צורת הדף באתר היברובוקס

מתני' אלו הן הנחנקין המכה אביו ואמו^[1] וגונב נפש מישראל ^גוזקן ממרא ע"פ ב"ד ^דונביא השקר ^הוהמתנבא בשם עבודת כוכבים ^ווהבא על אשת איש ^זוזוממי בת כהן ^חובועלה:

גמ' מכה אביו ואמו מנלן דכתיב (שמות כא, טו) מכה אביו ואמו מות יומת וכל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק^[2] אימא עד דקטיל ליה מיקטל ס"ד קטל חד בסייף ואביו בחנק הניחא למ"ד חנק קל אלא למאן דאמר חנק חמור מאי איכא למימר אלא מדכתיב (שמות כא, יב) מכה איש ומת מות יומת וכתיב (במדבר לה, כא) או באיבה הכהו בידו וימות שמע מינה כל היכא דאיכא  הכאה סתם לאו מיתה הוא ואצטריך למיכתב מכה איש ואיצטריך למכתב כל מכה נפש דאי כתב רחמנא מכה איש ומת הוה אמינא איש דבר מצוה אין קטן לא כתב רחמנא כל מכה נפש ואי כתב רחמנא כל מכה נפש הוה אמינא אפילו נפלים אפילו בן שמונה צריכי ואימא אע"ג דלא עביד ביה חבורה אלמה תנן המכה אביו ואמו אינו חייב עד שיעשה בהן חבורה אמר קרא (ויקרא כד, כא) מכה אדם ומכה בהמה מה מכה בהמה עד דעביד בה חבורה דכתיב בה נפש אף מכה אדם עד דעביד חבורה מתקיף לה רב ירמיה אלא מעתה הכחישה באבנים הכי  נמי דלא מיחייב אלא אם אינו ענין לנפש בהמה דהא אי נמי הכחישה באבנים חייב תניהו ענין לנפש אדם אלא הקישא למה לי לכדתניא דבי חזקיה הניחא למאן דאית ליה תנא דבי חזקיה אלא למאן דלית ליה תנא דבי חזקיה היקישא למה לי מה מכה בהמה לרפואה פטור אף מכה אדם לרפואה פטור דאיבעיא להו בן מהו שיקיז דם לאביו רב מתנא אמר (ויקרא יט, יח)ואהבת לרעך כמוך רב דימי בר חיננא אמר מכה אדם ומכה בהמה מה מכה בהמה לרפואה פטור אף מכה אדם לרפואה פטור רב ^ילא שביק לבריה למישקל ליה סילוא מר בריה דרבינא לא שביק לבריה למיפתח ליה כוותא דילמא חביל והוה ליה שגגת איסור אי הכי אחר נמי אחר שיגגת לאו בנו שגגת חנק והדתנן ^כמחט של יד ליטול בה את הקוץ ליחוש דילמא חביל והויא לה שגגת סקילה התם מקלקל הוא הניחא למאן דאמר ^למקלקל פטור אלא למ"ד חייב מאי איכא למימר מאן שמעת ליה דאמר מקלקל בחבורה חייב ר' שמעון היא

מתני' אלו הן הנחנקין: ממרא על פי בית דין - כמו ממרים הייתם עם ה' (דברים ט) שמסרב על פי ב"ד הגדול שבלשכת הגזית:

וזוממי בת כהן - אע"פ שהם היו מחייבין אותה שריפה אין נדונין אלא במיתה שהיו מחייבין לבועל והיינו חנק כשאר בא על אשת איש כדמפרש קרא היא תשרף ולא בועלה וזוממיה  ילפינן מכאשר זמם לעשות לאחיו לאחיו ולא לאחותו:

ובועלה - בנשואה בת כהן קמיירי אבל ארוסה בועלה בסקילה:

גמ' ס"ד - בתמיה:

קטל חד בסייף - כדתנן בפרקין לעיל (דף עו:) אלו הן הנהרגים הרוצח ועיר הנדחת:

מאי איכא למימר - הכא דאיכא למדרש דאביו בחנק:

אלא מדכתיב מכה איש ומת - היכא דבעי מיתה מפרש מיתה בהדיא:

אפילו נפלים - כגון בן תשעה וראשו אטום או שיש לו שני גבין דלא חיי. כתיב ביה נפש. ונפש משמע דם דהוה חבורה:

הכחישה - לבהמה:

באבנים - דלא עשה בה חבורה:

לנפש אדם - דהיינו אביו דאף על גב דלא בעינן מיתה חבורה מיהא בעינן:

אלא הקישא למה לי - דאתקש מכה אדם למכה בהמה בחד קרא הואיל וילפת ליה מאם אינו ענין:

לכדתניא דבי חזקיה - בב"ק [בהמניח] (דף לה.) לפטור חייבי מיתות שוגגין מן התשלומין מה מכה בהמה לא חלקת בו וכו':

הניחא וכו' - פלוגתא דרבי יוחנן ורשב"ל בכתובות באלו נערות (דף לד:):

מה מכה בהמה לרפואה - כגון מקיז דם פטור מן התשלומין שהרי לא הזיקה:

אף מכה אדם - דהיינו אביו:

לרפואה פטור - ממיתה ואע"ג דחבורה היא:

ואהבת לרעך כמוך - לא הוזהרו ישראל מלעשות לחבריהם אלא דבר שאינו חפץ לעשות לעצמו:

סילוא - קוץ ישב לו בבשרו:

למפתח ליה כוותא - כויה להוציא ליחה ממנה:

אי הכי אחר נמי - לא ליפתח שהרי כל ישראל הוזהרו על חבלת חבירו דכתיב (דברים כה) לא יוסיף פן יוסיף:

שגגת לאו - כשאין מתכוין הוי שגגה באיסור שזדונו לאו בעלמא דקיל:

מחט של יד - היא מחט קטנה שתופרין בה בגדים ניטלת בשבת ליטול בה את הקוץ ומשום דקתני לה להלן במסכת שבת בפרק כל הכלים (דף קכב:) גבי ושל שקאין לפתוח בו את  הדלת קרי ליה להא קטנה מחט של יד:

דילמא חביל - ועביד חבורה בשבת:

מקלקל הוא - וכל המקלקלין פטורין בחלול שבת דמלאכת מחשבת כתיב ואין מחייב אמקלקל אלא רבי שמעון ומקלקל בחבורה רבי שמעון נמי לא מחייב אלא במתכוון לכך דהוי  צריך לחבלה אבל הנוטל קוץ אין צריך לחבלה וברצונו לא יחבל: