(נחום א, יב) ועניתיך - אמר מר זוטרא: אפי' עני המתפרנס מן הצדקה יעשה צדקה.
לא אענך עוד - תני רב יוסף: שוב אין מראין לו סימני עניות:
ועניתיך לא אענך עוד - סיפיה דההוא קרא הוא:
רבי יהודה אומר: מרקם למזרח כו':
למימרא דעכו לצפונה דא"י קיימא?
למימרא דעכו לצפונה דארץ ישראל קיימא - בסוף הצפון:
ורמינהו: היה מהלך מעכו לכזיב, מימינו למזרח הדרך
מימינו למזרח הדרך - השתא משמע לן דעכו קיימא בגבול מזרחה של ארץ ישראל משוך ממקצוע צפונית יום או יומים לצד הדרום וכזיב במקצוע מזרחית צפונית ודרך המהלכת מעכו לכזיב היה גבול מזרח לא"י הילכך כשמהלך מעכו לכזיב דהיינו מדרום לצפון הוי ימינו למזרחית הדרך:
טמאה
טמאה - הארץ שהיא לימין המסילה:
משום ארץ העמים,
משום ארץ העמים - דגזרו טומאה על ארץ העמים:
ופטורה מן המעשר ומן השביעית,
ופטורה כו' - כדין חוצה לארץ:
עד שיודע לך שהיא חייבת.
עד שיודע לך כו' - כלומר לעולם חזקת ימין הדרך מעכו ועד כזיב ארץ העמים אלא א"כ תבא למקום שיאמר לך בקי כאן הדרך מתעקם ונכנס לתוך א"י קצת וימין הדרך הוי ארץ ישראל:
משמאלו למערב
למערב - הדרך:
הדרך טהורה משום ארץ העמים, וחייבת במעשר ובשביעית, עד שיודע לך שהיא פטורה.
עד היכן? עד כזיב.
רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר משום אביו: עד לבלבו.
לבלבו - שם מקום אלמא עכו משוכה לצד דרום וכזיב במקצוע:
אמר אביי: רצועה נפקא.
רצועה נפקא - לעולם עכו בצפון ריבועא דא"י היא אלא שרצועה קצרה יוצאת עוד מעכו לצד צפון והיא מא"י:
ויהיב תנא סימנא הכי?!
ויהיב תנא סימנא - אתמוהי מתמה מי חשיבא חדא רצועה לאתנוחי תנא סימנא עלה:
אין, קרא נמי יהיב סימנא.
קרא נמי יהיב סימנא - רצועה כגון מסילה:
דכתיב: (שופטים כא, יט) ויאמרו הנה חג ה' בשילו מימים ימימה, אשר מצפונה לבית אל, מזרחה השמש, למסלה העולה מבית אל שכמה, ומנגב ללבונה.
ואמר רב פפא: למזרחה של מסלה.
ואמר רב פפא למזרחה של מסילה - קאמר קרא דקיימא שילה דהא מצפונה לבית אל כתיב ועל כרחך מזרחה השמש אמסילה קאי שילה מצפון לבית אל ובמזרחה של מסילה ובדרומה של לבונה:
תנא חדא: המביא גט בספינה
המביא גט בספינה - שנכתב בספינה וקא ס"ד דבנהרות דארץ ישראל קאמר:
כמביא בא"י.
כמביא בארץ ישראל - כאילו מביאה דרך יבשה ואין צריך לומר בפני נכתב:
ותניא אידך: כמביא בחו"ל.
ותניא אידך כמביא בחוצה לארץ - שהנהר אין לו תורת יבשה לכל תורת הארץ:
א"ר ירמיה: לא קשיא, הא ר' יהודה, הא רבנן.
דתנן: עפר חו"ל הבא בספינה לארץ,
עפר חוצה לארץ הבא בספינה לארץ - וזרעו בספינה וצמחה והספינה של חרס היא ואינה צריכה לינקב אם היתה מונחת בקרקע כדאמר במנחות (דף פד:):
חייב במעשר ובשביעית.
חייבת במעשר ובשביעית - שהנהרות שבארץ ישראל הרי הם כארץ ישראל:
א"ר יהודה: אימתי? בזמן שהספינה גוששת,
גוששת - מגששת בקרקע שאין המים עמוקים:
אבל אין הספינה גוששת, פטור.
אביי אמר: הא והא ר' יהודה היא, ול"ק: כאן בזמן שאין הספינה גוששת, כאן בזמן שהספינה גוששת.
א"ר זירא: עציץ
עציץ - של עץ נקוב המונח על גבי יתדות:
נקוב המונח על גבי יתדות, באנו למחלוקת רבי יהודה ורבנן.
באנו למחלוקת רבי יהודה ורבנן - לרבנן אוירא כמאן דמנחא דמי ולרבי יהודה לא מיחייב במעשר מדאורייתא עד דמנחא אארעא:
אמר רבא: דילמא לא היא.
עד כאן לא קאמר ר' יהודה התם אלא בספינה