מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו".
אמר לו רבי אליעזר: והלא כבר נאמר: (ירמיהו ד, א) "אם תשוב ישראל נאום ה' אלי תשוב"?
אמר לו רבי יהושע: והלא כבר נאמר: (דניאל יב, ז) "ואשמע את האיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאור וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קדש תכלינה כל אלה וגו'"?
כי למועד מועדים - אלמא יש קץ בדבר:
וככלות נפץ יד עם קדש - כשתכלה תקומתם וחוזק ידיהם שהיתה נפוצה אילך ואילך גבורה ותועלת לפשוט אנה ואנה ואחר שתכלה גבורתם שיהיו שפלים למאד:
תכלינה - אלו הצרות ויבא משיח כדאמרינן כי אזלת יד:
ושתק רבי אליעזר ואמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה.
מגולה מזה - כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ ואין לך קץ מגולה יותר:
שנאמר: (יחזקאל לו, ח) "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו'".
רבי (אליעזר) אומר: אף מזה.
ר' אליעזר אומר מזה - הפסוק כשתראה דאין שום אדם משתכר ואף שכר הבהמה לא נהיה והיינו כדאמרן עד שתכלה פרוטה מן הכיס אין מעות מצויות בכיס:
שנאמר: (זכריה ח, י) "כי לפני הימים (האלה) [ההם] שכר האדם לא נהיה ושכר הבהמה איננה וליוצא ולבא אין שלום מן הצר".
שכר בהמה - עבודת האדמה שהיא על ידי בהמה איננה:
וליוצא ולבא אין שלום - אז יבא משיח:
מאי "ליוצא ולבא אין שלום מן הצר"?
רב אמר: אף תלמידי חכמים שכתוב בהם שלום - דכתיב: (תהלים קיט, קסה) "שלום רב לאהבי תורתך" - אין שלום מפני צר.
[שלום רב] - והיינו וליוצא ולבא אלו תלמידי חכמים אותם שהיה דינם לצאת ולבא בשלום כדכתיב שלום רב לאוהבי תורתך אפילו להנהו אין שלום:
מן הצר - מרוב הצרות ל"א מיצר הרע:
ושמואל אמר: עד שיהיו כל השערים כולן שקולין.
שקולין - שוין שער התבואה ויין רווחי' כדאמרן חמישית שובע גדול ל"א שקולין שוין שכולן יקרין:
אמר רבי חנינא אין בן דוד בא עד שיתבקש דג לחולה, ולא ימצא.
שנאמר: (יחזקאל לב, יד) "אז אשקיע מימיהם ונהרותם כשמן אוליך"
כשמן אוליך - שיהיו כולן קפויין וכיון שהם קפויין אין דגים נמצאין בחכה:
וכתב (בתריה): (יחזקאל כט, כא) "ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל".
אמר רבי חמא בר חנינא: אין בן דוד בא עד שתכלה מלכות הזלה מישראל.
עד שתכלה מלכות הזלה - שלא תהא להם שום שולטנות לישראל אפילו שולטנות קלה ודלה:
שנאמר: (ישעיהו יח, ה) "וכרת הזלזלים במזמרות".
וכתיב בתריה: "בעת ההיא יובל שי לה' צבאות עם ממשך ומורט".
אמר זעירי אמר רבי חנינא: אין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח מישראל.
שנאמר: (צפניה ג, יא) "כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך".
וכתיב: (צפניה ג, יב) "והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם ה'".
נטישותיו - ענפים קטנים כלומר השרים והשופטים:
וחסו בשם השם - כלומר שתבא להם גאולה ויחסו בצל שדי:
אמר רבי שמלאי משום רבי אלעזר בר"ש: אין בן דוד בא עד שיכלו כל שופטים ושוטרים מישראל.
שנאמר: (ישעיהו א, כה) "ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סיגיך וגו' ואשיבה שופטיך".
סיגיך - תערובות שבך:
בדיליך - המובדלים לראשי עם:
אמר עולא: אין ירושלים נפדית אלא בצדקה.
שנאמר: (ישעיהו א, כז) "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה".
אמר רב פפא אי בטלי יהירי - בטלי אמגושי.
יהירי - גסי רוח מישראל:
אמגושי - פרסיים מכשפין שמצערין ישראל במס' שבת (דף עה.) פלוגתא איכא למאן דאמר אמגושי חרשי ואיכא מ"ד גדופי עובדי כוכבים:
אי בטלי דייני - בטלי גזירפטי.
גזירפטי - שופטים עובדי כוכבים החובטין את ישראל במקלות:
"אי בטלי יהירי - בטלי אמגושי" - דכתיב: (ישעיהו א, כה) "ואצרוף כבור סיגיך ואסירה כל בדיליך".
ואצרוף כבור סיגיך - רבים וגדולים בגסותם כשאצרוף ואסלקם ממך אזי אסירה כל בדיליך:
אמגושי - הבדלים מיראת המקום:
סיגיך - כמו רב דמתרגמינן סגי: משפטיך כמו (צפניה ג) שופטיך:
"ואי בטלי דייני - בטלי גזירפטי" - דכתיב: (צפניה ג, טו) "הסיר ה' משפטיך פנה אויבך".
פנה אויבך - גזירפטי:
אמר ר' יוחנן: אם ראית דור שמתמעט והולך - חכה לו.
שנאמר: (שמואל ב כב, כח) "ואת עם עני תושיע וגו'".
אמר רבי יוחנן: אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר - חכה לו.
שנאמר: (ישעיהו נט, יט) ,כי יבא כנהר צר (ו)רוח ה' נוססה בו".
נוססה - כמו (ישעיהו י) כמסוס נוסס וכמו (שם נא) יאכלם סס רוח המקום נוקבת ומחרבת אותן עם הצרות הבאות שאף הוא מתכוין להשמידם:
וסמיך ליה: "ובא לציון גואל".
ואמר רבי יוחנן: אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב.
בדור שכולו זכאי - דכתיב: (ישעיהו ס, כא) "ועמך כולם צדיקים, לעולם יירשו ארץ".
יירשו ארץ - היינו גאולה:
בדור שכולו חייב - דכתיב: (ישעיהו נט, טז) "וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע". וכתיב: (ישעיהו מח, יא) "למעני אעשה".
אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי: כתיב: (ישעיהו ס, כב) "בעתה" וכתיב: "אחישנה"?
זכו - אחישנה. לא זכו - בעתה.
אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי: כתיב: (דניאל ז, יג) "וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתה".
עם ענני שמיא כבר אינש אתי - במהירות:
וכתיב: (זכריה ט, ט) "עני ורוכב על חמור"?
וכתיב עני ורוכב על החמור - כעני הבא על חמורו בעצלות:
זכו - עם ענני שמיא. לא זכו - עני רוכב על חמור.
אמר ליה שבור מלכא לשמואל: "אמריתו משיח על חמרא אתי - אישדר ליה סוסיא ברקא דאית לי".
סוסי ברקא - סוס מסורק ומכוון ונאה שיש לי דגנאי הוא שיבא על חמור מלגלג היה ל"א סוסיא בדקא סוס בדוק לרוץ:
אמר ליה: מי אית לך בר חיור גווני?
בר חיור גווני - כלום יש לך סוס בר מאה גוונין שחמור שלו כן הוא במלתא בעלמא דחייה:
חיור - מאה בלשון פרסי:
ר' יהושע בן לוי אשכח לאליהו דהוי קיימי אפיתחא דמערתא דרבי שמעון בן יוחאי.
אמר ליה: אתינא לעלמא דאתי?
אמר ליה: אם ירצה אדון הזה.
האדון הזה - שכינה היתה עמהם:
אמר רבי יהושע בן לוי: שנים ראיתי, וקול ג' שמעתי.
קול שלשה - דשכינה הוה בהדייהו:
אמר ליה: "אימת אתי משיח?"
אמר ליה: "זיל שייליה לדידיה".
לדידיה - למשיח:
והיכא יתיב?
אפיתחא דקרתא.
בפתחא (דקרתא) - נראה למורי לא בפתח העיר ממש אלא גן עדן הוא כנגד כל העולם וקאמר ליה דבאותו צד של גן עדן שכנגד פתח העיר משיח שרוי:
ומאי סימניה?
יתיב ביני עניי, סובלי חלאים.
סובלי חלאים - מנוגעים והוא נמי מנוגע דכתיב (ישעיהו נג) והוא מחולל מפשעינו וכתיב (שם) חליינו הוא נשא:
וכולן שרו ואסירי בחד זימנא.
כולהו - מי שיש לו ארבע וחמש נגעים:
אסרי להו ושרו בחדא זימנא - מתירין כל נגעתן ביחד ומקנחין אותן וחוזרין וקושרין אותן:
איהו שרי חד ואסיר חד.
ואיהו - משיח:
שרי חד - נגע ומקנחו וקושרו ואח"כ מתיר האחר ועושה כן ואינו מתיר שני נגעים יחד דסבר אי בעי לי לצאת וליגאל את ישראל לא איתעכב כדי קשירת שני נגעים:
אמר: דילמא מבעינא דלא איעכב.
אזל לגביה. אמר ליה: "שלום עליך רבי ומורי".
אמר ליה: "שלום עליך בר ליואי".
א"ל: לאימת אתי מר?
אמר ליה - ר' יהושע למשיח לאימת אתי מר אמר ליה היום:
א"ל: "היום".
אתא לגבי אליהו. א"ל: "מאי אמר לך?"
א"ל: "שלום עליך בר ליואי".
א"ל: "אבטחך לך ולאבוך לעלמא דאתי".
אבטחך לך ולאביך לעולם הבא - דאי לאו צדיקים גמורין אתם לא הוה יהיב לך שלמא ולא הוה מדכר שמיה דאבוך:
א"ל: שקורי קא שקר בי, דאמר לי: "היום אתינא, ולא אתא".
א"ל: הכי אמר לך: (תהלים צה, ז) "היום אם בקולו תשמעו".
היום אם בקולו - של הקב"ה תשמעו:
שאלו תלמידיו את רבי יוסי בן קיסמא: "אימתי בן דוד בא?"
אמר: "מתיירא אני שמא תבקשו ממני אות".
אמרו לו: "אין אנו מבקשין ממך אות".
א"ל: לכשיפול השער הזה ויבנה, ויפול ויבנה, ויפול - ואין מספיקין לבנותו עד שבן דוד בא".
השער הזה - של עיר רומי . שבעיר רומי היה אותו שער:
ואין מספיקין לבנותו - פעם שלישית:
אמרו לו: "רבינו תן לנו אות".
אמר להם: "ולא כך אמרתם לי שאין אתם מבקשין ממני אות".
אמרו לו: "ואף על פי כן".
אמר להם אם כך יהפכו מי מערת פמייס לדם - ונהפכו לדם.
מי פמייס - שירדן נובע ממנו כדתניא בבכורות (דף נה.) דן יוצא ממערת פמייס ומפרש התם שפיר:
בשעת פטירתו אמר להן: "העמיקו לי ארוני".
העמיקו ארוני - עשו לי קבר בקרקע עמוק: