הבא לסמוך, לא יסמוך, אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות.
הבא לסמוך - מתחילה כותל אצל כותל חבירו:
מתקיף לה רבא: והא "מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו" קתני?
והא מי שהיה קתני - אלמא כבר היה:
אלא אמר רבא הכי קתני: "מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו ברחוק ארבע אמות ונפל, לא יסמוך לו כותל אחר, אלא אם כן הרחיק ממנו ד' אמות.
ונפל לא יסמוך - לא יקרבנו לצד כותל חבירו:
מ"ט?
דדוושא דהכא מעלי להתם.
דוושא דהכא מעלי להתם - מה שדשין ברגל בין שני הכתלים תמיד מועיל לשני הכתלים להקשות קרקעית יסודות הכתלים ולא ימוטו:
אמר רב: לא שנו אלא כותל גינה, אבל כותל חצר אם בא לסמוך סומך.
אלא כותל גינה - מתוך שאין דשין אותה מבפנים צריכה דישה מבחוץ:
רבי אושעיא אומר: אחד כותל גינה ואחד כותל חצר, אם בא לסמוך אינו סומך.
אמר רבי יוסי בר חנינא: ולא פליגי. הא בעיר ישנה הא בעיר חדשה.
עיר חדשה - שעדיין לא נידושה אף כותל חצר צריכה דוושא:
תנן: החלונות בין מלמעלן בין מלמטן בין מכנגדן ארבע אמות.
מלמעלן - צריך להגביה שיעור שלא יציץ בהשענו על כותלו וישפיל ראשו ויראה דרך חלונות ויראה בבית חבירו:
ותני עלה: מלמעלן כדי שלא יציץ ויראה.
שלא יעמוד - על ראש עובי כותלו ויראה:
מלמטן, שלא יעמוד ויראה.
ומכנגדן, שלא יאפיל.
ומכנגדן - צריך להרחיק כדי שלא יאפיל ולא יהיב תנא דבריית' שיעורא:
טעמא שלא יאפיל, אבל משום דוושא לא?
טעמא שלא יאפיל - בשיש חלונות אבל משום דוושא בשאין שם חלונות לא אלמא לא חיישינן לדוושא:
הכא במאי עסקינן בבא מן הצד.
מן הצד - שאין הכותל האחרון מהלך לאורך כותל ראשון אלא מן הצד הוא בא אם זה ממזרח למערב זה בא מצפון לדרום וראש עוביו כנגד החלון ומאפיל דהכא ליכא למיחש לדוושא דההוא פורתא:
וכמה?
וכמה - כדי שלא יאפיל לתנא דברייתא דלא יהיב שיעורא:
אמר ייבא, חמוה דאשיין בר נדבך, משמיה דרב: כמלא רחב חלון.
והלא מציץ?
והלא מציץ - כיון דסמוך הוא אע"פ שהוא מגביהו יכול להציץ:
א"ר זביד: במדיר את כותלו.
במדיר את כותלו - עושה ראש כותלו מדרון ומשפעו לצד החלונות עד שאינו ראוי לא לעמוד עליו ולא להשען עליו:
והא אנן תנן: "ארבע אמות"?
לא קשיא, כאן מרוח אחת כאן משתי רוחות.
משתי רוחות - שני כתלים זה כנגד זה משני צדי החלון:
ת"ש ואת הכותל מן המזחילה ד' אמות, כדי שיהא זוקף את הסולם.
את הכותל מן המזחילה ד' אמות - מזחילה הוא צינור גדול כעין קנעל"א שלנו ומונחת לאורך הכותל על הכותל ומי הגג זבין לתוכה והיא מקלחתם לארץ ואם אורך כותלו מהלך על פני חצר חבירו ומזחילה עליו צריך זה להרחיק ממנה אם בא לבנות כותל בצדה ארבע אמות על פני ארכה כו' כדי שיהא זוקף שם סולם בשיפוע לעלות בו לתקן מזחילתו לנקותה מעפר וצרורות הנופלין בה ומעכבין קילוח המים:
טעמא משום סולם, אבל משום דוושא לא?
הכא במאי עסקינן במזחילה משופעת. דאי משום דוושא הוא, הא קא אזיל ואתי תותיה:
במזחילה משופעת - שתקרת הגג משופעת ויוצאת להלן מן הכותל לתוך החצר והמזחילה בסוף התקרה משוכה להלן מן הכותל לתוך החצר הלכך אי לאו משום זקיפת סולם לא היה צריך להתרחק מראשי התקרה:
דאי משום דוושא הא אזיל ואתי תותיה - תחת השיפוע:
מתני'
מרחיקין את הסולם מן השובך ארבע אמות, כדי שלא תקפוץ הנמייה.
מתני' מרחיקין את הסולם מן השובך - אם יש לזה שובך בחצירו סמוך לכותל שבין שתי החצירות וחבירו בא להעמיד סולם בחצירו אצל הכותל ירחיקנו מן השובך ארבע אמות:
כדי שלא תקפוץ הנמייה - מן הסולם לשובך ותהרוג את היונים והיא חיה קטנה:
ואת הכותל מן המזחילה ד' אמות, כדי שיהא זוקף את הסולם:
גמ'
לימא מתניתין דלא כר' יוסי. דאי ר"י, הא אמר: "זה חופר בתוך שלו, וזה נוטע בתוך שלו"?
לימא מתני' דלא כרבי יוסי - דפליג בסיפא דפירקין בנוטע אילן סמוך לבור וטובא מילי איכא במתניתין דודאי לאו כרבי יוסי אלא לימא אף זו דסולם ושובך דלא כרבי יוסי:
אפילו תימא ר' יוסי, הא אמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא הוה אמר: מודי רבי יוסי בגירי דידיה.
בגירי דיליה - בחצים הבאים לו מיד גופו של בעל הבית ממש:
ה"נ, זמנין דבהדי דמנח ליה יתבא בחור וקפצה.
דבהדי דמנח ליה - בעוד שאוחז בסולם קפצה:
והא גרמא הוא.
א"ר טובי בר מתנה: זאת אומרת גרמא בניזקין אסור.
גרמא בניזקין אסור - ואפי' למ"ד (ב"ק דף צח: ק.) דלא דאין דינא דגרמי ופטור מלשלם אסור לגרום וכשבא להעמיד גרמא להזיק חבירו מעכב:
רב יוסף הוה ליה הנהו תאלי דהוו
תאלי - דקלים קטנים: