חצי קב עצמות - מיטמא עליו על מגעו ועל משאו ועל אהילו ועל רובע עצמות לא מיטמא ואפי' על מגעו ועל משאו:

ותיפוק לי' משום עצם כשעורה - ומאי איריא רובע:

אלא דאקמח אקמוחי - ששחקן דק הרבה כמו קמח שנטחן שאין בו עצם כשעורה וקמ"ל דאי אית ביה חצי קב מיטמא על מגעו ועל משאו ועל אהילו פחות מחצי קב אפי' על מגעו  אינו מיטמא לפי שאין בו עצם כשעורה:

ושיש עליו בשר כראוי - ש"מ דכי אין עליו בשר כראוי שאינו מגלח:

ריש לקיש אמר נזיר מגלח עליו - ממאי מדקא חשיב בסיפא על אלו שאין הנזיר מגלח אע"פ שמיטמא בהן ולא קתני בהדייהו אין עליו בשר כראוי אין הנזיר מגלח ש"מ דאע"ג דאין  עליו בשר כראוי שהנזיר מגלח על אהילו:

ור' יוחנן אמר לך - כל היכא דתני מידי ומשמע ליה (חד) מכללא כגון הכא דתני ברישא אם יש עליו בשר כראוי מגלח:

אי לא - הדר תני לה בסיפא הוה אמינא אפי' על מגעו ועל משאו לא יהא נזיר מגלח להכי תנייה דעל אהילו הוא דאין הנזיר מגלח אבל על מגעו מגלח וכגון דלא אקמח אקמוחי ויש  בו עצם כשעורה ואידך נמי דקתני כגון הסככות והפרעות אע"ג דאיכא למשמע לה מכללא מדלא קתני ברישא לכי הדר תני להו משום דקא מיטמא בהן וצריך הזאה שלישי ושביעי:

לאפוקי מדר"ע דאמר רביעית דם הבא משני מתים מטמא באהל - קמ"ל סיפא דממת אחד בעינא לה:

האי אבר מן המת - שאין עליו בשר כראוי:

היכי דמי אי דאית ביה עצם כשעורה - אמאי אינו מגלח על מגעו ומאי טעמא דר' יוחנן:

ואי דלית ביה עצם כשעורה - ואין עליו בשר כראוי מאי טעמא דריש לקיש דאמר מגלח:

ואפילו הכי רבייה - למגע:

דתניא כו' על פני השדה זה המאהיל על פני המת - המוטל בשדה מדלא כתיב יגע במת בשדה:

בחלל זה אבר הנחלל מן החי - הנקצץ מן החי ויש בו לעלות ארוכה:

רובע עצמות - דמטמא באהל כדתנן ואהל רובע עצמות אלא שאין הנזיר מגלח על אהילו:

זה קבר סתום - שאין בו חלל טפח בין המת והגולל שמטמא: