כל שאתה נושא בתו אתה נושא אלמנתו.
כל שאתה נושא בתו - לכהן קאמר ולקמן מפרש:
וכל שאי אתה נושא בתו אי אתה נושא אלמנתו.
מאי איכא בין תנא קמא ובין ר' יוסי?
א"ר יוחנן: מצרי שני איכא בינייהו.
מצרי שני איכא בינייהו - לתנא קמא כל מצרי סתם האסור בקהל קאמר ואפילו שני ומיהו שלישי לאו מצרי קרי ליה דישראל מעליא הוא:
ושניהם לא למדוה אלא מכהן גדול באלמנה.
מכהן גדול באלמנה - שמצינו שמחללה בביאתו כדילפינן לה לקמן (דף עז.) מלא יחלל שני חילולין במשמע מדלא כתיב לא יחל אחד לה ואחד לזרעו ופוסל את אשה בביאתו:
דתנא קמא סבר: כי כהן גדול באלמנה.
מה כהן גדול באלמנה שביאתו בעבירה ופוסל בה אף כל שביאתו בעבירה פוסל.
אף כל כו' - ומצרי שני ביאתו בעבירה הוי:
ורבי יוסי סבר כי כ"ג באלמנה.
מה כ"ג באלמנה שזרעו פסול ופוסל, אף כל שזרעו פסול - פוסל.
לאפוקי מצרי שני שאין זרעו פסול.
דאמר קרא (דברים כג, ט): בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה'.
רשב"ג אומר: כל שאתה נושא בתו אתה נושא אלמנתו.
וכל שאי אתה נושא את בתו אי אתה נושא אלמנתו.
מאי איכא בין ר' יוסי לרשב"ג?
אמר עולא: גר עמוני ומואבי איכא בינייהו.
גר עמוני ומואבי איכא בינייהו - לרבי יוסי פוסל דהא יש מזרעו שהוא פסול שהזכרים אסורים איסור עולם ולרבי שמעון הואיל ובתו כשרה דעמוני ולא עמונית אלמנתו נמי כשרה:
ושניהם לא למדוה אלא מכהן גדול באלמנה.
דר' יוסי סבר: כי כ"ג באלמנה.
מה כהן גדול באלמנה
מה כהן גדול באלמנה שזרעו ממנה פסול - חלל:
שזרעו פסול ופוסל, אף כל שזרעו פסול - פוסל.
ורשב"ג: ככהן גדול באלמנה.
מה כ"ג באלמנה שכל זרעו פסול, אף כל שכל זרעו פסול, אפילו נקבות.
לאפוקי גר עמוני ומואבי, דנקבות הוו כשרות לבא בקהל.
דאמר מר: עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית.
אמר רב חסדא: הכל מודים באלמנת עיסה שפסולה לכהונה.
אלמנת עיסה - בכתובות (דף יד.) מפרש אלמנת ספק חלל שהיתה מעורבת בספקות בעלה היה ספק והיא באה מכחו דהויא לה ספק ספיקא:
מאן מיקל בהני תנאי - רבן שמעון בן גמליאל.
וקאמר: כל שאתה נושא בתו אתה נושא אלמנתו.
וכל שאי אתה נושא בתו אי אתה נושא אלמנתו.
למעוטי מאי?
למעוטי אלמנת עיסה שפסולה לכהונה.
למעוטי אלמנת עיסה - דהואיל דאי אתה נושא בתו שמא חלל היה ותנן (לקמן עז.) בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם אי אתה נושא אלמנתו:
לאפוקי מדהני תנאי.
דתנן: העיד רבי יהושע ור' יהודה בן בתירא על אלמנת עיסה - שכשירה לכהונה.
מאי טעמא?
הוי ספק ספיקא
ספק ספיקא - בעלה היה ספק והיא באה מכחו להיפסל:
וספק ספיקא לקולא:
ודאן בודאן מותר:
אמר רב יהודה אמר רב: הלכה כרבי אליעזר.
כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי: הלל שונה עשרה יוחסים עלו מבבל, וכולם מותרים לבא זה בזה.
הלל שונה - משנה אחת בברייתא עשרה יוחסין כו' וכל האסורין שבהם מותרין לבא זה בזה:
ואת אמרת: הלכה כרבי אליעזר?
ורמי דרב אדרב ורמי דשמואל אדשמואל.
דאיתמר: ארוסה שעיברה
ארוסה שעיברה - ואין ידוע אם מארוס אם מאיש אחר:
רב אמר: הולד ממזר.
ורב אמר הולד ממזר - ודאי דאמרינן מרובא דעלמא הוא והכל פסולין אצלה אלמא לרב ספק כודאי משוי ליה כתנא קמא דאמר ספיקן בודאן מותר:
ושמואל אמר: הולד שתוקי.
הולד שתוקי - שמא מארוס וכשר שמא מאחר ופסול:
רב אמר הולד ממזר, ומותר בממזרת.
ושמואל אמר הולד שתוקי, ואסור בממזרת.
איפוך. רב אמר: הולד שתוקי.
ושמואל אמר: הולד ממזר.
תרתי למה לי?
צריכא. דאי איתמר בהא
דאי איתמר בהא - גבי שתוקי דמתניתין הבא מן הפנויה:
- בהא קאמר רב משום דרוב כשרים אצלה.
בההוא קאמר רב - הלכה כרבי אליעזר דאסור בממזרת משום דרובא הוי כשרים אצלה והא דאסור בבת ישראל משום דשתוקי הוא:
אבל התם דרוב פסולים אצלה, אימא מודי לשמואל.
ואי איתמר בהך - בהא קאמר רב משום דאיכא למיתלה בארוס.
אבל בהא אימא מודי לשמואל.
צריכא.
ואי בעית אימא לעולם לא תיפוך. ומאי: ממזר - דקאמר רב, לאו מותר בממזרת אלא דאסור בבת ישראל.
ושמואל אמר הולד שתוקי - דאסור בבת ישראל.
אי הכי היינו דרב?
אלא מאי שתוקי שמשתקין אותו מדין כהונה.
מדין כהונה - אם היה הארוס כהן:
פשיטא?
השתא מדין ישראל משתקינן ליה מדין כהונה מיבעי?
אלא מאי: שתוקי - שמשתקין אותו מנכסי אביו.
פשיטא?
מי ידעינן אבוה מנו?
מי ידעינן אבוה מנו - דניפוק נכסי משאר יורשי של הארוס וניתיב להאי:
לא צריכא, דתפס.
דתפיס - נכסי הארוס משמת ואמר אבי היה ואשמעינן שמואל דמפקינן להו מיניה: הכי גרסינן תניא וכן רבי אלעזר אומר כו':
ואי בעית אימא: מאי שתוקי - בדוקי.
שבודקים את אמו ואומרת: לכשר נבעלתי - נאמנת.
כמאן - כר"ג?
האמר שמואל חדא זימנא.
דתנן: היתה מעוברת ואמרו לה: מה טיבו של עובר זה?
מאיש פלוני וכהן הוא.
ר"ג ורבי אליעזר אומרים: נאמנת.
רבי יהושע אומר: אינה נאמנת.
ואמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבן גמליאל?
צריכא.
דאי מהתם הוה אמינא התם רוב כשירים אצלה.
אבל הכא דרוב פסולים אצלה אימא לא.
צריכא.
תניא: וכן רבי אלעזר אומר: כותי לא ישא כותית.
מאי טעמא?
אמר רב יוסף: עשאוהו כגר לאחר עשרה דורות.
עשאוהו כגר לאחר עשרה דורות - לפי שנתיישנו בישראל ונראין כישראל ואסור בפסולות לקהל שמא יאמרו ישראל נשא פסולה:
דתניא: גר עד עשרה דורות - מותר בממזרת.
מכאן ואילך אסור בממזרת.
ויש אומרים עד שישתקע שם עבודת כוכבים ממנו.
א"ל אביי מי דמי?
התם
התם - גבי גר וממזרת:
גר ישן
גר ישן - והרואה אינו מכירו לפנים דסבור שהוא ישראל הבא מישראלית:
וממזרת חדשה
והממזרת חדשה - כלומר ידועה וניכרת לממזרת:
- אמרי: בר ישראל הוא דקא נסיב ממזרת.
אמרי ישראל נסיב ממזרת - הרואה אומר ישראל נושא ממזרת:
הכא אידי ואידי כי הדדי נינהו.
אידי ואידי כהדדי הוא - ואי גרים ישנים הם המחזיקין את זה בכשרות מחזיקין גם את זו בכשרות:
אלא כי אתא רב דימי אמר רבי אלעזר: סבר לה כרבי ישמעאל
ושניהם לא למדוה אלא מכ"ג באלמנה. וא"ת מאי קאמר דלמדוה מכ"ג והא עיקר דרשה נפקא לן בפ' אלמנה לכה"ג (יבמות דף סח.) מכי תהיה לאיש זר דכיון שנבעלה לפסול לה פסלה וי"ל דה"ק דלא תיקשי להו מכה"ג באלמנה דמצינו למילף מיניה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה כדמפרש גמרא בסמוך וכן צריך לומר בריש מסכת נדה (דף ג.) גבי שניהם לא למדוה אלא מסוטה:
וכולן מותרין לבא זה בזה. וא"ת מאי וכולן ופי' בקונטרס כל האסורין מותרין לבא זה בזה קשה לר"י דמידי כל האסורין קתני ונראה לר"י לפרש דכל אחד ואחד מותר במינו והיינו דלא כרבי אלעזר דמתניתין דלדידיה ספיקן בספיקן אסור עוד יש לומר ומותרין לבא זה בזה כסדר דמתני' ונראה דהלכה כרבי אלעזר דהא רב פסיק כוותיה והלכה כרב באיסורי לגבי שמואל. ועוד דרבא נמי סבר דהלכה כרבי אלעזר בפרק החולץ (יבמות דף לז.) גבי ספק בן ט' לראשון ובן ז' לאחרון והלכה כרבא:
כותי לא ישא כותית. וא"ת היאך מסופק מ"ט והא רבי. אליעזר גופיה קאמר במתניתין (לעיל דף עד.) דספיקן בספיקן אסור וכותי הוא מן הספיקות כדתנן במתניתין ונראה להר"מ דהכי פירושו שהרי אם שניהם ממזרים היתר גמור הוא ואפילו אם אחד ממזר והאחד אינו ממזר מכל מקום גר הוא ומותר בממזרת ולא דמי לשאר ספיקות דמתניתין דשתוקי ואסופי: