בנעילה דיומא דכיפורי מאי אמר?
אמר מר זוטרא, ואמרי לה במתניתא,
(תהילים קכח) "הנה כי כן יברך גבר ירא ה'.
יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך.
וראה בנים לבניך שלום על ישראל".
היכן אומרן?
רב יוסף אמר בין כל ברכה וברכה.
ורב ששת אמר בהזכרת השם.
בהזכרת השם - כשהכהנים מזכירין את השם:
פליגי בה רב מרי ורב זביד. חד אמר, פסוקא לקבל פסוקא.
פסוקא לקבל פסוקא - שהכהנים אומרים פסוק ראשון, והם אומרים אחד מאלו. ובשני, היו אומרים את השני. ובשלישי, את השלישי. וכן במוסף. וכן במנחה. שהרי כולן שלשה שלשה הם:
וחד אמר, אכל פסוקא אמר להו לכולהו.
א"ר חייא בר אבא, כל האומרן בגבולין, אינו אלא טועה.
אינו אלא טועה - שלא נתקנו לומר אלא לכבוד שם המיוחד הנזכר במקדש:
אמר רבי חנינא בר פפא, תדע, דבמקדש נמי לא מיבעי למימרינהו.
כלום יש לך עבד שמברכין אותו ואינו מאזין?!
א"ר אחא בר חנינא, תדע, דבגבולין נמי מיבעי למימרינהו.
כלום יש עבד שמברכין אותו, ואין מסביר פנים?!
ואינו מסביר פנים - להראות שברכת רבו חשובה לו ועריבה עליו ותגמל לרבו עליו בכך:
א"ר אבהו, מריש הוה אמינא להו, כיון דחזינא ליה לרבי אבא דמן עכו דלא אמר להו, אנא נמי לא אמינא להו.
ואמר רבי אבהו, מריש הוה אמינא, "עינותנא אנא", כיון דחזינא ליה לרבי אבא דמן עכו, דאמר איהו חד טעמא, ואמר אמוריה
אמוריה - המתרגם לרבים מה שהוא לוחש לו בשעת הדרשה:
חד טעמא, ולא קפיד, אמינא, "לאו עינותנא אנא".
ומאי עינוותנותיה דרבי אבהו?
דאמרה לה דביתהו דאמוריה דרבי אבהו, לדביתיה דרבי אבהו, הא דידן, לא צריך ליה לדידך.
לא צריך לדידך - חכם הוא כמו בעליך:
והאי דגחין וזקיף עליה, יקרא בעלמא הוא דעביד ליה.
יקרא דמלכותא - שהרי רבי אבהו נשוא פנים בבית המלך. כדאמרי' בחגיגה (דף יד) "נשוא פנים כגון ר' אבהו בי קיסר". ובסנהדרין (דף יד) אמר, דהוו נפקי אמהתא דבי קיסר לאפיה, ומשרין קמיה: "רבה דעמיה, מדברנא לאומתיה":
אזלא דביתהו, ואמרה ליה לרבי אבהו.
אמר לה, ומאי נפקא ליך מינה?
מיני ומיניה יתקלס עילאה.
ותו, רבי אבהו אימנו רבנן עליה לממנייה ברישא,
ותו רבנן אימנו עליה - ועוד זו מענוותנותו:
כיון דחזיה לר' אבא דמן עכו דנפישי ליה בעלי חובות,
דנפישי עליה חובות - שהיה צריך ללוות:
אמר להו איכא רבה.
אמר ר' אבהו אית לן רבה - חכם גדול, וראוי לישב בראש, יותר ממני. כדי שיושיבוהו בראש, ונותנין לו מנות, ומעשירין אותו, כדי שיהא חשוב, וישמעו דבריו. כדתניא, "והכהן הגדול מאחיו, גדלוהו משל אחיו" (יומא דף יח):
ר' אבהו ור' חייא בר אבא איקלעו לההוא אתרא,
רבי אבהו דרש באגדתא,
ה"ג - רבי אבהו דרש באגדתא:
רבי חייא בר אבא דרש בשמעתא.
