Enjoying this page?

102a - השואל את הפרה פרק שמיני בבא מציעא דף קב ע"א

צורת הדף באתר היברובוקס

 בגובתא דקניא.

בגובתא דקניא - ותולה אותה:

 

ת"ר: המשכיר בית לחבירו, על השוכר לעשות לו מזוזה.

וכשהוא יוצא, לא יטלנה בידו ויוצא.

ומנכרי נוטלה בידו ויוצא.

ומעשה באחד שנטלה בידו ויצא, וקבר אשתו ושני בניו.

מעשה לסתור?

אמר רב ששת ארישא:

ארישא - שוכר מישראל הוה, דתניא רישא לא יטלנה בידו ויצא:

 

הזבל של בעל הבית ואין לשוכר אלא היוצא מן התנור ומן הכירים בלבד:

במאי עסקינן?

אילימא בחצר דאגיר ליה לשוכר, ותורי דשוכר.

אמאי של בעה"ב?

אלא בחצר דלא אגירא לשוכר ותורי דמשכיר

ותורי דמשכיר - דכיון דלא אוגריה ליה, מסתמא דתורי דמשכיר הוו בה:

פשיטא?

לא, צריכא.

בחצר דמשכיר, ותורי דאתו מעלמא קמו בה.

בחצר דמשכיר - שלא השכיר את החצר:

ותורי דאתו מעלמא - וסתם גללים אפקורי מפקרינהו בעלים, וקניא ליה חצרו, ואפילו קדם השוכר והגביהן לא זכה בהן:

מסייע ליה לר' יוסי ברבי חנינא.

דא"ר יוסי ברבי חנינא: חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו.

מיתיבי: "אם אמר כל מציאות שיבאו לתוכו היום תקנה לי חצרי, לא אמר כלום".

ואם איתא להא דא"ר יוסי בר' חנינא, חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו, אמאי לא אמר כלום?

הכא במאי עסקינן, בחצר שאינה משתמרת.

אי הכי, אימא סיפא.

"יצא לו שם מציאה בעיר - דבריו קיימין".

יצא לו שם מציאה בעיר - שיצא קול בעיר שבא צבי שבור בתוך שדהו, או מן הנהר הציף לתוכה דגים:

ואי בחצר שאינה משתמרת, כי יצא לו שם מציאה בעיר מאי הוי?

כיון דיצא לו שם מציאה בעיר, מיבדל בדילי אינשי מינה, והויא לה כחצר המשתמרת.

מיתיבי: "זבל היוצא מן התנור ומן הכירים.

והקולט מן האויר.

והקולט מן האויר - שקיבל גללים לתוך כלי, שנתן כלי באויר, וקיבל גללים בתוכו:

הרי הוא שלו.

שלו - של השוכר:

ושברפת ושבחצר - של בעל הבית".

ושברפת ושבחצר - קא סלקא דעתיה בחצר שלא השכירה לו המשכיר:

ואם איתא להא דר' יוסי בר' חנינא, דאמר: חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו, קולט מאויר אמאי הרי הוא שלו, אויר חצרו הוא?

אמר אביי: במדביק כלי בשולי פרה.

בשולי פרה - סמוך לנקביה, דליכא אויר:

רבא אמר: אויר שאין סופו לנוח, לאו כמונח דמי.

ומי פשיטא ליה לרבא? והא מיבעי בעי לה.

דבעי רבא: זרק ארנקי בפתח זה ויצאתה בפתח זה, מהו?

זרק ארנקי - והפקירה לכל הקודם:

אויר שאין סופו לנוח, כמונח דמי. או לאו כמונח דמי.

התם, לא מיפסק ולא מידי.

הכא מיפסק כלי.

"ושברפת ושבחצר, הרי אלו של בעל הבית".

תרתי?

תרתי - בתמיהה תרתי איצטריכא לתנא למיתני, ליתני חדא? דכיון דבשלא השכירה עסקינן מה לי רפת ומה לי חצר שברפת שבחצר המושכרת לשוכר, כל הזבל שברפת שבה לבעל הבית, ואשמעינן דהמשכיר את החצר לא השכיר רפת שבה:

אמר אביי: הכי קאמר: ושברפת שבחצר, הרי אלו של בעל הבית.

אמר רב אשי: זאת אומרת, המשכיר חצירו סתם - לא השכיר רפת שבה.

מיתיבי: "יוני שובך ויוני עלייה, חייבות בשילוח.

יוני שובך - שמבקשים מזונותיהן בשדה וקניהן בשובך, ואין אלו יוני הרדסיאות הגדילים בבתים:

חייבין בשילוח - הקן, אם רובצת על הביצים, דקרינא בהן כי יקרא פרט למזומן, דלאו מזומן נינהו:

ואסורות בגזל מפני דרכי שלום".

ואם איתא להא דאמר רבי יוסי בר' חנינא, חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו.

קרי כאן (דברים כב, ו) "כי יקרא", פרט למזומן.

קרי כאן כי יקרא פרט למזומן - וכיון דהביצים שלו הוה ליה הקן מזומן, דקן הוא הביצים:

אמר רבא: ביצה ביציאת רובה הוא דאיחייבה לה בשילוח, ומיקנא לא קניא, עד דנפלה לחצרו.

מיציאת רובה - קרינא בהן או ביצים, ואם היה בא לתפוש קודם שתיגמר יציאתה חייב לשלח האם וליקח הבנים:

וכי קתני: "חייבות בשילוח", מקמי דתיפול לחצירו.

אי הכי, אמאי אסורות משום גזל?

אמאי אסורות משום גזל - כיון דלא נפלה לחצרו:

אאמן.

אאמן - כלומר גזל דדרכי שלום אפילו אאמן נמי קאמר, דדעתו של בעל השובך עליהם, דבטוח הוא דחוזרים למקומן לערב:

ואיבעית אימא, לעולם אביצים. ומדנפיק רובה, דעתיה עילוה.

ואי בעית אימא - אביצים ולא אאמן:

והשתא דאמר רב יהודה אמר רב: אסור לזכות בביצים כל זמן שהאם רובצת עליהם.

שנאמר (דברים כב, ז) "שלח תשלח את האם" והדר "את הבנים תקח לך".

אפי' תימא דנפלה לה לחצרו.

כל היכא דאיהו מצי זכי ליה חצרו זכיא ליה. וכל היכא דאיהו לא מצי זכי ליה, חצרו נמי לא זכיא ליה.

אפילו דנפלה לחצרו - חייבות בשילוח הקן, ולא מזומן הוא, כל זמן שאם רובצת עליהן, ולא תיקשי לרבי יוסי ברבי חנינא דכל היכא דאיהו וכו':

א"ה "אסורות בגזל מפני דרכי שלום".

אסורות מפני דרכי שלום - ותו לא, בתמיהה:

אי דשלחה, גזל מעליא הוא?

אי דשלחה - מי שנטלן:

גזילה מעליא הוא - דהא קניא ליה חצרו:

אי דלא שלחה, הא בעי שלוחה?

ואי דלא שלחה - הא בעי שלוחה, ואיכא איסור שלח תשלח והדר את הבנים תקח לך וכו':

בקטן דלאו בר שילוח הוא.

מאי איריא גזל - הכי גרסינן בקטן הא דקתני דרכי שלום, ותו לא בדלא שלחה, ובקטן דלאו בר שילוח הוא, דאינו חייב במצות:

קטן בר דרכי שלום הוא?

ה"ק אביו של קטן חייב להחזיר לו מפני דרכי שלום:

 

משנה

המשכיר בית לחבירו לשנה, נתעברה השנה, נתעברה לשוכר.

נתעברה לשוכר - לא ירבה לו שכר חודש, שהעיבור בכלל שנה:

השכיר לו לחדשים, נתעברה השנה, נתעברה למשכיר.

מעשה בציפורי באחד ששכר מרחץ מחבירו בשנים עשר זהב לשנה מדינר זהב לחדש