ובאושפיזא.
באושפיזא - שאלוהו על אושפיזו אם קבלו בסבר פנים יפות ואמר - לאו מדה טובה היא. כדי שלא יקפצו בו בני אדם שאינן מהוגנין לבא תמיד עליו, ויכלו את ממונו:
מאי נפקא מינה?
אמר מר זוטרא: לאהדורי ליה אבידתא בטביעות עינא.
אי ידעינן ביה דלא משני אלא בהני תלת - מהדרינן ליה.
ואי משני במילי אחריני - לא מהדרינן ליה.
מר זוטרא חסידא, אגניב ליה כסא דכספא, מאושפיזא.
אגניב ליה כסא דכספא - כלי של אושפיזו היה:
חזיא לההוא בר בי רב: דמשי ידיה ונגיב בגלימא דחבריה.
אמר: היינו האי. דלא איכפת ליה אממונא דחבריה.
כפתיה, ואודי.
תניא: מודה ר"ש בן אלעזר בכלים חדשים ששבעתן העין - שחייב להכריז.
ואלו הן כלים חדשים שלא שבעתן העין שאינו חייב להכריז: כגון בדי מחטין וצינוריות
בדי מחטין וצינוריות - לקמיה מפרש בדי מחטין שתולין בו מחטין:
וצינוריות - מזלגות קטנים שטוות בו זהב:
ומחרוזות של קרדומות.
כל אלו שאמרו אימתי מותרים - בזמן שמצאן אחד אחד.
אחת אחת - בד אחת ומחרוז אחד:
אבל מצאן שנים שנים - חייב להכריז.
חייב להכריז - דמנין הוי סימן:
מאי בדי?
שוכי.
שוכי - ענפים של אילן:
ואמאי קרו ליה בדי? דבר דתלו ביה מידי - בד קרו ליה.
כי ההוא דתנן התם: "עלה אחד בבד אחד".
עלה אחד בבד אחד - במס' סוכה (דף מד:) גבי ערבה שנשרו מקצת עליה ונשתיירו בה שלשה עלין לחין. ואיכא דאמרי: "אפילו עלה אחד בבד אחד - כשירה":
וכן היה ר"ש בן אלעזר אומר: המציל מן הארי ומן הדוב ומן הנמר ומן הברדלס
ברדלס - צבוע. וי"א פוטיא"ש ודרך להרוג אווזים ותרנגולים[1]:
ומן זוטו של ים ומשלוליתו של נהר.
המוצא בסרטיא ופלטיא גדולה, ובכל מקום שהרבים מצויין שם
- הרי אלו שלו. מפני שהבעלים מתיאשין מהן.
וכל מקום שהרבים כו' - ואפילו דבר שיש בו סימן:
איבעיא להו: כי קאמר ר"ש בן אלעזר: ברוב כנענים, אבל ברוב ישראל - לא. או דלמא, אפי' ברוב ישראל נמי אמר?
אם תמצא לומר אפילו ברוב ישראל נמי אמר - פליגי רבנן עליה או לא פליגי?
ואם תמצא לומר פליגי: ברוב ישראל ודאי פליגי - ברוב כנענים פליגי או לא פליגי?
פליגי רבנן עליה - בתרוייהו:
ואם תמצא לומר פליגי אפי' ברוב כנענים, הלכה כמותו או אין הלכה כמותו?
אם תמצא לומר הלכה כמותו - דוקא ברוב כנענים או אפילו ברוב ישראל?
ת"ש: המוצא מעות בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ובכל מקום שהרבים מצויין שם - הרי אלו שלו. מפני שהבעלים מתיאשין מהן.
המוצא מעות - קא ס"ד צבורי מעות דקתני מתני' חייב להכריז - והכא הואיל ורבים מצויין שם - הרי אלו שלו, שנתייאשו הבעלים:
מאן שמעת ליה דאזיל בתר רובא? ר"ש בן אלעזר.
דאזיל בתר רובא - כלומר שהולך בדין מציאה אחר טעם רבים מצויים שם:
שמעת מינה, אפילו ברוב ישראל נמי.
ברוב ישראל - דסתם בתי כנסיות ישראל בהן:
הכא במאי עסקינן - במפוזרין.
במפוזרים - ורבנן היא. דמודו במפוזרין. דתנן: "מעות מפוזרין - הרי אלו שלו":
אי במפוזרין - מאי אריא מקום שהרבים מצויין שם, אפילו אין הרבים מצויין שם?
אלא לעולם בצרורין, והכא במאי עסקינן בבתי כנסיות של כנענים.
כנסיות - אסיפת מקום שמתכנסים שם להתיעץ ולהוועד:
"בתי מדרשות" - מאי איכא למימר?
בתי מדרשות דידן, דיתבי בהו כנענים.
דיתבי בהו כנענים - שהן חוץ לעיר ומושיבין בה כנענים לשמור:
השתא דאתית להכי. בתי כנסיות נמי דידן - דיתבי בהו כנענים.
ת"ש. מצא בה אבידה:
מצא בה אבידה - משנה היא בסדר טהרות, בעיר שישראל וכנענים דרים בה, במסכת מכשירין:
"אם רוב ישראל - חייב להכריז. אם רוב כנענים - אינו חייב להכריז".
מאן שמעת ליה דאמר: אזלינן בתר רובא? רשב"א.
שמעת מינה, כי קאמר רשב"א ברוב כנענים, אבל ברוב ישראל - לא.
הא מני רבנן היא.
תפשוט מינה, דמודו ליה רבנן לרשב"א, ברוב כנענים.
ותפשוט מיהא - מקצת משאלותיך דמודו רבנן ברוב כנענים ופליגי ברוב ישראל:
אלא לעולם רשב"א היא. ואפי' ברוב ישראל נמי.
והכא במאי עסקינן: בטמון.
בטמון - דכיון דטמנו לאו אבידה היא, הלכך ברוב ישראל יכריז:
אי בטמון - מאי עבידתיה גביה?
והתנן: מצא כלי באשפה: מכוסה - לא יגע בו. מגולה - נוטל ומכריז.
כדאמר רב פפא: באשפה שאינה עשויה לפנות.
שאינה עשויה לפנות - רגילים היו בעלים להניחה ימים רבים ולא לפנותה מיד:
ונמלך עליה לפנותה.
ונמלך עליה לפנותה - מיד. ועל כרחו או יטלנו או יהא הפקר. להכי נקט שאינה עשויה לפנות - דאי עשויה לפנות אבידה מדעת היא שהיה לו לחוש שמא יפנה:
הכא נמי, באשפה שאינה עשויה לפנות, ונמלך עליה לפנותה.