Enjoying this page?

024a - ארוסה פרק רביעי סוטה דף כד ע"א

צורת הדף באתר היברובוקס

ונתינה

נתינה - מן הגבעונים ואסורין לבא בישראל כדאמרינן ביבמות (דף עח) דוד גזר עליהן:

לישראל,

ובת ישראל לממזר, ולנתין

לא שותות

לא שותות - דלא נאמרה פרשה אלא בראויה לקיימה. והכי תניא בספרי, "'כי תשטה אשתו - בראויה לאישות הכתוב מדבר, פרט לאלמנה לכ"ג וכו'":

ולא נוטלות כתובה.

ולא נוטלת כתובתה - ואע"ג דשאר אלמנה לכ"ג לא קנסוה רבנן כתובה, כדאמרינן בכתובות בפרק אלמנה נזונית (דף ק)? - זו אין לה. דסתירתה גרמה לה ליאסר עליו ואפי' היא ראויה לו - הלכך לאו בת כתובה היא דלא עדיפא מכשרה:

ואלו לא שותות ולא נוטלות כתובה: האומרת טמאה אני.

ושבאו לה עדים שהיא טמאה.

והאומרת איני שותה.

אמר בעלה: איני משקה.

ושבעלה בא עליה בדרך.

נוטלות כתובה, ולא שותות.

אמר בעלה איני משקה ושבעלה בא עליה בדרך - שהוא גרם לה שלא תשתה, נוטלת כתובתה:

מתו בעליהן עד שלא שתו

מתו בעליהן - של כל סוטות הנסתרות וראויות לשתות ולא הספיקו להשקותן כו':

בש"א: נוטלות כתובה ולא שותות.

ולא שותות - דבעינן והביא האיש את אשתו וגו':

ובה"א: או שותות או לא נוטלות כתובתן.

וב"ה אומרים או שותות או לא נוטלות כתובה - כלומר מתוך שלא שותות לא נוטלות כתובה. ובגמ' מפרש פלוגתייהו:

מעוברת חבירו, ומניקת חבירו,

מעוברת חבירו - שמת והניחה מעוברת ומניקה, או שגירשה והיא מעוברת או מניקה. ואסרוה חכמים לינשא עד שיהא הולד בן ב' שנים. שכך זמן יניקתו. והלך זה ונשאה וקינא לה - לא שותה, שהרי אינה ראויה לו לקיימה:

לא שותות ולא נוטלות כתובה. דברי ר"מ.

וחכ"א: יכול הוא להפרישה

יכול הוא להפרישה - עד כ"ד חדש ולהחזירה - הלכך ראויה לאישות קרינא ביה:

ולהחזירה לאחר זמן.

איילונית,

איילונית - דוכרניתא דלא ילדה. שממעי אמה נבראת כך ואין לה סימני אשה: לא דדים ולא שערות וקולה עבה:

וזקינה,

ושאינה ראויה לילד,

ושאינה ראויה לילד - ששתת כוס עוקרין. ואסורות לקיימה למי שאין לו בנים, שהרי נצטוו ישראל על פריה ורביה:

לא נוטלות כתובה ולא שותות.

ר"א אומר: יכול הוא לישא אשה אחרת, ולפרות ולרבות הימנה.

ושאר כל הנשים - או שותות או לא נוטלות כתובה.

אשת כהן - שותה ומותרת לבעלה.

אשת כהן שונתה ומותרת לבעלה - אם נמצאת נקיה. ובגמ' פריך "פשיטא":

אשת סריס

אשת סריס - כגון שנסתרס לאחר שנשאה, דקדמה שכיבת בעל לבועל:

שותה.

שותה - ובגמ' פריך פשיטא:

ע"י כל עריות מקנין,

ע"י כל העריות מקנין - אם קינא לה מאביה ומאחיה ומאחד מכל העריות שבתורה ונסתרה - הוי קינויו קנוי ונאסרת עליו ושותה. ובגמ' פריך "פשיטא?":

חוץ מן הקטן

חוץ מן הקטן - דכתיב ושכב איש אותה:

וממי שאינו איש.

וממי שאינו איש - ובגמ' מפרש לה:

ואלו שב"ד מקנין להן,

ואלו שב"ד מקנין להן - אם רואין אותם מתנהגות בפריצות:

מי שנתחרש בעלה, או נשתטה, או שהיה חבוש בבית האסורין.

לא להשקותה אמרו,

לא להשקותה אמרו - הם לא ישקוה, דבעינן: "והביא האיש את אשתו", ובעלה נמי לא ישקנה בקינוי זה לכשירצה, דבעינן: "וקינא, והביא". ורבי יוסי, לא בעי "וקינא, והביא":

אלא לפוסלה מכתובתה.

ר' יוסי אומר, אף להשקותה, לכשיצא בעלה מבית האסורין ישקנה:

 

גמרא

מישתא הוא דלא שתייא, הא קנוי מקני לה?

הא קנוי מקני לה - ליאסר עליו מדקתני לא נוטלות כתובה:

מה"מ?

דת"ר: (במדבר ה) "דבר אל בני ישראל ואמרת",

ה"ג דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם לרבות ארוסה ושומרת יבם לקינוי - ולא גרס "איש איש", דלדרשא אחרינא דרשינן ליה לקמן (דף כז). אלא ריבויא מ"ואמרת אליהם". וה"נ אמר לקמן בפירקין: "ואמרת רבויא הוא":

לרבות ארוסה ושומרת יבם לקינוי.

ומתני' מני רבי יונתן היא.

דתניא: "תחת אישך" - פרט לארוסה.

יכול שאני מוציא אף שומרת יבם,

יכול שאני מוציא כו' - דממשמעות קרא משמע לן ארוסה למעוטי, דלא קרינן בה "תחת אישך", אבל שומרת יבם קרינן בה: "תחת אישך", כדמפרש לקמי' דלא מיחסרא מסירה לחופה:

ת"ל: "איש איש". דברי רבי יאשיה.

ר' יונתן אומר,

ורבי יונתן - משמע ליה מיעוטא קמא לשומרת יבם - אבל ארוסה קרינא בה אישות אי לאו דהדר מעטיה קרא אחרינא כדמפרש לקמן - משום דהוא קידשה ואינה באה לו מכח קדושי אחרים. ועוד שנסקלת על ידו, מה שאין כן בשומרת יבם:

"תחת אישך", פרט לשומרת יבם.

אוציא שומרת יבם, ולא אוציא את ארוסה?

תלמוד לומר, "אשר תשטה אשה תחת אישה" - פרט לארוסה.

מר - אלימא ליה ארוסה,

מר אלימא ליה ארוסה - רבי יונתן חשיבה ליה ארוסה אשה גמורה טפי משומרת יבם:

דקידושי דידיה

דקדושי דידיה - שע"י קידושי עצמו באה לו:

וסוקלין על ידו.

וסוקלין על ידו - אם זינתה נסקלת בשבילו:

ומר - אלימא ליה שומרת יבם, דלא מיחסרא מסירה לחופה.

דלא מחסרא מסירה לחופה - דנקנית ליבם בביאה גרידתא, ואפי' בזנות, להיות כאשתו לכל דבר. כדתנן ביבמות, (דף נג) ומייתי' לה לקמן בפירקא:

ורבי יונתן, האי: "איש, איש" מאי עביד ליה?

מיבעי ליה, לרבות, אשת חרש ואשת שוטה.

לרבות אשת חרש שוטה - שב"ד מקנין להן. וברייתא היא בשילהי פירקין:

ואשת