שמעתתא - הלכות, דינין ואיסור וטהרות:
שבקוה כולי עלמא לרבי חייא בר אבא ואזול לגביה דר' אבהו.
חלש דעתיה.
אמר ליה אמשל לך משל, למה הדבר דומה.
לשני בני אדם.
אחד מוכר אבנים טובות, ואחד מוכר מיני סידקית.
סידקית - כלי מלאכות נשים ועניים, כגון פלכים מחטין וצינורות:
על מי קופצין?
לא על זה שמוכר מיני סידקית?!
לא על מוכר סידקית - בתמיה. מתוך שדמיהם קלים יש להם קונים הרבה, ולהפיס דעתו הוא אומר:
כל יומא הוה מלוה רבי חייא בר אבא לרבי אבהו עד אושפיזיה, משום יקרא דבי קיסר.
ההוא יומא, אלויה רבי אבהו לרבי חייא בר אבא עד אושפיזיה.
ואפילו הכי לא איתותב דעתיה מיניה.
בזמן ששליח צבור אומר מודים, העם מה הם אומרים?
אמר רב, "מודים אנחנו לך ה' אלהינו על שאנו מודים לך".
על שאנו מודים לך - על שנתת בלבנו להיות (מודים לך) דבוקים בך ומודים לך:
ושמואל אמר, "אלהי כל בשר על שאנו מודים לך".
רבי סימאי אומר, "יוצרנו יוצר בראשית על שאנו מודים לך".
רבי סימאי - מוסיף הוא. וכן כולם, מוסיפין הן על הראשונים:
נהרדעי אמרי משמיה דרבי סימאי, "ברכות והודאות לשמך הגדול על שהחייתנו וקיימתנו על שאנו מודים לך".
רב אחא בר יעקב מסיים בה הכי, "כן תחיינו ותחננו ותקבצנו ותאסוף גליותינו לחצרות קדשך לשמור חוקיך ולעשות רצונך בלבב שלם על שאנו מודים לך".
אמר רב פפא, הילכך נימרינהו לכולהו.
אמר ר' יצחק, לעולם תהא אימת צבור עליך.
שהרי כהנים פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי שכינה.
רב נחמן אמר מהכא, (דברי הימים א כח) "ויקם המלך דוד על רגליו ויאמר שמעוני אחי ועמי".
שמעוני אחי ועמי - מזהירם היה להתנדב לבדק הבית לבנין המקדש:
אם "אחי", למה "עמי"?
ואם "עמי", למה "אחי"?
אמר רבי אלעזר, אמר להם דוד לישראל, אם אתם שומעין לי,
אם אתם שומעים לי - להיות שלימים למקום, אחיי וחבריי אתם. אלמא המלך אימת צבור עליו, אם כשרים הם:
"אחי" אתם.
ואם לאו, "עמי", אתם.
עמי אתם - כבושים תחתי:
ואני רודה אתכם במקל.
רבנן אמרי מהכא, דאין הכהנים רשאין לעלות בסנדליהן לדוכן.
וזהו אחת מתשע תקנות שהתקין רבן יוחנן בן זכאי.
מאי טעמא?
לאו משום כבוד צבור?!
לאו משום אימתא דציבורא - מפני שמסתלקין בגדיו העשויין למדתו בהגבהת ידיו, ונראין סנדליו לצבור, והן אין ראוין לראות, מפני טיט שעליהן:
אמר רב אשי, לא.
התם, שמא נפסקה לו רצועה בסנדלו,
דילמא מפסקא רצועה - וגנאי הוא לעצמו, ומתלוצצים עליו כשסנדלו מותרת, ויתיב למקטריה, וחביריו מברכין. ואתי למימר, אינו ראוי לנשיאות כפים, והלך וישב לו:
והדר אזיל למיקטריה, ואמרי בן גרושה או בן חלוצה הוא:
ובמקדש ברכה אחת כו':