רבי יוסי אומר: אחד ועשרים יום.
רבי יוסי אומר אחד ועשרים יום - אם צריך להשלים כ"א יום מחודש תשרי על תקופת תמוז שתקופת תשרי נופלת בכ"ב מעברין ומוסיפין חודש אחד ודוחין את המועדות כדי שתקדים תקופת תשרי לחג אבל אם היתה תקופת תשרי נופלת בכ"א דהיינו יום אחד בתוך חולו של מועד אין מעברין:
ושניהם מקרא אחד דרשו.
(שמות לד, כב) "חג האסיף תקופת השנה".
חג האסיף - זמן האסיף שבחג דהיינו חולו של חג שיכול לאסוף בו דבר האבד השמר שיהא בתקופת שנה הנכנסת ולא בתוך תקופת תמוז שהיא משנה שעברה ר' יהודה סבר כולו חג בעינן כלומר כל חולו של מועד בעינן בתקופה חדשה הלכך כשתקופת תמוז חסירה ששה עשר הרי יום אחד מחולו של מועד נמשך לתוכה דחמשה עשר יום טוב ויום ששה עשר חולו של מועד אבל אם היתה תקופת תשרי נופלת ביום ט"ז הרי כל חולו של מועד בתקופה חדשה ואין מעברין ר' יוסי אומר מקצת חולו של מועד בעינן בתקופה חדשה הלכך כשתקופת תשרי נופלת ביום כ"ב שהוא יום טוב האחרון מעברין את השנה ודוחין את המועדות כדי להקדים תקופה לחג אבל אם רואין בית דין באדר שתפול תקופת תשרי ביום כ"א שהוא שביעי של ערבה דאיכא מקצת חולו של מועד בתקופה חדשה אין מעברין ולמיעבריה לאלול ולידחייה למועד חד יומא ואיכא לר' יהודה כוליה חג ולרבי יוסי מקצת חג כדפרכינן לקמן גבי תקופת ניסן ליעברוה לאדר לא אפשר משום דלא מיקלע לן תשרי ביומא דחזיא אי מיעברינן לאלול דהא מעיקרא מסדרינן לירחא דסיתוא כי היכי דלא ליקלע תשרי באד"ו משום דאתו תרי שבי בהדדי ומשום שביעי של ערבה דלא ליקלע בשבת וכדאמרינן התם (ר"ת דף יט:) מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר דלא איצטריך דמעיקרא סדרינן לירחי דלא ליקלע באד"ו ואי ניצטריך לעבורי מיקלקלא ראש השנה כדאמרינן בראש השנה (שם ובמסכת סוכה (דף מג:) נמי גבי שביעי של ערבה אמרינן לא מיקלע אלול בשבת אלמא אנן הוא דמעיינינן במילתא מעיקרא ומסדרינן לירחי כי היכי דלא מיקלע באד"ו הלכך כיון דיום שלשים של אלול מיקלע בשלשה או בה' או בז' אי דחית ליה חד יומא בין על ידי עיבור אלול בין על ידי עיבור חדש אחר מיקלע ראש השנה באד"ו ואי מיקלע בשני בשבת דאפשר למידחייה למחר הואיל וברוב השנים לא שכיח לא פרכינן ליה ולעבורי תרי ירחי ולדחייה תרי יומי לא אפשר דקיימא לן במס' ערכין (דף ר:) דלא נראה לחכמים לעבר שמנה חדשים בשנה אלא אם כן היתה שנה שלפניה מעוברת וכיון דבסדר החדשים אחד מלא ואחד חסר מיקלע לן תקופה ביום י"ז לרבי יהודה או בכ"ב לרבי יוסי אי מעברין עוד תרי ירחי הוו להו שמנה מעוברין הלכך מעברין את השנה:
מר סבר: כוליה חג בעינן בתקופה חדשה.
ומר סבר: מקצת חג בעינן בתקופה חדשה.
מאי קא סברי?
אי קסברי יום תקופה גומר, בלאו הכי נמי.
אי קסברי יום תקופה גומר - יום שהתקופה נופלת בו הוא גמר תקופה שעברה ואינה מתקופה חדשה למה לי לרבי יהודה ששה עשר חסירה ולרבי יוסי כ"א בלאו הכי אפילו לא חסרה אלא חמשה עשר לר' יהודה ותפול חדשה בששה עשר או עשרים לרבי יוסי ותפול באחד ועשרים לא לר' יהודה איכא כוליה חג ולא לר' יוסי איכא מקצת חג דהא יום שביעי של ערבה שנופלת בו תקופה מאותה שעברה הוא ולר' יהודה נמי יום ט"ז מתקופה שעברה וליכא כוליה חג:
לא למ"ד כוליה חג איכא, ולא למאן דאמר מקצת חג איכא?
