נעוריך".
אמר לו: כגון מאן?
אמר לו: "כגון אמך".
איני?
והא מקרי ליה רב יהודה לרב יצחק בריה: (קהלת ז, כו) "ומוצא אני מר ממות את האשה, אשר היא מצודים וחרמים".
ואמר לו: "כגון מאן?"
וא"ל: "כגון אמך".
מיתקף תקיפא, עיבורי מעברא במלה.
עבורי מעברא במלה - מעברת על מדותיה:
אמר רב שמואל בר אוניא משמיה דרב: אשה גולם היא, ואינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי.
גולם היא - קודם שנבעלה:
שנאמר: (ישעיהו נד, ה) "כי בועליך עושיך ה' צבאות שמו".
תנא: אין איש מת אלא לאשתו. ואין אשה מתה אלא לבעלה.
אין איש מת אלא לאשתו - שנאמר: (רות א, ג) "וימת אלימלך איש נעמי".
ואין אשה מתה אלא לבעלה - שנאמר: (בראשית מח, ז) "ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל":
אין רואין אותו כו':
ת"ר: אמלך מסתפר בכל יום.
בכהן גדול מערב שבת לערב שבת.
גכהן הדיוט אחד לשלשים יום.
מלך מסתפר בכל יום - שנאמר: (ישעיהו לג, יז) "מלך ביפיו תחזינה עיניך":
כהן גדול מע"ש: אמר רב שמואל בר נחמן א"ר יוחנן: הואיל ומשמרות מתחדשות.
משמרות - מתחלפות ומתחדשות בשבת זו יוצאה וזו נכנסת וצריך להסתפר מפני משמרת חדשה זו הנכנסת שיראוהו ביופי:
כהן הדיוט אחד לשלשים יום - דכתיב: (יחזקאל מד, כ) "וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו כסום יכסמו את ראשיהם".
ויליף: "פרע", "פרע" מנזיר.
כתיב הכא: "פרע לא ישלחו". וכתיב התם: (במדבר ו, ה) "גדל פרע שער ראשו".
מה להלן - שלשים, אף כאן - שלשים.
ותנן נמי: דסתם נזירות שלשים יום.
והתם מנא לן?
אמר רב מתנה: דאמר קרא: "קדש יהיה", בגימטריא תלתין הוו.
אמר ליה רב פפא לאביי: אימא לא לירבו כלל?
לא לירבו כלל - ואפי' עד שלשים:
אמר ליה: אי כתיב: "לא ישלחו פרע", כדקאמרת.
אמר ליה - פרע מקרי בשלשים יום:
השתא דכתיב: "ופרע", פרע ליהוי, שלוחי לא לישלחו.
אי הוה כתיב לא ישלחו פרע - הוה משמע לא יגדלו פרע עד שיעור פרע השתא דכתיב ופרע לא ישלחו דקאמר פרע והדר לא ישלחו משמע פרע דשלשים יום ליהוי אבל שלוחי טפי לא לשלחו:
אי הכי האידנא נמי?
הדומיא דיין.
דומיא דיין - דסמוך ליה ויין לא ישתו בבואם וגו' מקיש פרועי ראש לשתויי יין וכתיב ביין בבואם:
מה יין בזמן ביאה הוא דאסור, שלא בזמן ביאה - שרי. אף פרועי ראש - בזמן ביאה אסור, שלא בזמן ביאה - שרי.
ויין שלא בזמן ביאה שרי?
והתניא: רבי אומר: אומר אני: "כהנים אסורין לשתות יין לעולם, אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו".
רבי אומר אומר אני כהן אסור לשתות יין לעולם - רישא דברייתא קתני כהן המכיר משמרתו ומשמרת בית אב שלו אסור ביין כל אותו היום אף בזמן הזה מכיר משמרתו ואינו מכיר בית אב שלו אסור כל אותו שבת אינו מכיר לא משמרתו ולא משמרת בית אב שלו אסור לשתות יין לעולם שמא עכשיו זמנו הוא ויש לחוש שמא יבנה בית המקדש:
רבי אומר אומר אני - אם באנו לחוש שמא יבנה אסור ביין לעולם ואפילו הוא מכיר שאינו עכשיו זמן משמרתו שמא יבנה וכל הקודם ואישתכח עייל ועביד:
אבל מה אעשה שתקנתן קלקלתן - חורבן הבית שקלקלן ועירבב סדר' משמרותיהן שהיה אוסרן ביין בזמן משמרתן ומתירן שלא בזמן משמרתן הוא תיקנן עכשיו לשתות יין לעולם דלא חייש שמא יבנה פתאום:
ואמר אביי: וכמאן שתי כהני חמרא האידנא? כרבי.
כמאן שתו האידנא כהני חמרא כרבי - שהרי רוב כהנים אינן בקיאין בזמן משמרותיהן ואסורין לעולם לרבנן:
מכלל דרבנן אסרי?
התם היינו טעמא: מהרה יבנה בית המקדש, ובעינן כהן הראוי לעבודה, וליכא.
התם היינו טעמא כו' - שינויא היא ובניחותא גרסינן לה כלומר מדאוריי' שרי ורבנן הוא דגזור: ופרכינן הכא נמי מהרה יבנה וכו':
ה"נ, בעינא כהן הראוי לעבודה וליכא?
הכא אפשר דמספר ועייל.
התם נמי אפשר דניים פורתא, ועייל?
דאמר רב אחא: זדרך מיל ושינה כל שהוא - מפיגין את היין?
ולאו איתמר עלה: אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: חלא שנו אלא ששתה כדי רביעית, אבל יותר מכדי רביעית - כ"ש דדרך טורדתו ושינה משכרתו.
רב אשי אמר: טשתויי יין דמחלי עבודה - גזרו בהו רבנן.
שתויי יין דמחלי עבודה - דכתיב (ויקרא י) יין ושכר וגו' וסמיך ולהבדיל בין הקדש ובין החול משמע בין עבודה קדושה לעבודה מחוללת גזרו בהו רבנן בזמן הזה משום מהרה יבנה: ה"ג אף פרועי ראש מחלי עבודה קשיא:
יפרועי ראש, דלא מחלי עבודה - לא גזרו בהו רבנן.
מיתיבי: ואלו שבמיתה: כפרועי ראש לושתויי יין.
בשלמא שתויי יין: דכתיב: (ויקרא י, ט) "יין ושכר אל תשת אתה ובניך ולא תמותו".
אלא פרועי ראש מנא לן?
דאיתקש שתויי יין לפרועי ראש.
כתיב: "וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו" (וכתיב): "ויין לא ישתו וגו'".
מה שתויי יין במיתה, אף פרועי ראש במיתה.
ומינה מה שתויי יין דמחלי עבודה אף פרועי ראש דמחלי עבודה?
קשיא.
אמר ליה רבינא לרב אשי: האי, עד דלא אתא יחזקאל מאן אמרה?
הא עד דלא אתא יחזקאל - ואקשינהו:
מאן אמרה - פירוש מהיכא נפקא לן פרועי ראש במיתה:
וליטעמיך: הא דאמר רב חסדא: דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו, עד שבא יחזקאל ולימדנו.
הא דאמר רב חסדא - בזבחים בפ' שני דבר זה דכהן ערל פסול לעבודה:
(יחזקאל מד, ט) "כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבא אל מקדשי לשרתני".
כל בן נכר - כהן שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים ונערל לבו או ערל בשר שמתו אחיו מחמת מילה:
עד דלא בא יחזקאל, מאן אמרה?
אלא גמרא גמירי לה. ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא.
ה"נ, גמרא גמירי לה, ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא.
(וכי גמרי הלכה למיתה, לאחולי עבודה לא גמירי)
מאי: "כסום יכסמו את ראשיהם"?
תנא: כמין תספורת לוליינית.
מאי תספורת לוליינית?
אמר רב יהודה אמר שמואל: תספורתא יחידאה.
יחידאה - נאה ואין דוגמתה:
ה"ד?
אמר רב אשי: מראשו של זה בצד עיקרו של זה.
שאלו את רבי: "איזהו תספורת של כ"ג?"
אמר להן: "צאו וראו מתספורת של בן אלעשה".
בן אלעשה - חתנו של רבי היה ונתן ממון ולמדו לו אותה תספורת:
תניא: רבי אומר: לא על חנם פיזר בן אלעשה את מעותיו, אלא כדי להראות בו תספורת של כהן גדול: