"כדלעת", מני ר"ע היא,
כדלעת מני - הא דקתני, "מגלחו תגלחת שניה כראשונה", רבי עקיבא היא:
דדריש ריבויי ומיעוטי.
דתניא, (ויקרא יד, ט) "'והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו', ריבה.
'את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו', מיעט.
'ואת כל שערו יגלח', חזר וריבה.
ריבה ומיעט וריבה, ריבה הכל.
מאי ריבה?
ריבה דכוליה גופיה.
ומאי מיעט?
מיעט שיער שבתוך החוטם".
מאי הוי עלה?
מאי הוה עלה - דבעיין דלעיל, אם אין שם עפר, מהו שיתן שם אפר?:
ת"ש, דאמר רב הונא בר אשי אמר רב, אין שם עפר, מביא רקבובית ירק,
ה"ג מביא רקבובית ירק ומקדש רקבובית ירק הוא דהוי עפר וכו' - ולא גרס, "ולא היא":
ומקדש.
ומקדש - נותנו במקום, והמקום מקדשו, וחוזרו ונוטלו ונותנו למים:
ולא היא.
רקבובית ירק הוא, דהואי עפר.
אפר, לא הואי עפר:
כדי שיראה על המים: תנו רבנן, שלשה צריכין שיראו,
עפר סוטה,
עפר סוטה - דכתיב (במדבר ה, יז) "אל המים", שיראה עליהן. מדלא כתיב "במים":
ואפר פרה,
ואפר פרה - דגזירה שוה גמירי מהדדי, עפר סוטה ואפר פרה, כדלקמן:
ורוק יבמה.
ורוק יבמה - לעיני הזקנים. דכתיב, "לעיני הזקנים וחלצה וירקה" (דברים כה, ט):
משום רבי ישמעאל אמרו, אף דם צפור.
אף דם צפור - של מצורע, ששוחטו אל כלי חרס על מים חיים, וצריך שלא יתן מים אלא כשיעור שיהא דם צפור ניכר בהן:
מאי טעמא דרבי ישמעאל?
דכתיב, (ויקרא יד, ו) "וטבל אותם בדם הצפור" וגו'.
ותניא, ""בדם", יכול בדם, ולא במים?
ת"ל "במים".
ת"ל מים - גרס, ולא גרס "במים". דהא "על המים החיים" כתיב בקרא:
אי "מים", יכול במים, ולא בדם?
ת"ל, "בדם".
הא כיצד?
מביא מים, שדם ציפור ניכר בהן.
וכמה?
רביעית".
וכמה הן רביעית - כדמפרש לקמן:
ורבנן?
ההוא, לגופיה.
דהכי קאמר רחמנא, אטביל בדם, ובמים.
אטביל בדם ובמים - ואפי' אין ניכר:
ורבי ישמעאל?
אם כן לכתוב רחמנא, "וטבל בהם", "בדם ובמים" למה לי?
לניכר.
ורבנן?
אי כתב רחמנא, "וטבל בהם", הוה אמינא, האי לחודיה, והאי לחודיה.
כתב רחמנא, "בדם, ובמים", לערבן.
ור' ישמעאל?
לערבן, קרא אחרינא כתיב.
קרא אחרינא כתיב - ששוחט לתוך המים, והרי הן מעורבין מעיקרא:
(ויקרא יד, ה) "ושחט את הצפור האחת וגו'".
ורבנן?
אי מההוא, הוה אמינא לישחטיה סמוך למנא, ונינקטינהו לוורידין,
ולינקטינהו לוורידים - יאחזם בין אצבעותיו שלא יצא מהן דם:
ולקבליה לדם במנא אחרינא.
קמ"ל.
בעא מיניה ר' ירמיה מר' זירא, גדולה, ומדחת את המים,
גדולה ומדחת את המים - שאין מים ניכר מפני רוב הדם:
קטנה, ונדחית מפני המים,
מהו?
א"ל, "לאו אמינא לך, לא תפיק נפשך לבר מהילכתא",
לא תפיק נפשך לבר מהילכתא - כל דברי חכמים שנקבעו, אל תהרהר אחריהן:
בצפור דרור שיערו רבנן.
בצפור דרור - שיערו חכמים, שאין במינה גדולה שמדחה את המים, ולא קטנה, שנדחת מפני המים, שהן רביעית:
אין לך גדולה, שמדחת את המים,
ואין לך קטנה, שנדחית מפני המים.
ת"ר, "הקדים עפר למים, פסול.
הקדים עפר למים בסוטה פסול - כדכתיב "ונתן אל המים", אלמא מים ברישא. וכתיב, "ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת", דבעינן כסדר הכתוב בפרשה:
ור' שמעון מכשיר".
מ"ט דרבי שמעון?
דכתיב, (במדבר יט, יז) "ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת".
ותניא, אמר ר"ש, וכי עפר הוא?! והלא אפר הוא?
שינה הכתוב במשמעו, לדון הימנו גזירה שוה.
נאמר כאן, "עפר", ונאמר להלן, "עפר", מה להלן עפר על גבי מים, אף כאן עפר על גבי מים.
מה להלן - בסוטה, מצותו לכתחילה עפר אל המים, כדכתיב בה, אף כאן בפרה, עפר אל המים, מצותו כן לכתחילה. ולא תימא, "ונתן עליו" דוקא, דמשמע עפר לכתחילה:
ומה כאן, הקדים עפר למים, כשר,
ומה כאן - בפרה הקדים עפר למים כשר, כדמפרש ואזיל:
אף להלן, הקדים עפר למים, כשר.
והתם מנלן?
והתם מנלן - גבי פרה דאם הקדים עפר למים כשר:
תרי קראי כתיבי.
כתיב, "עליו", אלמא אפר ברישא.
וכתיב, "מים חיים אל כלי", אלמא מים ברישא.
מים חיים אל כלי - משמע מים לצד הכלי, ולא עפר חוצץ בינתיים:
הא כיצד?
רצה, זה נותן,
רצה, זה נותן.
ורבנן?
ורבנן - דאמרי לעיל בסוטה, הקדים עפר למים פסול, אמרי לך, בפרה נמי פסול. ד"אל כלי" דוקא, דמשמע מים ברישא. והא דכתיב, "ונתן עליו מים", לערבן. לאחר שנתן אפר אל המים, צריך להפך המים עליו, ולערבן:
"אל כלי", דוקא,
"עליו", לערבן.
ואימא "עליו", דוקא, "אל כלי", שתהא חיותן בכלי?
ה"ג ואימא עליו דוקא אל כלי שתהא חיותן בכלי - ואימא עליו דוקא, שיהא עפר תחילה. והא דכתיב "מים חיים אל כלי", לאו למימרא שיהו המים לצד הכלי, אלא למימר שיהא חיותן בכלי. שלא יטול מן המעיין בכלי אחר, ויתן לתוך זה, אלא בכלי זה ישאבם מן המעיין:
מה מצינו בכל מקום,
מה מצינו בכל מקום - בסוטה:
מכשיר למעלה,
מכשיר למעלה - עפר הוא המכשיר את המים לבדוק אותה, וכן דם צפור של מצורע שמכשיר את המים להזאה, אף כאן עפר מכשיר את המים:
אף כאן מכשיר למעלה: