מבטלין ת"ת: להוצאת המת ולהכנסת הכלה.
להכנסת כלה - ללוותה מבית אביה לבית חופתה:
אמרו עליו על ר' יהודה בר' אילעאי: שהיה מבטל ת"ת להוצאת המת ולהכנסת הכלה.
בד"א בשאין שם כל צורכו, אבל יש שם כל צורכו - אין מבטלין.
וכמה כל צורכו?
אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב: תריסר אלפי גברי, ושיתא אלפי שיפורי.
ואמרי לה: תריסר אלפי גברי ומינייהו שיתא אלפי שיפורי.
עולא אמר: כגון דחייצי גברי מאבולא עד סיכרא.
כגון דחייצי גברי מאבולא לסיכרא - מחיצת אנשים משער העיר עד בית הקברות מקום שסופדין אותו שם:
רב ששת אמר: כנתינתה כך נטילתה.
כנתינתה - של תורה:
מה נתינתה בששים ריבוא, אף נטילתה בס' ריבוא.
ה"מ למאן דקרי ותני, אבל למאן דמתני לית ליה שיעורא.
תניא ר"ש בן יוחי אומר: בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה, שבכל מקום שגלו שכינה עמהן.
גלו למצרים- שכינה עמהן.
שנאמר: (שמואל א ב[1]) הנגלה נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים וגו'.
גלו לבבל - שכינה עמהן.
שנאמר (ישעיהו מג): למענכם שלחתי בבלה[2].
ואף כשהן עתידין ליגאל - שכינה עמהן.
שנאמר (דברים ל[3]): ושב ה' אלהיך את שבותך.
והשיב לא נאמר אלא ושב - מלמד שהקב"ה שב עמהן מבין הגליות.
בבבל היכא?
אמר אביי: בבי כנישתא דהוצל, ובבי כנישתא דשף ויתיב[4] בנהרדעא.
דשף ויתיב - ובנאה יכניה וסיעתו, מאבנים ועפר שהביאו עמהן בגלותן, לקיים מה שנאמר: כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו (תהלים קב[5]):
ולא תימא הכא והכא - אלא זמנין הכא וזמנין הכא.
אמר אביי: תיתי לי[5] דכי מרחיקנא פרסה - עיילנא ומצלינא התם[6].
דכי מרחקנא פרסה - אני נכנס להתפלל בתוכו:
אבוה דשמואל [ולוי], הוו יתבי בכנישתא דשף ויתיב בנהרדעא.
אתיא שכינה.
שמעו קול ריגשא [קמו ונפקו[7].
רב ששת
רב ששת - סגי נהור הוה:
הוה יתיב בבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא. אתיא שכינה] ולא נפק.
אתו מלאכי השרת וקא מבעתו ליה[8].
אמר לפניו[9]: רבש"ע: עלוב[10] ושאינו עלוב[11] - מי נדחה מפני מי?
אמר להו:[12] שבקוהו.
(יחזקאל יא[13]) ואהי להם למקדש מעט.
אמר רבי יצחק: אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל.
ור"א אמר: זה בית רבינו שבבבל.
בית רבינו - רב:
דרש רבא: מאי דכתיב (תהילים צ[14]): ה' מעון אתה היית לנו - אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות.
אמר אביי: מריש הואי גריסנא בביתא ומצלינא בבי כנשתא.
כיון דשמעית להא דקאמר דוד (תהילים כו, ח[15]) ה' אהבתי מעון ביתך - הואי גריסנא בבי כנישתא.
תניא ר"א הקפר אומר: עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בא"י.
שנאמר (ירמיהו מו[16]) כי כתבור בהרים וככרמל בים יבא
וככרמל בים יבא - למדנו שעבר כרמל את הים. ואימתי היה - בשעת מתן תורה:
והלא דברים ק"ו.
ומה תבור וכרמל שלא באו אלא לפי שעה ללמוד תורה[17] - נקבעים בארץ ישראל[18].
בתי כנסיות ובתי מדרשות שקורין ומרביצין בהן תורה - עאכ"ו.
דרש בר קפרא: מאי דכתיב (תהילים סח[19]) למה תרצדון הרים גבנונים?
יצתה בת קול ואמרה להם: למה תרצו דין[20] עם סיני - כולכם בעלי מומים אתם אצל סיני.
כתיב הכא: גבנונים, וכתיב התם (ויקרא כא[21]) או גבן או דק.
אמר רב אשי: ש"מ האי מאן דיהיר - בעל מום הוא:
אין עושין אותו קפנדריא:
מאי קפנדריא?
אמר רבא: קפנדריא - כשמה
כשמה - כמשמעה:
מאי כשמה?
כמאן דאמר: אדמקיפנא אדרי, איעול בהא
אדמקיפנא אדרי איעול בהא - בעוד שאקיף שורות של בתים הללו, אכנס דרך הבית הזה, ואקצר את הדרך ממבוי למבוי, ובית הכנסת בין שניהן:
א"ר אבהו: אם היה שביל מעיקרא
מעיקרא - קודם שנבנה בית הכנסת שם:
- מותר.
אר"נ בר יצחק: הנכנס ע"מ שלא לעשות קפנדריא - מותר לעשותו קפנדריא
וא"ר חלבו אמר ר"ה: הנכנס לבהכ"נ להתפלל - מותר לעשותו קפנדריא.
שנא' (יחזקאל מו[22]) ובבא עם הארץ לפני ה' במועדים הבא דרך שער צפון להשתחוות יצא דרך שער נגב:
עלו בו עשבים לא יתלוש מפני עגמת נפש:
והתניא: אינו תולש ומאכיל אבל תולש ומניח?
כי תנן נמי מתני': תולש ומאכיל תנן.
ת"ר. בית הקברות - אין נוהגין בהן קלות ראש.
אין מרעין בהן בהמה.
ואין מוליכין בהן אמת המים.
ואין מלקטין בהן עשבים.
ואם ליקט - שורפן במקומן.
- מפני כבוד מתים.
אהייא?
אילימא אסיפא, כיון ששורפן במקומן מאי כבוד מתים איכא?
אלא ארישא:
ארישא - משום כבודן של מתים אאין נוהגין בהן קלות ראש קאי:
משנה
ר"ח אדר שחל להיות בשבת - קורין בפרשת שקלים
קורין בפרשת שקלים - להודיע שיביאו שקליהן באדר, כדי שיקריבו באחד בניסן מתרומה חדשה, כדאמרינן בגמרא:
חל להיות בתוך השבת - מקדימין לשעבר.
ומפסיקין לשבת אחרת.
ומפסיקין לשבת הבאה - מלומר פרשה שנייה. כדי שתקרא פרשת זכור בשבת הסמוכה לפורים, לסמוך מחיית עמלק למחיית המן:
בשניה - זכור.
בשלישית - פרה אדומה.
פרה אדומה - להזהיר את ישראל לטהר, שיעשו פסחיהן בטהרה:
ברביעית - החודש הזה לכם
ברביעית החודש הזה לכם - ששם פרשת הפסח. ובש"ס ירושלמי גרסינן. אמר ר' חמא: בדין הוא שיקדום החודש לפרשת פרה, שהרי באחד בניסן הוקם המשכן ושני לו נשרפה הפרה, ומפני מה הקדימוה - שהיא טהרתן של ישראל:
בחמישית - חוזרין לכסדרן.
לכל מפסיקין.
לכל מפסיקין - מלקרות בענין היום, וקורין בענין מועד מעין המאורע:[23]
בראשי חדשים, בחנוכה, ובפורים, בתעניות, ובמעמדות,
למעמדות - וקורין במעשה בראשית - כדקתני לקמן במתניתין[24]:
וביוה"כ:
גמרא
תנן התם[25]: באחד באדר משמיעין על השקלים
משמיעין על השקלים - בהכרזת בית דין:
- 1 כז, - וַיָּבֹא אִישׁ אֱלֹהִים אֶל עֵלִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר יְהוָה הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל בֵּית אָבִיךָ בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם לְבֵית פַּרְעֹה.
- 2 כֹּֽה־אָמַ֧ר יְהוָ֛ה גֹּאַלְכֶ֖ם קְד֣וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֑ל לְמַעַנְכֶ֞ם שִׁלַּ֣חְתִּי בָבֶ֗לָה וְהוֹרַדְתִּ֤י בָֽרִיחִים֙ כֻּלָּ֔ם וְכַשְׂדִּ֖ים בָּאֳנִיּ֥וֹת רִנָּתָֽם: (ישעיהו פרק מג פסוק יד)
- 3 וְשָׁ֨ב יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ אֶת־שְׁבוּתְךָ֖ וְרִחֲמֶ֑ךָ וְשָׁ֗ב וְקִבֶּצְךָ֙ מִכָּל־הָ֣עַמִּ֔ים אֲשֶׁ֧ר הֱפִֽיצְךָ֛ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ שָֽׁמָּה: (דברים פרק ל פסוק ג)
- 4 שנחרב ונתיישב עי' ברש"י
- 5 מחזיק טובה לעצמו
- 6 בבי כנישתא דשף ויתיב
- 7 מביהכ"נ דשף ויתיב משום כבוד השכינה
- 8 לר ששת
- 9 רב ששת לרבונו של עולם
- 10 היינו רב ששת שהוא זגי נהור וממילא הוא עלוב שאינו יכול ללכת לבדו
- 11 השכינה
- 12 הקב"ה למלאכי השרת שיניחו אותו ולא יבעתוהו
- 13 לָכֵ֣ן אֱמֹ֗ר כֹּֽה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ כִּ֤י הִרְחַקְתִּים֙ בַּגּוֹיִ֔ם וְכִ֥י הֲפִיצוֹתִ֖ים בָּאֲרָצ֑וֹת וָאֱהִ֤י לָהֶם֙ לְמִקְדָּ֣שׁ מְעַ֔ט בָּאֲרָצ֖וֹת אֲשֶׁר־בָּ֥אוּ שָֽׁם׃
- 14 תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ־הָאֱלֹהִים פ אֲדנָי מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ בְּדֹר וָדֹר: (תהלים פרק צ פסוק א)
- 15 יְהוָה אָהַבְתִּי מְעוֹן בֵּיתֶךָ וּמְקוֹם מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ.
- 16 חַי־אָ֙נִי֙ נְאֻם־הַמֶּ֔לֶךְ יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמ֑וֹ כִּ֚י כְּתָב֣וֹר בֶּהָרִ֔ים וּכְכַרְמֶ֖ל בַּיָּ֥ם יָבֽוֹא: (ירמיהו פרק מו פסוק יח)
- 17 בשעת מ"ת באו וטענו שהתורה ינתן עליהם ולא על סיני וכפי שמביא הפסוק במהמשך למה תרצדון הרים גבנונים ההר חמד וגו'
- 18 לבסוף נשארו הרים אלו בארץ ישראל
- 19 לָ֤מָּה׀ תְּֽרַצְּדוּן֮ הָרִ֪ים גַּבְנֻ֫נִּ֥ים הָהָ֗ר חָמַ֣ד אֱלֹהִ֣ים לְשִׁבְתּ֑וֹ אַף־יְ֝הוָ֗ה יִשְׁכֹּ֥ן לָנֶֽצַח: (תהלים פרק סח פסוק יז)
- 20 מלשון תרצדון
- 21 אֽוֹ־גִבֵּ֣ן אוֹ־דַ֔ק א֖וֹ תְּבַלֻּ֣ל בְּעֵינ֑וֹ א֤וֹ גָרָב֙ א֣וֹ יַלֶּ֔פֶת א֖וֹ מְר֥וֹחַ אָֽשֶׁךְ: (ויקרא פרק כא פסוק כ) גבי מומי כהנים כתיב
- 22 וּבְב֨וֹא עַם־הָאָ֜רֶץ לִפְנֵ֣י יְהוָה֘ בַּמּוֹעֲדִים֒ הַבָּ֡א דֶּרֶךְ־שַׁ֨עַר צָפ֜וֹן לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֗ת יֵצֵא֙ דֶּרֶךְ־שַׁ֣עַר נֶ֔גֶב וְהַבָּא֙ דֶּרֶךְ־שַׁ֣עַר נֶ֔גֶב יֵצֵ֖א דֶּרֶךְ־שַׁ֣עַר צָפ֑וֹנָה לֹ֣א יָשׁ֗וּב דֶּ֤רֶךְ הַשַּׁ֙עַר֙ אֲשֶׁר־בָּ֣א ב֔וֹ כִּ֥י נִכְח֖וֹ יֵצֵֽאו יֵצֵֽא: (יחזקאל פרק מו פסוק ט)
- 23 כפי הדעה לקמן שקורן רק בענין המועד ומפסיקים בהמשך הפרשיות לאחרי שגמרים הקריאות המיוחדות
- 24 ובמתניתין לקמן מבואר הקריאות שקורים באלו הימים
- 25 במסכת שקלים