Enjoying this page?

MEGILAH - 028b – הקורא עומד – פרק שלישי – מגילה, כח ע”ב

צורת הדף באתר היברובוקס

ואין ניאותין בהם.

ואין ניאותין - ואין מתקשטין לתוכו, ואין מטיילין שם:

ואין מטיילין בהם.

ואין נכנסין בהן, בחמה - מפני החמה ובגשמים - מפני הגשמים.

ואין מספידין בהן הספד של יחיד.

אבל קורין בהן[1], ושונין בהן[2]

ומספידין בהן הספד של רבים.

הספד של רבים - של תלמיד חכם שמת, שצריכין להתאסף ולהספידו. ובית הכנסת ראוי לכך לפי שהוא בית גדול:

א"ר יהודה: אימתי בישובן, אבל בחורבנן - מניחין אותן ועולין בהן עשבים.

ולא יתלוש - מפני עגמת נפש.

עשבים - מאן דכר שמייהו.

מאן דכר שמייהו - היכא שמעינן לתנא קמא, לעשות בהן דבר שמונעים מלעלות עשבים:

חסורי מיחסרא, והכי קתני: ומכבדין אותן ומרביצין אותן, כדי שלא יעלו בהן עשבים.

א"ר יהודה: אימתי בישובן

אימתי - מכבדין ומרביצין אותן ביישובן. לאחר שמכבדין מזלפין את המים להרביץ את האבק:

אבל בחורבנן - מניחין אותן לעלות.

עלו בהן עשבים - לא יתלוש מפני עגמת נפש.

 

א"ר אסי: בתי כנסיות שבבבל - על תנאי הן עשויין.

על תנאי - על מנת שישתמשו בהן:

ואעפ"כ, אין נוהגין בהן קלות ראש.

ומאי ניהו - חשבונות.

 

אמר רב אסי: בהכ"נ שמחשבין בו חשבונות - מלינין בו את המת.

מלינין סלקא דעתך?! לא סגי דלאו הכי?

מלינין בו - משמע דחובה היא להלין בה את המת:

אלא לסוף שילינו בו מת מצוה:

לסוף שילינו בו מתי מצוה - שימותו בעיר מתים שאין להן קוברין:

 

ואין ניאותין בהן:

אמר רבא: חכמים ותלמידיהם מותרין.

דאמר ריב"ל: מאי בי רבנן - ביתא דרבנן:

מאי בי רבנן - למה קורין בתי מדרשות: בי רבנן - לפי שביתם הוא לכל דבר:

 

ואין נכנסין בהן בחמה - מפני החמה, ובגשמים - מפני הגשמים:

כי הא דרבינא ורב אדא בר מתנה, הוו קיימי ושאלי שאילתא מרבא.

אתא זילחא דמיטרא

זילחא דמטרא - זרם מים שבאין בכח:

- עיילי לבי כנישתא.

אמרי: האי דעיילינן לבי כנישתא, לאו משום מיטרא

לאו משום מיטרא - שיגן עלינו מפני הגשמים, שאם לא היינו עוסקין בשמעתא לא היינו נכנסין:

אלא משום דשמעתא בעא צילותא 

צילותא - דעת צלולה ומיושבת, שאינו טרוד בכלום מחשבה:

כיומא דאסתנא[3].

 

א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי: אי אצטריך ליה לאיניש למיקרי גברא מבי כנישתא - מאי?

אי צריכה ליה לאיניש למקרי גברא מבי כנישתא מאי ניעביד - מאחר שאין נכנסין בהן שלא לצורך:

א"ל: אי צורבא מרבנן הוא - לימא הלכתא.

ואי תנא הוא - לימא מתני'.

ואי קרא הוא - לימא פסוקא.

ואי לא - לימא ליה לינוקא אימא לי פסוקיך.

לימא לינוקא - שהתינוקות היו רגילין לקרות בבית הכנסת:

א"נ, נישהי פורתא וניקום:

Audio   Video

ומספידין בהן הספד של רבים:

ה"ד הספידא דרבים?

מחוי רב חסדא: כגון הספידא דקאי ביה רב ששת[4].

כגון הספידא דקאי בי רב ששת - אם ימות אדם אחד בי רב ששת:

מחוי רב ששת: כגון הספידא דקאי ביה רב חסדא.

 

רפרם אספדה לכלתיה בבי כנישתא.

אמר: משום יקרא דידי ודמיתא - אתו כוליה עלמא.

 

ר' זירא ספדיה לההוא מרבנן בבי כנישתא.

אמר: אי משום יקרא דידי אי משום יקרא דידיה דמיתא

אמר אי משום יקרא דידי אי משום יקרא דמיתא - הוה ליה הספד של רבים:

אתו כולי עלמא.

אתו כולי עלמא - לספוד:

 

ריש לקיש ספדיה לההוא צורבא מרבנן דשכיח בארעא דישראל

דהוי תני הלכתא

דהוה תני הלכתא - שהיה שונה משניות לתלמידים:

בכ"ד שורתא.

בכ"ד שורות - של תלמידים:

אמר: ווי חסרא ארעא דישראל גברא רבה.

הכי גרסינן חסרא ליה ארעא דישראל גברא רבה:

 

ההוא דהוי תני: הלכתא, סיפרא, וסיפרי, ותוספתא - ושכיב.

אתו ואמרו ליה לרב נחמן: ליספדיה מר.

אמר: היכי נספדיה

היכי אספיד - במאי אספדנו:

הי צנא דמלי סיפרי - דחסר.

הי צנא מלא סיפרי - אינו אלא כסל שמילאוהו ספרים, ואין מבין מה בתוכה. אף שונה הלכות ולא שימש ת"ח ללמוד שיבינוהו טעמי משנה - ופעמים שדברי משנה סותרין זה את זה וצריך לתרצה, כגון: הכא במאי עסקינן, וכגון: הא מני רבי פלוני היא, וכגון: חסורי מיחסרא - אינו יודע מה שונה:

תא חזי: מה בין תקיפי דארעא דישראל לחסידי דבבל.

תקיפי ארעא דישראל - ריש לקיש. דאמרינן במסכת יומא (דף ט:): דאפילו בהדי רבה בר בר חנה לא משתעי, דמאן דמשתעי בהדי ריש לקיש בשוקא יהבין ליה עיסקא בלא סהדי:  רב נחמן בר יצחק מחסידי בבל - בשילהי מסכת סוטה (דף מט:), דקאמר ליה: לא תתני יראת חטא דאיכא אנא[5]:

 

תנן התם: ודאשתמש בתגא חלף.

בתגא - כתר תורה:

חלף - עבר מן העולם:

תני ריש לקיש: זה המשתמש במי ששונה הלכות, כתרה של תורה.

 

ואמר עולא: לשתמש איניש במאן דתני ארבעה.[6] ולא לשתמש במאן דמתני ארבעה[7].

כי הא דריש לקיש הוה אזיל באורחא.

מטא עורקמא דמיא

עורקמא דמיא - שלולית של מים מכונסין:

אתא ההוא גברא: ארכביה אכתפיה וקא מעבר ליה.

א"ל: קרית?

אמר ליה: קרינא.

תנית?

תנינא ארבעה סידרי משנה.

א"ל: פסלת לך ארבעה טורי וטענת בר לקיש אכתפך?

שדי בר לקישא במיא.

אמר ליה: ניחא לי דאשמעינן למר.

דאשמעי' - שאשמש לאדוני:

אי הכי, גמור מיני הא מלתא.

דאמר ר' זירא: בנות ישראל הן החמירו על עצמן.

שאפילו רואות טיפת דם כחרדל - יושבות עליו שבעה נקיים.

שהחמירו על עצמן - דמדאורייתא אין צריכה שבעה נקיים, אלא הרואה שלושה ימים רצופים, בתוך י"א יום שבין נדה לנדה. אבל בתחלת נדתה אפילו ראתה כל שבעה ופסקה לערב - טובלת בלילה. והן החמירו על עצמן. לפי שאין הכל בקיאים בפתח נדתה אימתי הן עומדות בי"א ימים שבין נדה לנדה. ואם תאמר לא יחמירו אלא בג' רצופין, כדכתיב: ימים רבים בלא עת נדתה (ויקרא טו) - פעמים שראיית דם נדה מזקיקתה לשבעה נקיים מן התורה. כיצד: התחילה לספור שבעה נקיים לאחר שהיתה זבה גמורה, וספרה שבעה נקיים, ובשביעי ראתה אפי' כחרדל - סתרה הכל. וצריכה לחזור ולספור שבעה נקיים. אי נמי, שמא ראתה שני ימים ולא ידעה והיום ראתה וידעה, דהוו להו שלשה ימים רצופין, וצריכה שבעה נקיים. ועל כן החמירו:

תנא דבי אליהו. כל השונה הלכות מובטח לו שהוא בן עולם הבא

שנאמר (חבקוק ג): הליכות עולם לו.

אל תקרי הליכות אלא הלכות.

ת"ר 

  1. 1 תנ"ך
  2. 2 משניות
  3. 3 יום שנושב בו רוח צפונית ובשמים אין עננים כלל
  4. 4 ורב ששת משתתף בה
  5. 5 זהו רב נחמן דלעיל שאמר היכי נספדיה
  6. 6 שלומד בעצמו ארבעה סדרים של משניות
  7. 7 שלא ישתמש במי שמלמד אחרים ארבעה סדרי משניות