בשלמא בי דינא, אלימי לאפקועי ממונא.
בשלמא בי דינא - מקרעין ומחליפין אחר וכותבין אותו מזמן ראשון לטרוף שלא כדין מזמן ראשון דמן הדין לא אלים שטרא למיטרף אלא מיום שנכתב ואילך אלא ב"ד אלימי ומפקעי ממונא דהפקר בית דין הפקר כדנפקא לן מאלה הנחלות (גיטין דף לו.):
אלא עדים שעשו שליחותן, חוזרין ועושין שליחותן?
אלא עדים שעשו שליחותן - לכתוב ולהעיד בשטר הראשון היאך חוזרין ועושין שליחות אחרת ומי נתן להם כח זה:
ולא?
ולא - בתמיה וכי אין עדים חוזרין ועושין:
והא אמר רב יהודה אמר רב: עדים כותבין אפילו עשרה שטרות על שדה אחת.
והאמר רב יהודה אמר רב - מי שאבד שטרו ואמר לעדים כתבו לי אחר חוזרין וכותבין אפי' עשרה שטרות אם אבדו זה אחר זה:
רב יוסף אמר: בשטר מתנה.
ומשני רב יוסף אמר - לעולם אין כח בידם של עדים לחזור ולכתוב שטר אחר לגבות מלקוחות וכי קאמר רב יהודה אמר רב ה"מ בשטר מתנה שאין בו אחריות וכיון דהכל יודעין שנותן לו השדה למה לא יכתבו לו שטר מתנה להיות בידו לעדות דתיקו ארעא בידיה:
ורבה אמר: בשטר שאין בו אחריות.
ורבה אמר - אפי' בשטר מכירה קאמר רב יהודה דכותבין עשרה וכגון דלית ביה אחריות וכדאמרן לעיל (דף קסח:) חוץ מאחריות שבו וכדאמר רב נחמן לעיל (דף קסט:) שטרא דנן דכתבנוהו לא למיגבי ביה כו':
מאי ברייתא?
דתניא: הרי שהיו נושין בו אלף זוז ופרע מהן חמש מאות זוז - עדים מקרעין את השטר, וכותבין לו שטר אחר, מזמן ראשון. דברי רבי יהודה.
רבי יוסי אומר: שטר זה יהא מונח במקומו, ויכתבו שובר.
ומפני שני דברים אמרו כותבין שובר:
אחת, כדי שיכוף לפורעו.
כדי שיכוף לפורעו - המלוה יכוף ללוה לפורעו שדואג פן יפסיד שוברו וזה יוציא שטרו ותובעו כל חובו:
ואחת, כדי שיגבה מזמן ראשון.
והא רבי יהודה נמי מזמן ראשון קאמר?
ופרכינן ור' יהודה נמי מזמן ראשון קאמר - כר' יוסי ומה תשובה היא זו שאמר רבי יוסי כדי שיגבה מזמן ראשון:
הכי קאמר ליה ר' יוסי לרבי יהודה.
הכי קאמר ליה רבי יוסי כו' - דרבי יהודה לא פירש דבריו כל כך אלא יחליף סתמא קאמר ליה לר' יוסי כדתנן במתניתין:
אי מזמן ראשון קאמרת, פליגנא עלך בחדא.
בחדא פליגנא - דכותבין שובר כדי שיכוף לפורעו:
אי מזמן שני קאמרת, פליגנא עלך בתרתי.
בתרתי פליגנא עלך - כי כותבין שובר וגובין מזמן ראשון:
תנו רבנן: שטר שזמנו כתוב בשבת או בעשרה בתשרי - שטר מאוחר הוא, וכשר. דברי ר' יהודה.
ת"ר שטר שכתב בו זמנו בשבת או בעשרה בתשרי - כגון במקומות שמונין לחדשי החמה וכתב בשטר בט"ו לירח פלוני וכשאנו נזקקין לכוין מתי אירע יום ט"ו של אותו חדש נמצא עונתו ביום שבת או ביום עשירי לתשרי דהיינו יוה"כ והכל יודעין שלא נכתב לא בשבת ולא ביוה"כ ונמצא שלא נכתב באותו יום המוכיח בשטר אלא או מוקדם הוא ופסול או מאוחר וכשר:
שטר מאוחר הוא וכשר דברי ר' יהודה - דס"ל לרבי יהודה כל שטר מאוחר כשר ואפילו אותו שאין להוכיח מתוכו של שטר אם מאוחר הוא ואם לאו וכ"ש זה שזמנו ביום השבת וביום הכפורים שהזמן מוכיח שהוא מאוחר ואפי' רבי יוסי מודה ביה דלא נפיק מיניה חורבא מהאי כדמפרש ואזיל והא ליכא למימר שמא מוקדם הוא ופסול כמו שפירש רבינו חננאל הלא תראה דרמינן עלה דמתניתין (סנהדרין דף לב.) דתנן אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה שנאמר (ויקרא כד) משפט אחד יהיה לכם הא דתניא בתוספתא בתחלת מסכת מכות שטר שכתוב בו זמנו באחד בניסן בשמיטה ובאו עדים ואמרו היאך אתם מעידין על שטר זה שנמסרה לכם עדות זו במקום הזה והלא באותו היום עמנו הייתם במקום פלוני שטר ועדיו כשרין חיישינן שמא איחרוהו וכתבוהו ושקלו וטרו ר' חנינא ורבינא לאוקמי תרוייהו מתני' ומתניתא ולא דחו חדא מנייהו וקי"ל דלא מותבי' תיובתא אלא ממשנה או ברייתא שהיא הלכה ותו הא בהדיא אמרי' קיום שטרות מדרבנן הוא דאי מדאורייתא לא בעינן דקי"ל כריש לקיש דאמר (כתובות דף יח:) עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בבית דין ורבנן הוא דאצרכינהו קיום ש"מ שעל הבא לפסול את השטר עליו הראיה הלכך מעמידין שטר זה בחזקת מאוחר והטוען כי מוקדם הוא כדי לפסלו עליו הראיה:
רבי יוסי פוסל.
ור' יוסי פוסל - שטר מאוחר דעלמא שאין בתוכו הוכחה כלל כדמפרש לקמיה:
אמר לו רבי יהודה: "והלא מעשה בא לפניך בצפורי, והכשרת?"
והלא מעשה בא לפניך בצפורי - בשטר מאוחר והכשרת:
אמר לו: כשהכשרתי, בזה הכשרתי.
א"ל כשהכשרתי בזה - שכתוב זמנו בשבת וביוה"כ הכשרתי שמתוכו מוכיח שלא נכתב בזמנו שהרי אין ישראל כותבין שטרות בשבת וביום הכפורים והכל יבינו שהוא מאוחר ולא נפיק מיניה חורבא כדלקמן אבל במאוחר בעלמא שזמנו כתוב ביום ראוי לכתיבה ולא יוודע אם מאוחר הוא אם לאו בההוא פליגנא עלך ופסילנא וטעמא לקמן:
והא רבי יהודה נמי בזה קאמר?
אמר רבי פדת: הכל מודים שאם הוזקקנו לעונתו של שטר, ונמצאת עונתו מכוונת בשבת או בעשרה בתשרי, ששטר מאוחר הוא וכשר.
אמר ר' פדת הכל מודים - ר' יהודה ור' יוסי בכל שטרות מאוחרין בענין זה שכשאנו נזקקין למנות למתי מגיע עונתו של שטר ונמצאת עונת הזמן הכתוב בו מכוון ביום השבת או בעשרה בתשרי שטר מאוחר הוא זה וכשר לדברי הכל דדמי כמי שכתוב בתוכו שטרא דנן דכתבנוהו לאו בזמניה כתבנוהו אלא אנן סהדי איחרנוהו וכתבנוהו שהרי הכל יודעים שלא נכתב בשבת וביום הכפורים ויכירו שהוא מאוחר ולא אתי לידי חורבא כדמפרש לקמן וה"ק ר' פדת הכל מודים בההוא שטר דקתני כדאתא שטר שכתוב זמנו בשבת כו' דכשר והיינו דקאמר ליה ר' יוסי בזה הכשרתי: