ולסתום - לאלתר הוי חזקה.

ולסתום - אם החזיק בחלון ג' שנים בחצר השותפין ובא חבירו וסתמו שבנה כותל כנגדו והוא שתק לאלתר הויא חזקה לזה הסותם  שלא יפתח עוד חבירו אלא ברשותו וחזקת ג' שנים שהיה חלונו פתוח אינה כלום מאחר ששתק כשסתמו זה:

שאין אדם עשוי שסותמים אורו בפניו ושותק:

שאין אדם עשוי שסותמין אורו בפניו ושותק - ומדשתק אודויי אודי ליה דשלא כדין החזיק מעיקרא:

לקח בית בחצר אחרת לא יפתחנו לחצר השותפין:

מאי טעמא?

מפני שמרבה עליהם את הדרך.

שמרבה עליהן את הדרך - שרוב בני אדם יוצאין ונכנסין עכשיו בחצר יותר מבתחלה וליכא צניעות כדמעיקרא:

אימא סיפא: "אלא אם רצה בונה את החדר לפנים מביתו ובונה עלייה על גבי ביתו".

והלא מרבה עליו את הדרך?

והלא מרבה עליהן את הדרך - בבנין עלייה זו שלא היתה שם קודם לכן והוא מכניס לתוכה דיורין לבד דיורין שבביתו אע"פ שכולן  נכנסין ויוצאין דרך פתח ביתו הרי נתרבו נכנסין ויוצאין בחצר:

אמר רב הונא: מאי חדר - שחלקו בשנים.

מאי - בונה החדר דקתני מתני' לא בונה ממש כדקאמרת אלא שחלקו לחדר שלו לשנים שעשה מחיצה באמצעיתו להושיב שם דיורין  מרובין דבדבר זה יש לו רשות שיכול למלאות כל ביתו דיורין:

ומאי עלייה - אפתאי:

ומאי עלייה אפתא - יציע מפרשי לקמן (פרק המוכר את הבית) אפתא ואמרינן ג' שמות יש לה יציע צלע ותא ומוכח התם מקראי  דהיינו בנין נמוך בצדי הבית או מאחוריו ואינו שוה לגג הבית ומתני' הכי קתני ובונה עלייה על גביו דההוא חדר שלפנים מביתו דהיינו נמי שחלקו בגבהו ועולה דרך ארובה מן החדר לההיא עלייה דהיינו יציע שהרי אחורי הבית הוא והלכך קרוי יציע וגם גבי יציע אשכחן כי האי גוונא תחתיים שניים ושלישים כדכתיב הצלע התיכונה וכתיב ובלולים יעלו על התיכונה ומן התיכונה וגו' (מלכים א ו) והלכך אין כאן תוספת בנין כלל לא בחדר ולא בעלייה דחדר היינו שחלק רחבו של חדר ועשאו שני חדרים קצרים וכן עלייה שבנה מעזיבה באמצעית גבהו של חדר ונמצאת עלייה בנויה מאיליה:

מתני' 

לא יפתח אדם לחצר השותפין:

לא יפתח אדם לחצר השותפין - אפילו היכא דיש לו חזקה:

פתח כנגד פתח.

וחלון כנגד חלון.

חלון כנגד חלון - אלא משהו ירחיק זה שלא כנגד זה וטעם משום צניעות כולה מתני' מפרש בגמ':

היה קטן - לא יעשנו גדול.

אחד - לא יעשנו שנים.

אבל פותח הוא לרה"ר: פתח כנגד פתח, וחלון כנגד חלון.

היה קטן - עושה אותו גדול. ואחד - עושה אותו שנים:

גמ' 

מנהני מילי?

א"ר יוחנן דאמר קרא: (במדבר כד, ב) "וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו".

וירא את ישראל שוכן - ראה היאך שוכנים ולפיכך אמר מה טובו אהליך וגו' שאין פתחי אהליהם מכוונים ומחנה ישראל כחצר  השותפין דמי דלא היה רה"ר אלא במחנה לויה כדאמרינן במס' שבת (דף צו:):

מה  ראה?

ראה שאין פתחי אהליהם מכוונין זה לזה.

אמר: "ראוין הללו שתשרה עליהם שכינה":

אמר ראוין הללו כו' - מדכתיב התם מה טובו אהליך קדייק:

היה קטן לא יעשנו גדול:

סבר רמי בר חמא למימר: בר ד' לא לישוייה בר תמניא, דקא שקיל תמניא בחצר.

סבר רמי בר חמא למימר - דמאי דקתני היה קטן לא יעשנו גדול היינו דאי הוה פתח בר ד' אמות רחב לא ירחיבנו לח' אמות  דקמפסיד לבעלי החצר דקשקיל השתא תמני אמות בחצר כנגד כל הפתח באורך ארבע אמות רחוק מן הפתח כדאמרינן בפרק ראשון (לעיל יא.) היה רחב שמנה נוטל שמנה אמות באורך החצר כנגד רוחב כל הפתח ואילו מעיקרא לא הוה שקיל אלא ארבע אמות אבל לצניעותא לא הוה חייש רמי בר חמא דכי היכי דמצטנעי מפתח קטן מצטנעי מפתח גדול:

אבל בר תרתי לישוייה בר ארבעה, שפיר דמי.

בר תרתי - דשקיל נמי ד' אמות בחצר כבר ארבעי כדאמרי' נותן לכל פתח ארבע אמות:

לישוייה בר ארבעי - דלא מפסיד לחבריה מידי דמעיקרא נמי הוה שקיל ד' אמות בחצר:

א"ל רבא: מצי א"ל: "בפיתחא זוטרא מצינא לאצטנועי מינך, בפיתחא רבה לא מצינא אצטנועי מינך":

אחד לא יעשנו שנים:

סבר רמי בר חמא למימר: בר ארבעי לא לישוייה תרי בני תרתי תרתי, דקא שקיל תמני בחצר.

אבל בר תמני, לישוייה בני ארבעי ארבעי - שפיר דמי. לישוייה תרין בני ארבעי - דהשתא נמי לא שקיל אלא תמני בחצר כמעיקרא ולאיצטנועי נמי לא חיישינן דמה לי ח' אמות בפתח אחד  מה לי ח' אמות חלוקות לב' פתחים בשני מקומות מ"מ ח' אמות יש לו פתוחות לחצר:

א"ל רבא: מצי אמר ליה: "בחד פיתחא מצינא אצטנועי מינך, בתרי לא מצינא אצטנועי מינך":

בחד פיתחא מצינא איצטנועי - כשהוא נעול יכולני להשתמש בחצר א"נ להשתמש שלא כנגדו אבל בשני פתחים לא מצינא לאיצטנועי  כל כך דאפי' אם האחד נעול השני יהיה פתוח:

אבל פותח הוא לרה"ר פתח כנגד פתח:

דא"ל: "סוף סוף הא בעית אצטנועי מבני רה"ר":

סוף סוף הא בעית איצטנועי מבני רה"ר - שרואין בביתך דרך פתח הבית ורוכבי סוסים וגמלים רואין בתוך חלונותיו:

 

מתני' 

אין עושין חלל תחת רה"ר: בורות, שיחין, ומערות.

אין עושין חלל תחת רה"ר - ואע"ג דמקבל עליה כל היזקא דאתי מחמתיה שאין רצונם של בני אדם ליזוק ולירד לדין על עסקי  ממונו ומפרש ואזיל מה הוא אותו חלל בורות שיחין ומערות:

ר"א מתיר, כדי שתהא עגלה מהלכת וטעונה אבנים. ר"א מתיר - אלא שיכסהו כיסוי חזק כדי שתהא עגלה מהלכת דר"א אזל בתר השתא ולא חייש לשמא היום ולמחר יכלה הכיסוי ויפול  והכי אמרינן בבבא קמא (דף נב:):

אין מוציאין זיזין וגזוזטראות לרה"ר.

זיזין - קורות קטנות:

גזוזטראות - קורות גדולות הבולטות מן הבית לחוץ ואיכא למיחש פן יכשלו בהם בני רה"ר והלכך אין מוציאין דהא כל בני רה"ר  ליתנהו גביה דלימחלו:

אלא אם רצה כונס לתוך שלו, ומוציא. 

כונס לתוך קרקע שלו - את כותלו ומניח מקרקעו לחוץ כשיעור הוצאת זיזין ומוציא:

לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות:

ובה זיזין וגזוזטראות - הבולטות לרשות הרבים:

הרי זו בחזקתה:

הרי זו בחזקתה - דטענינן ללוקח ואומרים אימר כונס לתוך שלו היה אבל המוכרה לו שהוציא הזיזין הוא היה צריך להביא עדים שכנס  לתוך שלו או שיטעון שני חזקה החזקתי וכנסתי לתוך שלי דהויא לה חזקה שיש עמה טענה אבל לוקח לא צריך למיטען מידי אלא כך לקחתיה וא"צ לטעון היאך הוציא המוכר את הזיזין לחוץ לרה"ר דטוענין ליורש וטוענין ללוקח:

גמ' 

ורבנן?

ורבנן - דאסרי סברי לא אזלינן בתר השתא וחיישינן משום דזימנין דמתליע מתוכו ויפחות ולאו אדעתיה דעובר ברה"ר ויעבור  ויפול:

זימנין דמפחית ולאו אדעתיה:

אין מוציאין זיזין וגזוזטראות וכו':

ר' אמי הוה ליה זיזא דהוה נפיק למבואה.

מפיק למבואה - מוציא למבואה והמבוי מקום הלוך כל בני החצירות הוא:

וההוא גברא נמי הוה ליה זיזא דהוה מפיק לרה"ר.

(הוו קא מעכבי עליה בני רה"ר)

הוו מעכבי עילויה בני רה"ר - שנופיו מזיקין לגמל ורוכבו:

אתא לקמיה דר' אמי.

א"ל: "זיל קוץ".

אמר ליה: "והא מר נמי אית ליה?"

"דידי למבואה מפיק, בני מבואה מחלין גבאי.

דידך לרשות הרבים מפיק, מאן מחיל גבך?":

ר' ינאי, הוה ליה אילן הנוטה לרשות הרבים.

הוה ההוא גברא דהוה ליה נמי אילן הנוטה לרשות הרבים.

אתו בני רשות הרבים הוו קא מעכבי עילויה.

אתא לקמיה דר' ינאי.

א"ל: