אמאי, נוגעין בעדותן הן?

אמאי - מעידין זה על זה:

נוגעין בעדותן הן - דכל זמן שלא חלקו לגמרי אם יטול שום מערער כלום מן השדה יפסידו שניהן ונמצא  דלעצמו מעיד:

הכא במאי עסקינן, דכתב ליה: "דין ודברים אין לי על שדה זו".

דכתב ליה - האי מעיד להאי מחזיק דין ודברים אין לי עמך בכל השדה ואפילו על חלקי שהכל שלך והכי משמע  דין ודברים לא יהא לי על שדה זו ולשון חכמים הוא לומר אין לי במקום לא יהא לי והלכך כיון דנתן לו חלקו מעיד עליה דלא נוגע בעדות הוא והכי נמי הוה מצי לתרוצי כשהקנה לו חלקו אלא רבותא נקט לאשמועינן דבכי האי גוונא הוי לשון מתנה:

וכי כתב לו מאי הוי?

מאי הוי - הרי אינו לשון מתנה ואכתי נוגע בעדות הוא:

והתניא: האומר לחבירו: "דין ודברים אין לי על שדה זו, ואין לי עסק בה

וידי מסולקות הימנה" - לא אמר כלום?

האומר לחבירו - שותף:

ואין לי עסק בה - כלומר לא יהא לי עסק בה ומכלל אתה שומע אלא הכל יהא שלך אלא שלא הוציא הדבר  בפירוש מפיו:

וידי יהו מסולקות לא אמר כלום - דכיון דכבר יש לו חלק בשדה והוא אומר לא יהא לי חלק בו אין זה לשון  מתנה לחבירו אלא לשון תפלה הוא הלואי שלא יהא לי חלק בשדה זו וכל זמן שלא אמר יהי נתון לך שדה זו לא יצא עדיין מרשותו ואין תופס לשון זה אלא בדבר שעדיין לא זכה בו והוא מתנה עליו שלא יהא שלו כשיבוא הזמן שעתיד לזכות באותו דבר דאין אדם זוכה בדבר בעל כרחו כדלקמן בפירקין (דף מט.) ובכתובו' (דף פג.) דנחלה הבאה לו לאדם לאחר מכן מתנה עליה שלא יירשנה אבל מכיון שכבר הדבר שלו הוא והוא אומר לא יהא שלי לא אמר כלום דבעל כרחו יהיה שלו כל זמן שלא יתננה לאחרים כן נראה בעיני ועיקר והכי מוכח לקמן בפירקין וי"מ דמשום הכי לא אמר כלום דקאמר אין לי דין ודברים ולא קאמר לא יהא ונמצא שהוא מכזב שהרי יש לו חלק בו והוא אומר אין לי ושבוש הוא דאין זה לשון הגמ' לומר בשום מקום לא יהא והכי מוכח לקמן דקמשני הכא במאי עסקינן בשקנו מידו ולא קא מתרץ באומר לא יהא:

הכא במאי עסקינן: כשקנו מידו.

כשקנו מידו - שותף חבירו קנה מידו בקנין סודר והשתא דאיכא קנין מועיל התנאי:

וכי קנו מידו מאי הוי? הרי מעמידה בפני בעל חובו?

ובי קנו מידו מאי הוי - אכתי אמאי מעיד להעמיד השדה בידו הרי נוגע הוא בעדות זו דניחא ליה שיהיה השדה  ביד השותף מפני שמעמידו האי נותן לפני בעל תובו שאם יש לו שום בע"ח שהלוהו מעות קודם שהקנה לחבירו חלקו שהיה לו בשדה יבא בעל חוב ויטרוף אותה שהרי חציה משועבדת לו ויפטר זה הנותן מבעל חובו ולא יהיה לוה רשע ולא ישלם כדלקמן בשמעתין שאילו יטרפוה מזה בעדים שיאמרו שלא היה לאלו שותפין חלק בה לא יוכל בעל חוב שלו לגבות הימנה והו"ל לוה רשע ולא ישלם:

דאמר רבין בר שמואל, משמיה דשמואל: המוכר שדה לחבירו שלא באחריות - אין מעיד לו עליה. מפני שמעמידה בפני בעל חובו?

שלא באחריות - וכל שכן באחריות:

אין מעיד לו עליה - אין מצטרף עם עד אחר להעמידה בידו ואע"ג דאי הוה מפסיד לוקח לא הדר עליה דמוכר:

מפני שמעמידה כו' - ובדלית ליה ארעא אחריתי מוקמינן לה לקמן בשמעתין דלא ניחא למיהוי לוה רשע ולא  ישלם:

דקביל עליה אחריות - האי שותף לחבירו ממה שהקנה לו וכדמפרש ואזיל דהשתא אינו מעמידה לפני בעל  חובו והלכך מעיד:

אחריות דמאן?

אי נימא, אחריות דעלמא. כל שכן דניחא ליה?

כל שכן דאינו מעיד - דנוגע בעדות הוא כשמעיד להעמידו ביד זה דניחא ליה דתיהוי בידו משום דאי מפיק  מיניה עליה הדר:

אלא אחריות דאתיא ליה מחמתיה.

אלא אחריות דאתא ליה מחמתיה - אם יטרפוהו בשביל חובו שחייב לאחרים יחזיר לו הדמים הלכך מעיד עליה  גבי ערער דעלמא להעמידה בידו שאינו מעמידו בפני בעל חובו דמה הנאה יש לו אם יטרפנה בעל חוב מיד זה ולא יהא כנגדו לוה רשע סוף סוף לוה רשע ולא ישלם הוא גבי חבירו שקיבל עליו אחריות וחייב לשלם ואין לו ונכנס בע"ח זה במקום בעל חוב ראשון וגם אם לא יעיד לו מה מפסיד הרי אחריות דעלמא לא קיבל וממ"נ בין יעיד בין לא יעיד בע"ח אחד הוא דיש לו דהוי כנגדו לוה רשע ולא ישלם ולקמן בשמעתין מוכח דמיקרי לוה רשע מוכר באחריות וטרפוה מן הלוקח ואינו משלם לו:

וכי מסלק נפשיה מיניה, מי מסתלק?

וכי מסלק - שום שותף נפשיה מחלקו:

מי מסתלק - בתמיה מי הוי סילוק גמור אפילו לגבי עדות דלא הוי נוגע בעדות כלל ויכול להעיד דאוקמת ליה  בשקנו מידו:

והתניא: בני עיר שנגנב ספר תורה שלהן - אין דנין בדייני אותה העיר. ואין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר.

והתניא כו' - וטעמא משום דאיכא למימר קנוניא הוא דעבוד כדי שיעיד לו עליה ויעמידנה בידו ואחר כך יחזור  לשותפותו:

אין דנין - הגנב והוא טוען לקחתיו בדמים או שום טענה:

ראיה - עדים שראוהו שגנבו או שמעידין שזהו ס"ת של אותה העיר דכולן שותפין ונוגעין בעדותן:

ואם איתא, ליסלקו בי תרי מינייהו ולידיינו?

ליסתלקו - יכתבו דין ודברים אין לי על ספר תורה זה ויקנו מידם:

שאני ס"ת, דלשמיעה קאי.

דלשמיעה קאי - ואין יכול לסלק עצמו שלא יהא נוגע בעדות שהרי נהנה בו ויוצא בשמיעתו אלא אם כן ילך לו  לדור בעיר אחרת שלא יהנה בקריאתו:

תא שמע: האומר תנו מנה לבני עירי –

לבני עירי - לצרכי בני העיר לחומות העיר ולכל צרכי רבים:

אין דנין בדייני אותה העיר. ואין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר.

אמאי? ליסלקו בי תרי נפשייהו ולידיינו?

וליסלקו בי תרי מינייהו - שלא יהנו בו כלל ויתנו מכיסם כנגד המנה של צבור:

הכא נמי בס"ת.

הכא נמי בס"ת - שפירש תנו מנה לבני עירי לקנות בו ס"ת:

ת"ש: האומר תנו מנה לעניי עירי - אין דנין בדייני אותה העיר. ואין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר.

ותסברא. עניים שקלי? דייני מיפסלי?

ותסברא עניים שקלי כו' - גמרא קא פריך עלה ומתרץ לה והדר מקשי מינה ושיטת הגמרא היא זו ועדיין לא  סיים קושיא שלו למיפרך מינה עד לבסוף כלומר ותסברא דהכי קאמר דוקא שהדיינין יפסלו בשביל העניים והלא אין נוגעין בעדותן כלל:

אלא אימא: אין דנין בדייני עניי אותה העיר. ואין מביאין ראיה מעניי אותה העיר.

ואמאי, לסתלקו בי תרי נפשייהו ולידיינו?

הכא נמי בספר תורה. ואמאי קרי להו עניים? דהכל אצל ספר תורה, עניים הן.

דהכל אצל ספר תורה עניים הם - שכולן צריכים לו ודרך בני אדם לקרוא בני עירו עניים כשאין להם ס"ת  דעניות גדול הוא זה:

ואיבעית אימא. לעולם כדקתני, עניים ממש.

ואי בעית אימא לעולם - כל הברייתא כדקתני דבעניים ממש מיירי ובדייני העיר שאינן עניים קאמר דמפסלי  ודקא קשיא לך דיינין אמאי מפסלי הרי אין נוגעין בעדות:

ובעניי דראמו עלייהו.

בעניי דרמו עלייהו - על דייני העיר פירוש עשירי העיר וכדמפרש ואזיל דהשתא נוגעין בעדות הן:

והיכי דמי?

אי דקיץ להו, ליתבו בי תרי מינייהו מאי דקיץ להו ולידיינו?

אי דקיץ להו - דבר קצוב לבני העיר לכל אחד כמה יתן לעניי העיר משלו בכל שנה ושנה:

הכא במאי עסקינן, דלא קיץ להו.

ומשני דלא קיץ להו - אלא הכל לפי הצורך ולפי מחסורן של עניים נותנין דכל זמן שיש מן המנה בעין לא יתנו  הדיינין כלום:

ואב"א. לעולם דקיץ להו, וניחא להו, דכיון דרווח רווח:

לעולם דקיץ להו - ואפ"ה ניחא להו לדיינין שינתן המנה לעניים:

דכיון דרווח - שיש להם מעות רווח כלומר הרי יש להם מעות ולמה יתנו כלום כל זמן שאין צריכין:

 

ונעשין שומרי שכר זה לזה: