כסות מה שטענו לא הודה לו, ומה שהודה לו לא טענו?
כסות מה שטענו לא הודה לו - ועל כסות אחרת הודה לו, ואינה מאותה שטענו:
כדאמר רב פפא: בדיילפי, הכא נמי, בדיילפי.
קשיא ליה לרבי הושעיא מידי "כסות" קתני? "עבד" קתני?
אלא א"ר הושעיא, כגון שטענו עבד בכסותו, ושדה בעומריה.
עבד גדול בכסותו - וזה מודה לו בעבד קטן וכסותו, דמחויב שבועה משום כסות, ומישתבע אעבד בגלגול:
ואכתי, כסות מה שטענו לא הודה לו, ומה שהודה לו לא טענו?
א"ר פפא: בדיילפי.
בדיילפי - שבגד שלם היה, ועדיין מחובר, זה אומר כסות גדולה מכרתי לך, וזה אומר כסות קטנה:
קשיא ליה לרב ששת, "זוקקין" אתא לאשמועינן?
זוקקין - שהמטלטלין זוקקין את הקרקע לשבועה:
תנינא: "זוקקין הנכסים שאין להן אחריות את הנכסים שיש להן אחריות לישבע עליהן"?
תנינא - בקדושין (כו, א) נכסים שאין להם אחריות זוקקין הנכסים שיש להן אחריות לישבע עליהן:
אלא אמר רב ששת: הא מני ר"מ היא דאמר עבדא כמטלטלין דמי.
רבי מאיר היא - לקמן בברייתא המחליף פרה בחמור דקאמר ר"מ עבדא כמטלטלי דמי, ונשבע עליו.
ולקמן פריך ליה אשדות, דקתני במתניתין נמי נשבעין:
ואכתי מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו?
סבר לה כר"ג.
דתנן: "טענו חטים, והודה שעורים - פטור.
פטור - דבעינן הודאה ממין הטענה עצמה:
ר"ג, מחייב".
אכתי הילך הוא?
אמר רבא: עבדא, דקטע לידיה. ושדה, שחפר בה בורות שיחין ומערות.
דקטע לידיה - לההוא עבד קטן דמודה ליה בגויה:
והא ר"מ איפכא שמעינן ליה?
והא איפכא שמעינן ליה - לרבי מאיר, דאמר עבדא כמקרקעי דמי:
דתנן: "גזל בהמה והזקינה, עבדים והזקינו - משלם כשעת הגזילה.
ר"מ אומר, בעבדים, אומר לו: הרי שלך לפניך".
הרי שלך לפניך - דקיימא לן, בבא קמא (צה, א) קרקע אינה נגזלת, וכל מקום שהיא ברשות בעליה עומדת, ועבד כמקרקעי דמי, ואינו נגזל להיות נקנה לגזלן, לשלם דמים, הילכך, כי אזקין ברשותיה דמריה אזקין:
הא לא קשיא, כדמחליף רבה בר אבוה ותני: "רבי מאיר אומר משלם כשעת הגזילה. וחכ"א אומר לו בעבדים הרי שלך לפניך".
הא לא קשיא - דאיכא לשנויי כדמחליף רבי אבא בר אבוה, אלא הא קשיא ממאי דקסבר רבי מאיר וכו' כדקתני במתניתין וכן שתי שדות, וקאמר ישבע:
אלא, ממאי דסבר ר"מ מקשינן קרקע לעבד, מה עבד נשבעין אף קרקע נשבעין, דלמא אעבד הוא דנשבעין, אבל אקרקע לא?
דלמא עבדא הוא כמטלטלי דמי - ונשבעין עליו, אבל אקרקע אין נשבעין. לפי שכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין. מי שתובעין אותו הוא נשבע להפטר מלשלם, ולא התובע נשבע ליטול, דכתיב ולקח בעליו ולא ישלם, מי שעליו לשלם הוא נשבע (שבועות מה, א):
לא ס"ד.
דתניא: "המחליף פרה בחמור וילדה. וכן המוכר שפחתו וילדה. זה אומר ברשותי, וזה שותק - זכה. זה אומר איני יודע, וזה אומר איני יודע - יחלוקו. זה אומר ברשותי, וזה אומר ברשותי - ישבע המוכר שברשותו ילדה. לפי שכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין. דברי ר"מ.
וחכ"א: אין נשבעין לא על העבדים, ולא על הקרקעות".
לאו מכלל דר"מ סבר נשבעין?
לאו מכלל כו' - מדקאמרי ליה ולא על הקרקעות מכלל דשמעינן דאמר דאקרקעות נמי נשבעין:
ממאי? דלמא כשם קאמרו ליה, כי היכי דאודית לן בקרקעות אודי לן נמי בעבדים.
תדע, דתנן: ר"מ אומר יש דברים שהן כקרקע
שהן כקרקע - מחוברים:
ואינן כקרקע.
ואין חכמים מודים לו.
כיצד?
י' גפנים טעונות מסרתי לך. והלה אומר, אינן אלא חמש.
ר"מ: מחייב.
מחייב - שבועה:
וחכ"א: כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע".
הרי הן כקרקע - ואין נשבעין עליהן:
וא"ר יוסי בר חנינא ענבים העומדות ליבצר איכא בינייהו.
דמר סבר, כבצורות דמיין.
כבצורות דמיין - אבל בקרקעות ובצריך לקרקע מודה:
ומר סבר, לאו כבצורות דמיין?
אלא לעולם כדרבי הושעיא.
ודקשיא לך זוקקין?
איצטריך. סד"א כסות עבד כעבד דמי.
כעבד דמיא - וחדא מילתא היא, ולא תחייביה שבועה:
עומרי שדה כשדה דמי.
קמ"ל:
זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו:
זה אומר איני יודע - אברייתא קא מהדר, דהמחליף פרה בחמור:
הא מני סומכוס היא, דאמר ממון המוטל בספק חולקין.
אימא סיפא: "זה אומר ברשותי, וזה אומר ברשותי -ישבע המוכר שברשותו ילדה".
ולרבה בר רב הונא דאמר: "אין, אמר סומכוס אפילו ברי וברי", אמאי ישבע מוכר? יחלוקו מיבעיא?
מודה סומכוס היכא דאיכא שבועה דאורייתא, ודקטעה לידה, כדרבא:
דקטעה לידה - דשפחה, דלאו הילך הוא. וממין הטענה הוא, דשפחה וולדה חד גופא הוא טעין ליה, וזה הודה במקצת, ורבי מאיר אית ליה נשבעין על העבדים:
משנה
המוכר זיתיו לעצים.
המוכר זיתיו לעצים - שיקוץ אותן לשריפה, ושהה אותן בקרקע:
ועשו פחות מרביעית לסאה - הרי אלו של בעל הזיתים.
ועשו - זיתים רעים, שאין בסאה שבהן רביעית שמן:
הרי אלו וכו' - טעמא מפרש בגמרא:
עשו רביעית לסאה - זה אומר זיתי גדלו, וזה אומר ארצי גדלה - יחלוקו.
שטף נהר זיתיו, ונתנם לתוך שדה חבירו.
זה אומר, "זיתי גדלו". וזה אומר, "ארצי גדלה" - יחלוקו:
גמרא
היכי דמי?
אי דאמר ליה: "קוץ לאלתר", אפילו פחות מרביעית נמי לבעל הקרקע?
אי דאמר ליה: "כל אימת דבעית, קוץ", אפילו רביעית נמי לבעל זיתים?
לא צריכא.
דאמר ליה: סתמא.
פחות מרביעית לא קפדי אינשי, רביעית קפדי אינשי.
א"ר שמעון בן פזי: ורביעית שאמרו,