אלא קסברי: יום תקופה מתחיל.
מתחיל - הוא ראשון לימי תקופה הבאה הלכך לר' יהודה אם תפול בששה עשר שהוא ראשון לחולו של מועד איכא כוליה חג ולר' יוסי אם תפול בשביעי של ערבה איכא מקצת:
מיתיבי: יום תקופה גומר. דברי רבי יהודה.
מיתיבי יום תקופה גומר דברי רבי יהודה - וכיון דיום תקופה גומר למה לי חסירה ששה עשר:
רבי יוסי אומר: יום תקופה מתחיל?
ועוד תניא:
ועוד תניא - לר' יהודה עשרים דשמעינן מינה דר' יהודה מקצת חג הוא דבעי וקשיא לשמואל בתרתי:
אין מעברין את השנה אלא א"כ היתה תקופה חסירה רובו של חודש. וכמה רובו של חדש? ששה עשר יום.
ששה עשר - ונופלת בשבעה עשר:
ר' יהודה אומר: שתי ידות בחודש. וכמה שתי ידות בחדש? כ' יום.
עשרים - ונופלת בכ"א ואע"ג דהוא יום אחרון לחולו של מועד ליכא מקצת חג דלר' יהודה יום תקופה גומר ואינו מן החדשה:
ר' יוסי אומר: מחשבין ששה עשר לפני הפסח מעברין.
ששה עשר לפני הפסח מעברין - אם תקופה שלפני הפסח דהיינו תקופת טבת חסירה ששה עשר בניסן ותקופה נופלת בשבעה עשר מעברין את השנה שכשאתה מונה משבעה עשר בניסן צ"א יום לתקופת ניסן וצ"א יום לשל תמוז הרי הם כלים בכ"א בתשרי ותקופה נופלת בכ"ב ואע"ג דלרבי יוסי מיום תקופה מתחיל ליכא מקצת חג בתקופה חדשה כיצד טול י"ד דניסן שהוא מלא ואייר וסיון נ"ט ותמוז ואב נ"ט הרי קל"ב ואלול כ"ט שהוא חסר הרי קס"א וכ"א דתשרי הרי קפ"ב ימי שתי תקופות ושל תשרי נופלת בכ"ב משום הכי מעברין אבל נפלה תקופת תשרי ביום כ"א אין מעברין דיום תקופה מתחיל ואיכא יום אחד מחולו של מועד בתקופה חדשה:
ששה עשר לפני החג - אין מעברין.
ששה עשר לפני החג - אם חסרה תקופת תמוז שהוא לפני החג ששה עשר מימי תשרי ונפלה של תשרי בי"ז אין מעברין דאיכא מחולו של מועד בתקופה חדשה טובא ולקמן פריך אמאי אמר שיתסר אפילו חסרה שיבסר ותמניסר וי"ט ועשרים קאמר נמי ר' יוסי דאין מעברין דהא ששה עשר לפני הפסח הוא דמעברין דהיינו משום דמטית תקופת תשרי בכ"ב:
ר"ש אומר אף ששה עשר לפני החג מעברין.
אף ששה עשר לפני החג מעברין - דקסבר כוליה חג בעינן ולקמן פריך היינו תנא קמא:
אחרים אומרים: מיעוטו. וכמה מיעוטו? ארבעה עשר יום?
אחרים - מפרש טעמייהו לקמן:
קשיא.
אמר מר: "רבי יהודה אומר: שתי ידות בחודש - עשרים יום.
רבי יוסי אומר: מחשבין ששה עשר יום לפני הפסח - מעברין".
היינו רבי יהודה?
היינו ר' יהודה - דתרוייהו מקצת חג בעי:
יום תקופה גומר ויום תקופה מתחיל איכא בינייהו.
אמר מר: "ששה עשר לפני החג - אין מעברין".
אלא לרבי יוסי ששה עשר לפני החג הוא דלא, הא שיבסר ותמניסר מעברין.
והאמר: "ששה עשר לפני הפסח" אין, בציר לא?
לא. אידי ואידי אין מעברין. ואיידי דתנא רישא: "ששה עשר לפני הפסח" תנא נמי "ששה עשר לפני החג".
ר"ש אומר: אף ששה עשר לפני החג מעברין".
היינו תנא קמא?