(ויקרא א, ג)"יקריב אותו", מלמד שכופין אותו.
יקריב אותו - קרא יתירא דהא כתיב לעיל זכר תמים יקריבנו ומצי למיכתב יקריבנו אל פתח אהל מועד לרצונו לפני ה':
יכול בעל כרחו?
תלמוד לומר: "לרצונו".
הא כיצד?
כופין אותו, עד שיאמר: "רוצה אני".
מלמד שכופין אותו - להקריב מה שנדר:
עד שיאמר רוצה אני - אלמא היכא דכופין אותו עד דאמר מתוך יסורין רוצה אני קרינא ביה לרצונו דגמר בלבו להקריב והוא הדין לזביני אם אמר רוצה אני הוי זביני דגמר בלבו להקנות:
ודלמא שאני התם, דניחא ליה דתיהוי ליה כפרה?
דתיהוי ליה כפרה - וכי אמר רוצה אני ודאי בלב שלם קאמר:
ואלא מסיפא.
"וכן אתה אומר בגיטי נשים, כופין אותו עד שיאמר רוצה אני".
וכן אתה אומר בגיטי נשים - בהנך דתנן (כתובות עז.) ואלו שכופין אותו להוציא מוכה שחין ובעל פוליפוס דכופין ומכין אותו עד שיאמר רוצה אני דונתן מדעתו משמע:
ודלמא שאני התם, דמצוה לשמוע דברי חכמים?
דלמא - התם נמי כי אמר רוצה אני גמר בלבו לגרשה דמצוה קעביד מאחר שחייבוהו חכמים להוציא:
אלא סברא הוא, אגב אונסיה גמר ומקנה.
אלא - רב הונא מסברא דידיה קאמר דמתוך יסורים גמר בלבו ומקני הואיל ואיכא תרתי יסורים ומתן מעות דלא מפסיד מידי:
מותיב רב יהודה: גט המעושה בישראל – כשר.
גט המעושה - שכופין אותו לבעל להוציא אם בישראל הוא כשר שכפוהו ישראל וכגון דאמר רוצה אני:
ובעכו"ם – פסול.
בעכו"ם פסול - ואע"ג דאמר רוצה אני וקא ס"ד דמקשה דבישראל כשר משום דמצוה לשמוע דברי חכמים ובעכו"ם פסול כיון דליכא מצוה אגב אונסי' לא גמר ומקנה ומגרש וקשיא לרב הונא דכיון דליכא מצוה לא מקני אגב אונסיה:
ובעכו"ם, חובטין אותו, ואומרין לו: :עשה מה שישראל אומר לך".
ובעכו"ם - אם אנו רוצים לכופו על ידי עכו"ם ויהיה הגט כשר מלמדים אנו לעכו"ם שיאמרו לו עשה מה שישראל אומר לך דהשתא נמי מצוה לשמוע דברי חכמים:
ואמאי? התם נמי נימא אגב אונסיה גמר ומגרש?
התם נמי נימא אגב אונסי' גמר ומגרש - דהא לא מפסיד מידי דומיא דזביני שמקבל דמי שדהו דכיון שאשתו שונאתו ובלא גט. נמי לא תעמוד אצלו וגט זה אינו אלא להתירה לאחרי' לא מפסיד כלום:
התם נמי נימא אגב אונסי' גמר ומגרש - דהא לא מפסיד מידי דומיא דזביני שמקבל דמי שדהו דכיון שאשתו שונאתו ובלא גט. נמי לא תעמוד אצלו וגט זה אינו אלא להתירה לאחרי' לא מפסיד כלום:
הא איתמר עלה. אמר רב משרשיא: דבר תורה אפילו בעכו"ם כשר.
אפילו בעכו"ם כשר - דאגב אונסיה גמר וגרש דלא מפסיד מידי כדפרישית:
ומה טעם אמרו בעכו"ם, פסול.
פסול - מדרבנן וצריכה גט אחר ומיהו אם פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר צריכה גט מזה ומזה:
כדי שלא תהא כל אחת ואחת הולכת ותולה עצמה ביד עכו"ם ומפקעת עצמה מיד בעלה.
ותולה עצמה ביד עכו"ם - להחניף לו ולזנות עמו עד שיכריח את בעלה לגרשה:
מותיב רב המנונא: לקח מסיקריקון, וחזר ולקח מבעל הבית - מקחו בטל.
ואמאי? התם נמי נימא אגב אונסיה גמר ומקני?
נימא אגב אונסיה - דסיקריקון גמר ומקני בעל הבית כיון דיהיב ליה זוזי ולא מפסיד מידי דהיינו תליוהו וזבין:
הא אתמר עלה. אמר רב: לא שנו אלא דאמר ליה: "לך חזק וקני". אבל בשטר קנה.
ולשמואל דאמר אף בשטר נמי לא קנה, מאי איכא למימר.
מודה שמואל היכא דיהב זוזי.
מודה שמואל דהיכא דיהיב ליה זוזי - זה הלוקח מן הסיקריקון כשחזר ולקח מבעל הבית יהב ליה זוזי לבעל הבית דאגב דמקבל זוזי גמר ומקני דהיינו תליוהו וזבין אבל בלא מעות לא גמר ומקני דהא רב הונא נמי תליוהו וזבין קאמר אבל תליוהו ויהיב לא הוי מתנה:
ולרב ביבי דמסיים בה משמיה דרב נחמן: קרקע אין לו, מעות יש לו. מאי איכא למימר?
ולרב ביבי דמסיים לעיל - במילתיה דרב נחמן דאמר גזלן שהביא ראיה אין ראייתו ראיה ואין מעמידין שדה בידו ואוסיף רב ביבי אבל מעות יש לו לגזלן שנתן לנגזל אלמא ס"ל לרב ביבי דאפי' נתן הגזלן לנגזל מעות לא קנה דתליוהו וזבין לא הוי זביני והוא הדין להך משנה דסיקריקון דאי נתן הסיקריקון או הלוקח ממנו לבעל הבית מעות דמי השדה לא קנה וקשיא לרב הונא:
רב ביבי מימרא הוא, ומימרא לרב הונא לא סבירא ליה.
מימרא הוא - שהיה אומר משום אחרים ואינה לא משנה ולא ברייתא ואי הוה אמר לה רב ביבי משמיה דנפשיה הוה מהדר גמרא גברא אגברא קרמית בתמיה:
אמר רבא: הלכתא תליוהו וזבין זביניה זביני.
ולא אמרן אלא