ואמר רב דימי בריה דרב נחמן בריה דרב יוסף: כגון דקבליה עליה בחד?
ואמר רב דימי - הא דקתני נאמן עלי אבא כגון דקבליה עליה בחד דיין ויש שנים כשרין עמו ואפילו הכי כיון דפסול מדאורייתא מצי הדר ביה הכא נמי כיון דחד לממון לא מתכשר מצי הדר ביה:
צריכא.
דאי תנא: אבא ואביך, בהא קאמרי רבנן דלא מצי הדר ביה, משום דאבא ואביך חזו לעלמא.
אבל חד כבי תרי, דלעלמא לא חזי - אימא מודו ליה לר"מ.
ואי אשמעינן בהא, בהא קאמר ר"מ. אבל בההיא - אימא מודו להו לרבנן.
צריכא.
הא מדקתני רישא: "דיינו", וסיפא: "עדיו" אלמא דוקא קתני?
אלמא דווקא קתני - מדשני במילתיה דבדיינין נקט לשון יחיד ובעדים נקט לשון רבים וליתא לדריש לקיש והדרא קושיין לדוכתא והא עדים כמומחין דמו:
אמר ר' אלעזר: אבבא הוא ואחר לפוסלן.
א"ר אלעזר - סיפא גבי עדים בבא הוא ואחר לפוסלן דהוו להו תרי דמסהדי אפסולה ומהימני ודיינין בערכאות שבסוריא כדאוקימנא ולא פסול ממש קאמר אלא בעינא בי דינא מעליא:
כל כמיניה? נוגע בעדותו הוא?
נוגע בעדותו הוא - האי בעל דין דמשום דלא ליסהוד עליה קאתי למיפסליה:
אמר רב אחא בריה דרב איקא: כגון שקרא עליו ערער.
שקרא עליו ערער - בעל דין אומר לפנינו על מה הוא פוסלו ויש אחר עמו:
ערער - שמץ של פסול:
ערער דמאי?
אילימא ערער דגזלנותא?
דגזלנותא - מעיד עליו הוא ואחר שגזלן הוא:
כל כמיניה? נוגע בעדותו הוא?
נוגע בעדותו הוא - משום דלא נסהיד עליה קאמר:
אלא ערער דפגם משפחה.
דפגם משפחה - עבד הוא ממשפחת עבד שלא נשתחרר בא ופסול הוא ומשפחתו:
ר' מאיר סבר: הני אמשפחה קמסהדי, ואיהו ממילא קפסיל.
אמשפחה קמסהדי - ולאו משום האי לחודיה מסהדי הלכך סהדותא אחרינא הוא ולאו כנוגע בעדות דמי:
ורבנן סברי: בסוף סוף נוגע בעדותו הוא.
כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: מחלוקת בשתי כיתי עדים.
מחלוקת בשתי כיתי עדים - שאמר בעל דין בפנינו יש לי שתי כיתי עדים בדבר זה הביא כת ראשונה ועמד הלוה ואחר ואמר פסולין הן דהשתא לאו כנוגע בעדות הוא שהרי אמר מלוה שיש לו כת אחרת ואם ביקש ולא מצא יפסיד דקסבר ר"מ צריך בעל דין לברר ולהעמיד על האמת כל דבריו שטוען בבית דין והני מיפסלי אף לעדיות אחרות ואם ביקש ומצא כת אחרת כשירה אף ע"פ שראשונה נפסלה הרי בירר דבריו שאמר להביאם והביא והוא לא דק דסבור שכשרים היו:
דר' מאיר סבר - צריך לברר.
ורבנן סברי - אינו צריך לברר.
ורבנן סברי אין צריך לברר - ויכול לומר אין לי עוד ונמצא זה נוגע בעדותו הוא ולא מיפסלי אפי' בעדות זו:
אבל בכת אחת, דברי הכל אין יכול לפוסלן.
אמרו לפניו רב אמי ורב אסי: אין שם אלא כת אחת, מהו?
אין שם אלא כת אחת? והאמרת: "אבל בכת אחת דברי הכל - אין יכול לפוסלן"?
אלא נמצאת כת שניה קרובין או פסולין, מהו?
אמר להן: כבר העידו עדים הראשונים.
נמצאת כת שניה קרובין או פסולין - ע"י עדים גמורים מהו לר' מאיר מי אמרינן השתא ודאי נוגע בעדות הוא דאין לחבירו כת אחרת כשרה או דילמא מעיקרא מיהת כי אסהיד בעל דין ואחר עמו אקמאי למיפסלינהו לאו נוגע בעדות הוא דאכתי לא אשתכח כת שנייה פסולין הכי גרסינן לה כמו שפירשתי ולא נהירא חדא דאין זה בירור דברים לר' מאיר הואיל וכת האחת נפסלין ועדיין נוגע בעדות הוא ועוד דאי נמי הוי בירור דברים בהכי נוגע בעדות הוא דאם לא ימצא כת אחרת כשרה אלא כת פסולה נמצא מפסיד בפסול של ראשונים דאי לא נפסלו ראשונים היה מוציא ממונו על פיהם ודבריו נבררין ע"י שניה ואע"פ שפסולין ועכשיו הוא מפסיד הלכך אומר אני דגרסינן הכי והוא עיקר דר"מ סבר א"צ לברר וזה שאמר להביא שתי כיתי עדים והביאם והאחת נפסלת אין בכך כלום שא"צ לברר דבריו ודיו בכת אחת הכשרין ואלו נפסלין לעדות אחרת ע"פ בעל דין ואחר דאינו נוגע בעדות ורבנן סברי צריך לברר ונמצא זה נוגע בעדות ולא מפסיל נמצאת כת שניה קרובין או פסולין לר' מאיר מהו נהי דא"צ לברר מ"מ עכשיו אין כאן עדות וה"ל נוגע בעדות למפרע או דילמא כי אסהיד מיהא לאו נוגע בעדות הוה דאכתי לא מצאו כת שנייה פסולה:
איכא דאמרי אמר רב אשי: כבר העידו עדים הראשונים.
כבר העידו הראשונים - (כת ראשונה) כשנמצאת כת שניה פסולה כבר נתקבלה בכשרות עדותן של אלו המעידין על הפסול ועדיין לא היה נוגע בעדות ומאחר שנתקבלה בהכשר נאמנין לפסול את הראשונים. ל"א כבר העידו העדים הראשונים כת ראשונה שהעידו בעדותן של בעלי דינין ומהימני דכיון דשניה פסולה תו לא מפסלי קמאי דה"ל נוגע בעדות ולשון ראשון נראה מדנקט בהאי לישנא כבר העידו:
נימא בפלוגתא דרבי ורבן שמעון בן גמליאל קמיפלגי.
דתניא: הבא לידון בשטר ובחזקה - גנידון בשטר. דברי רבי.
הבא לידון בשטר ובחזקה - מחזיק בקרקע ואמר לו חבירו מה לך בכאן וא"ל אתה מכרתיה לי ואכלתיה שני חזקה ועדיין שטר מכירה בידי נידון בשטר על כרחו צריך להביא השטר ויברר דבריו ואם לא מצא שטר יפסיד דלא מהניא ליה חזקה ואע"ג דחזקה במקום שטר קיימא כדאמרי רבנן עד תלת שנין מזדהר איניש בשטרי' טפי לא מזדהר האי כיון דאמר ישנו בידי צריך לברר:
רשב"ג אומר: נידון בחזקה.
נידון בחזקה - משמע על כרחו יביא עדי חזקה ושטר לא מהני להכי פריך בחזקה ולא בשטר והא שטר עיקר ראיה הוא וכיון דיש לו שטר אין בחזקה אפי' משום בירור דברים דבמקום שטר לא הוזכרה חזקה דהיא גופא לא אתיא אלא מכח השטר דאמר על ידי השטר החזקתי בו ואבד ממני לאחר ג' שנים:
והוינן בה, בחזקה ולא בשטר?
אלא אימא: "אף בחזקה".
אף בחזקה - באיזה מהן שירצה ואם יש לו עדי חזקה א"צ לברר דבריו על השטר והיינו דאמר ר' מאיר כרבי ורבנן כר' שמעון: אפי' תימא רבנן כרבי סבירא להו דעד כאן לא קאמר רבי התם צריך לברר אלא משום דחזקה לאו עיקר ראיה הוא דמכח השטר הוא דאתיא דאי הוה טעין ברישא החזקתי בה מעצמי שלא אמר לי אדם דבר מעולם אין זו חזקה וכי אמר לו אתה מכרתיה לי דהיינו בשטר ואבדתיו לאחר ג' שנים הויא חזקה הלכך האי הואיל ואמר ישנו בידי צריך לברר אבל אמר יש לי ב' כיתי עדי' והביא אחת כיון דהני לאו מכח הני אתו א"צ לברר דבריו ולחזר אחר כת שניה וללישנא בתרא ה"ק אפי' תימא תרווייהו אליבא דרבי פליגי ור"מ אמר לך אנא דאמר אפי' לרבי ומשום דהלכה כרבי מחבריו מהדרינן לאוקומא לפלוגתייהו אליביה:
וקיי"ל דבצריך לברר פליגי.
לא.
אליבא דרשב"ג כ"ע לא פליגי.
כי פליגי אליבא דרבי.
דר"מ - כרבי.
ורבנן אמרי לך, עד כאן לא קאמר רבי התם, אלא בחזקה, דמכח שטרא קאתי.
אבל הכא, דהני עדים לאו מכח עדים אחריני קאתו, אפילו רבי מודה דא"צ לברר.
כי אתא רבין אמר רבי יוחנן רישא