב נחמן אמר, זה הקורא רבו בשמו.
דאמר רבי יוחנן, מפני מה נענש גיחזי?
מפני שקרא לרבו בשמו.
שנאמר: (מלכים ב ח, ה) "ויאמר גחזי אדני המלך, זאת האשה וזה בנה אשר החיה אלישע".
יתיב רבי ירמיה קמיה דרבי זירא, ויתיב וקאמר, עתיד הקב"ה להוציא נחל מבית קדשי הקדשים, ועליו כל מיני מגדים.
שנאמר (יחזקאל מז, יב) ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתם פריו לחדשיו יבכר, כי מימיו מן המקדש [המה] יוצאים, והיה פריו למאכל, ועלהו לתרופה".
א"ל ההוא סבא: "יישר". וכן אמר ר' יוחנן.
אמר ליה ר' ירמיה לרבי זירא כי האי גונא מיחזי אפקרותא.
אמר ליה הא [האי] סיועי קא מסייע [לך].
אלא אי שמיע לך הא שמיע לך.
כי הא דיתיב רבי יוחנן וקא דריש, עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות, שהן שלשים על שלשים אמות, וחוקק בהם עשר ברום עשרים, ומעמידן בשערי ירושלים.
שנאמר (ישעיהו נד, יב): "ושמתי כדכוד שמשותיך ושעריך לאבני אקדח וגו'".
לגלג עליו אותו תלמיד, אמר: "השתא כביעתא דצילצלא לא משכחינן, כולי האי משכחינן?!"
לימים, הפליגה ספינתו בים, חזינהו למלאכי השרת דקא מנסרי אבנים טובות ומרגליות.
אמר להו: "הני למאן?"
אמרי: "עתיד הקב"ה להעמידן בשערי ירושלים".
כי הדר, אשכחיה לר' יוחנן דיתיב וקא דריש.
א"ל: "רבי דרוש, ולך נאה לדרוש, כשם שאמרת, כך ראיתי".
אמר לו: "ריקה! אם לא ראית לא האמנת, מלגלג על דברי חכמים אתה". יהב ביה עיניה, ועשאו גל של עצמות.
מיתבי (ויקרא כו, יג): ""ואולך אתכם קוממיות".
ר"מ אומר, מאתים אמה, כשתי קומות של אדם הראשון.
רבי יהודה אומר, ק' אמה, כנגד היכל וכותליו.
שנאמר (תהילים קמד, יב): "אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם, בנותינו כזויות מחוטבות, תבנית היכל וגו'".
כי קאמר ר' יוחנן, לכוי דבי זיקא.
מאי, "ועלהו לתרופה"?
ר' יצחק בר אבודימי ורב חסדא.
חד אמר, להתיר פה של מעלה. וחד אמר, להתיר פה של מטה.
איתמר: חזקיה אמר, להתיר פה אילמין. בר קפרא אמר, להתיר פה עקרות.
ר' יוחנן אמר לתרופה ממש.
מאי לתרופה?
ר' שמואל בר נחמני אמר לתואר פנים של בעלי הפה.
דרש ר' יהודה ברבי סימון כל המשחיר פניו על דברי תורה בעולם הזה, הקב"ה מבהיק זיויו לעולם הבא.
שנאמר (שיר השירים ה, יא, טו-טז) "מראהו כלבנון בחור כארזים".
אמר ר' תנחום בר' חנילאי, כל המרעיב עצמו על דברי תורה בעולם הזה, הקב"ה משביעו לעולם הבא.
שנאמר (תהילים לו, ט) "ירויון מדשן ביתך, ונחל עדניך תשקם".
כי אתא רב דימי, אמר עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק מלא עומסו.
שנאמר (תהילים סח, ב): "ברוך ה' יום יום יעמס לנו, האל ישועתנו סלה".
א"ל אביי וכי אפשר לומר כן? והלא כבר נאמר (ישעיהו מ, ) "מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן"?
אמר: "מאי טעמא לא שכיחת באגדתא?" דאמרי במערבא משמיה דרבא בר מרי, עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק ג' מאות ועשרה עולמות. שנא' (משלי ח) "להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא", יש בגימטריא תלת מאה ועשרה הוי.
תניא ר' מאיר אומר במדה שאדם מודד מודדין לו דכתיב (ישעיהו כז) "בסאסאה בשלחה תריבנה".
אמר ר' יהושע וכי אפשר לומר כן, אדם נותן מלא עומסו לעני בעולם הזה הקב"ה נותן לו מלא עומסו לעולם הבא?! והכתיב (ישעיהו מ) "שמים בזרת תכן".
ואתה אי אומר כן?
איזו היא מדה מרובה, מדת טובה מרובה או מדת פורענות?