Enjoying this page?

YEVAMOS - 011a – חמש עשרה נשים – פרק ראשון – יבמות, יא ע”א

צורת הדף באתר היברובוקס

קשיא.

קשיא - לרב ששת דשנייה הכי:

 רב אשי סבר לה כריש לקיש

רב אשי סבר לה כריש לקיש - דאמר בכרת וסיפא ניחא:

 ומתרץ לה כר' שמעון.

ומתרץ לה - לרישא דברייתא דקתני צריך חליצה - באחים שנולדו לאחר חליצה וקדושין של שני, וכר' שמעון דאמר ייבם ולבסוף נולד לא מהניא נפילתה מן הראשון למהוי עלה אשת אחיו שלא היה בעולמו, הלכך זיקת ההיא נפילה לא אסרה לה עליה דהאי, הואיל וכשנולד כבר קדשה זה:

רבינא סבר לה כר' יוחנן ומתרץ כרבנן.

רבינא סבר לה כרבי יוחנן - דאמר חייבי לאוין נינהו, ורישא ניחא. ומתרץ לסיפא דקתני: אין לה עליו כלום - באחין שנולדו לאחר מכאן. וכרבנן דאמרי: אשת אחיו שלא היה בעולמו היא. ולא תקשי רישא לסיפא:

רב אשי סבר לה כריש לקיש ומתרץ לה כר' שמעון:

החולץ ליבמתו וחזר וקדשה צריכה חליצה מן האחין. מאן אחין - אחין הילודים.

הילודים - שנולדו אחר קדושין של זה ולא איתסרא עלייהו בחליצתו, דהא זיקה קמייתא לא רמאי קמייהו לייבומי, ומשום אשת אחיו שלא היה בעולמו לא מיתסרא כר"ש דאמר ייבם ולבסוף נולד שריא:

כמאן כר"ש עמד אחד מן הנולדים

עמד אחד מן הנולדים - שהיו בשעת חליצה ראשונה:

 וקדשה אין לה עליו כלום

אין לה עליו כלום - כר"ל דאמר האחין חייבין על החלוצה כרת:

כמאן - כר"ל.

רבינא סבר לה כרבי יוחנן, ומתרץ לה אליבא דרבנן.

החולץ ליבמתו וחזר וקדשה צריכה חליצה מן האחין: מאן אחין - אחין הנולדים.

כמאן כר' יוחנן עמד אחד מן הילודים

עמד אחד מן הילודים - אחר חליצה או אפילו אחר קדושין וכשמת זה החולץ קדשה אותו ילוד אין לה עליו כלום ולאו משום חליצה אלא משום דהויא אשת אחיו שלא היה בעולמו  מנפילה ראשונה:

וקדשה אין לה עליו כלום כמאן כרבנן

כמאן כרבנן - דאמרי אפילו ייבם ולבסוף נולד אסירא:

איתמר הבא על יבמה ובא אחד מן האחין על צרתה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר בכרת וחד אמר בעשה מ"ד בכרת כריש לקיש ומ"ד בעשה כר' יוחנן אמר רב יהודה אמר רב צרת סוטה אסורה טומאה כתיב בה כעריות מתיב רב חסדא רבי שמעון אומר ביאתה או חליצתה מאחיו של ראשון פוטרת צרתה [אמר לך רב] אמינא לך אנא סוטה דאורייתא ואת אמרת לי סוטה דרבנן ודקארי לה מאי קארי לה קסבר כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון מתיב רב אשי נכנסה עמו לסתר ושהתה עמו כדי טומאה אסורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה ואם מת חולצת

כמאן כרבנן - דאמרי אפילו ייבם ולבסוף נולד אסירא:

בעשה - בית אחד הוא בונה ואין בונה ב' בתים ולאו הבא מכלל עשה עשה:

מ"ד בעשה כרבי יוחנן - דאמר איהו שליחותא דאחין קעביד וכי היכי דלדידיה הויא צרה בעשה לאחים נמי הויא בעשה:

ומ"ד בכרת כר"ל - דאמר לאו שליחות דאחים קעביד הלכך הוא ניהו דקאי עלה בעשה אבל אחים כדקיימי קיימי באיסור אשת אח:

צרת סוטה אסורה - היה נשוי ב' נשים וזינתה האחת תחתיו ויש עדים ומת בלא בנים היא וצרתה פטורות אף מן החליצה מאי טעמא טומאה כתיב בה ונסתרה והיא נטמאה (במדבר ה):

כעריות - דכתיב אל תטמאו בכל אלה (ויקרא יח):

ביאתה או חליצתה וכו' - האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך ונשאת ואח"כ בא בעלה תצא מזה ומזה מתו אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מייבמין רבי  שמעון אומר ביאתה או חליצתה מאחיו של ראשון פוטרת היא לכתחלה את צרתה שהרי היא כשאר נשים לגבי יבם דלא קנסוה רבנן מיבם דודאי שריא ליה שאנוסה היתה ששמעה שמת אלמא נבעלה תחת בעלה שריא צרתה לייבם ואפי' רבנן לא פליגי אר"ש אלא בדידה אבל בצרתה מודו:

סוטה דאורייתא - שזינתה והתורה אסרה בה:

ואת אמרת לי סוטה דרבנן - דהא מדאורייתא שריא שניסת ע"פ ב"ד בעד אחד ואנוסה היא ורחמנא שריא דכתיב (במדבר ה) ועד אין בה תרי אלא אחד והיא לא נתפסה אסורה הא נתפסה מותרת ורבנן הוא דגזרו בה כי היכי דתידוק שפיר שמת בעלה עד שלא תנשא:

ודקארי לה מאי קארי לה - הא לא אמר רב אלא בסוטה דאורייתא דכתיב בה טומאה:

קסבר - האי דפריך כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ואי סוטה דאורייתא היא וצרתה אסורה הכי נמי הוו אסרי רבנן צרה מייבום ומצרכי לה חליצה:

נכנסה עמו - המקנא לאשתו ואמר לה אל תסתרי עם איש פלוני:

לביתה - לבעלה שמא זינתה שרגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה ואם כהנת היא אסורה בתרומה כדיליף במסכת סוטה (דף כח.) נטמאה נטמאה ונטמאה ג' פעמים אחד לבעל  ואחד לבועל ואחד לתרומה: