בעא מיניה ר' יוחנן משמואל: יש אבילות בשבת או אין אבילות בשבת?
אמר ליה: אין אבילות בשבת.
יתבי רבנן קמיה דרב פפא וקאמרי משמיה דשמואל: אבל ששימש מטתו בימי אבלו - חייב מיתה. א"ל רב פפא: אסור אתמר. ומשמיה דר' יוחנן אתמר.
ואי שמיעא לכו משמיה דשמואל - הכי שמיע לכו.
אמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל: אבל שלא פרע ושלא פירם - חייב מיתה.
שנאמר (ויקרא י): ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו ולא תמותו וגו'.
הא אחר שלא פרע ושלא פירם - חייב מיתה.
אמר רפרם בר פפא: תנא באבל רבתי: אבל אסור לשמש מטתו בימי אבלו.
ומעשה באחד ששימש מטתו בימי אבלו, ושמטו חזירים את גוייתו.
אמר שמואל: פח"ז - חובה, נת"ר - רשות.
פריעת הראש.
חזרת קרע לאחוריו.
זקיפת המטה - חובה.
נעילת הסנדל.
תשמיש המטה.
רחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית - רשות.
ורב אמר: אף פריעת הראש - רשות.
ושמואל: מאי שנא נעילת הסנדל דרשות דלאו כולי עלמא עבידי דסיימי מסאנייהו, פריעת הראש נמי לאו כולי עלמא עבידי דמגלו רישייהו?
שמואל לטעמיה. דאמר שמואל: כל קרע שאינו בשעת חימום - אינו קרע. וכל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים - אינה עטיפה.
מחוי ר"נ עד גובי דדיקנא.
א"ר יעקב א"ר יוחנן: לא שנו אלא שאין לו מנעלים ברגליו, אבל יש לו מנעלים ברגליו - מנעליו מוכיחין עליו.
כל קרע שאינו בשעת חימום אינו קרע - והא אמרו ליה לשמואל נח נפשיה דרב, קרע עליה תריסר מני?
אמר: אזל גברא דהוה מסתפינא מיניה.
א"ל לרבי יוחנן נח נפשיה דר' חנינא - קרע עליה תליסר אצטלי מלתא. אמר אזל גברא דהוה מסתפינא מיניה?
שאני רבנן דכיון דכל שעתא מדכרי שמעתייהו כשעת חימום דמי.
א"ל רבין בר אדא לרבא: אמר תלמידך רב עמרם, תניא: אבל כל שבעה קורעו לפניו. ואם בא להחליף = מחליף וקורע. בשבת קורעו לאחוריו. ואם בא להחליף - מחליף, ואינו קורע?
כי תניא ההיא בכבוד אביו ואמו.
אותן קרעין - מתאחין או אין מתאחין?
פליגי בה אבוה דרב אושעיא ובר קפרא.
חד אמר: אין מתאחין. וחד אמר: מתאחין.
תסתיים דאבוה דרב אושעיא דאמר: אין מתאחין.
דאמר רב אושעיא: אין מתאחין.
ממאן שמיע ליה? לאו מאבוה?!
לא מבר קפרא רביה שמיע ליה.
אמר רבא: אבל מטייל באונקלי בתוך ביתו.
אביי אשכחיה לרב יוסף דפריס ליה סודרא ארישיה. ואזיל ואתי בביתיה.
א"ל: לאו סבר לה מר אין אבילות בשבת?
א"ל הכי א"ר יוחנן: דברים שבצינעא נוהג:
ר"א אומר משחרב בית המקדש עצרת כשבת וכו':
אמר רב גידל בר מנשיא אמר שמואל: הלכה כר"ג.
ואיכא דמתני להא דרב גידל בר מנשיא אהא.
כל ל' יום תינוק יוצא בחיק. ונקבר באשה אחת ושני אנשים. אבל לא באיש אחד ושתי נשים.
אבל רבתי - מסכת שמחות:
גוייתו - כל גופו ואיכא דאמרי אבר שלו:
פריעת הראש - שמגלה האבל ראשו בשבת ואינו מתעטף וחזרת קרע לאחוריו וזקיפת המטה חובה בשבת:
נעילת הסנדל - דלאו כולי עלמא סיימי מסאנייהו בשבת ולא מוכח דאבל הוא:
לא כולי עלמא מגלי רישייהו - בשבת ואע"פ שמתעטף לא מיחזי כאבל:
בשעת חימום - בשעת התחלת הצער בשעת מיתה:
וכל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים - הלכך כיון דכל ימי שבוע שהוא אבל מתעטף כישמעאל אם אינו נוטלה בשבת נראה כנוהג אבילות דכ"ע לא נהיגי בעטיפה זו אלא אבלים בלבד:
מחוי ר"נ - עטיפת ישמעאלים:
גובי דיקנא - גומות שבלחי למטה מפיו:
לא שנו - פריעת הראש בשבת דצריך לגלות חוטמו ושפמו וזקנו שהיה מכוסה בימי אבלו להודיע כי אין אבילות בשבת: אלא שאין מנעלים ברגליו אבל יש מנעלים ברגליו מנעליו מוכיחים עליו. דאינו אבל אבל לגלות ראשו אינו צריך ואם בא להתעטף בצינעא אפי' כעטיפת הישמעאלים אין בכך כלום:
דמסתפינא מיניה - בקושיות:
מחליף וקורע - אע"פ שאינו שעת חימום:
כבוד אביו - שנו אבל לכולי עלמא אין קורע אלא בשעת חימום:
ממאן שמיעא - לרב אושעיא הא דאמר אין מתאחין שמע מינה האי דאמר אין מתאחין אבוה דרב אושעיא:
אונקלי - שייפינ"ש חלוק שקורעו:
בתוך ביתו - שבצינעא מותר לנהוג אבילות בשבת:
דפריס סודריה ארישיה - בשבת משום עטיפה דנהיג אבילות:
כל ל' יום יוצא בחיק - בן ל' יום מוציאו בחיק לבית הקברות ולא בארון:
אבל לא באיש אחד - שאין מתייחדין עם האשה: