למישתא ביה שיכרא - שפיר דמי.
למישתא ביה שיכרא - לקנות בדמים ולעשות שכר לשתות:
רבינא הוה ליה ההוא תילא דבי כנישתא.
תילא - כל בית הרוס קרוי תל, כמו: והיתה תל עולם (דברים יג[1]):
אתא לקמיה דרב אשי. אמר ליה: מהו למיזרעה?
אמר ליה: זיל זבניה משבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר, וזרעה.
רמי בר אבא: הוה קא בני בי כנישתא. הוה ההיא כנישתא עתיקא, הוה בעי למיסתריה ולאתויי ליבני וכשורי מינה, ועיולי להתם.[1]
כשורי - קורות של בית הכנסת ישן היו צריכין לתתן בחדש:
יתיב וקא מיבעיא ליה: הא דרב חסדא.
הא דאמר רב חסדא - בבבא בתרא בהשותפין:
דאמר רב חסדא: לא ליסתור בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי.
התם, משום פשיעותא
משום פשיעותא - שמא יפשע (אלא) ויתייאש ולא יבנה אחר:
- כי האי גוונא מאי?
כי האי גוונא מאי - שאין סתירתו אלא לבנינו של זה:
אתא לקמיה דרב פפא - ואסר ליה.
לקמיה דרב הונא - ואסר ליה.
אמר רבא: האי בי כנישתא - חלופה[2] וזבונה[3] - שרי[4].
חלופי וזבוני - חלה קדושתו על החילוף או על הדמים, והוא יצא מן הקדושה להשתמש בו:
אוגורה, ומשכונה - אסור[5].
מאי טעמא - בקדושתה קאי.
ליבני נמי,
ליבני - לבינים של בית הכנסת:
חלופינהו[6] וזבונינהו - שרי[7].
הני מילי - בעתיקתא,
בעתיקי - שנבנו כבר בכותל בית הכנסת שנפל:
אבל בחדתא[10] - לית לן בה[11].
אבל בחדתא - שנעשה לשם בית הכנסת לית לן בה:
ואפילו למאן דאמר: הזמנה מילתא היא.
ואפי' למ"ד - במסכת סנהדרין בפרק נגמר הדין (דף מז:) גבי אורג בגד למת: דאסור בהזמנה, בתכריכי המת דאסירי בהנאה, דגמרינן: שם שם מעגלה ערופה, כדמפרש התם:
ה"מ, כגון האורג בגד למת.
הני מילי באורג בגד למת - שאינו חסר אלא אריגה, וכיון שנארג מיד הויא ראוי לפורשו על המת. אבל לבינים מחוסרים עשייה, לבנותן בכותל. והלכך בשל לבינים דבית הכנסת, הוה ליה כטווי לאריג, וליכא למ"ד בכי האי גוונא דהזמנה מילתא היא:
אבל הכא, כטווי לאריג דמי.
וליכא למאן דאמר.
מתנה
מתנה - נתנו בני העיר בית כנסת לתשמישי חול:
- פליגי בה רב אחא ורבינא: חד - אסר, וחד - שרי.
מאן דאסר - בהאי[12] תפקע קדושתה?
ומאן דשרי - אי לאו דהוה ליה[13] הנאה מיניה[14] לא הוה יהיב[15] ליה.
הדר הוה ליה מתנה כזביני.
ת"ר. תשמישי מצוה
ותשמישי מצוה - דברים ששימשו בהן מצוה:
- נזרקין
תשמישי קדושה - נגנזין.
ואלו הן תשמישי מצוה: סוכה, לולב, שופר, ציצית.
ואלו הן תשמישי קדושה: דלוסקמי,
דלוסקמי - כמו אמתחת ושק לשום בו [ספר]:
ספרים, תפילין, ומזוזות,
ותיק של ס"ת, ונרתיק של תפילין,
תיק ונרתיק - חדא היא, אלא שלשון: תיק - נופל על דבר ארוך, ולשון: נרתיק - נופל על דבר קצר:
ורצועותיהן.
אמר רבא: מריש הוה אמינא: האי כורסיא
כורסיא - בימה של עץ:
תשמיש דתשמיש הוא, ושרי.
תשמיש דתשמיש - שפורס מפה עליו ואחר כך נותן ספר תורה עליו:
כיון דחזינא דמותבי עלויה ס"ת,
דמותבי ספר תורה עליה - בלא מפה:
אמינא: תשמיש קדושה הוא, ואסור.
ואמר רבא: מריש הוה אמינא: האי פריסא
פריסא - יריעה שפורסין סביבות הארון מבפנים:
תשמיש דתשמיש הוא.
תשמיש דתשמיש הוא - תשמיש של ארון:
כיון דחזינא דעייפי ליה ומנחי סיפרא עלויה,
דעייפי ליה - פעמים שכופלין אותו תחת ס"ת:
אמינא: תשמיש קדושה הוא, ואסור.
ואמר רבא: האי תיבותא דאירפט
דאירפט - ארון שנתקלקל ונפרד מחבורו. ויש דוגמתו בברייתא ביבמות (דף קב.) מנעל המרופט:
מיעבדה תיבה זוטרתי - שרי.
תיבותא זוטרתי - לעשות תיבה קטנה מן הגדולה הראשונה:
כורסייא
- אסיר
אסור - שירדה מקדושתה:
ואמר רבא: האי פריסא דבלה
פריסה דבלה - יריעות הארון שבלו:
למיעבדיה פריסא לספרי - שרי.
לחומשין - אסיר.
לחומשין - יש ספרים שהן עשויין כל חומש לבדו וכולן בגליון:
ואמר רבא: הני זבילי דחומשי
זבילי - כמין דלוסקמי:
וקמטרי דספרי
קמטרא - ארגז, שקורין אשקריניי"ו. והרבה יש בתרגום של יונתן בן עוזיאל: חבלים חבושים (יחזקאל כז) ארגזים אמליץ דזהוריתא בקמטרין. וכן: לאשר על המלתחה - לדעל קמטרי' (מלכים ב י):
תשמיש קדושה נינהו, ונגנזין.
פשיטא?
מהו דתימא הני לאו לכבוד עבידן, לנטורי בעלמא עבידי - קמ"ל.
ההוא בי כנישתא ברומאי,
בי כנישתא דרומאי - אנשי ישראל באו מרומי למחוזא, ונתיישבו שם ועשו להם בית הכנסת:
דהוה פתיח לההוא אידרונא, דהוה מחית ביה מת,
אידרונא - חדר שמשימין בו מת, והיה מונח בו מת עד שלא נקבר:
מחית - כמו: מונח. כדמתרגמינן: ותנח בגדו אצלה[16] - ואחיתתיה (בראשית לט):
והוו בעו כהני למיעל לצלויי התם.
בעו כהני למיעל ולצלויי - בההוא כנישתא אין יכולין ליכנס, מפני הטומאה הנכנסת בבית הכנסת דרך הפתח מבית לבית, דהכי תנן במסכת אהלות (פ"ג משנה ז):
אתו אמרו ליה לרבא.
אמר להו: דלו תיבותא
דלו תיבותא - הגביהו הארון ממקומו:
אותבוה,
דהוה ליה כלי עץ העשוי לנחת, וכלי עץ העשוי לנחת אינו מקבל טומאה, וחוצץ בפני הטומאה.
כלי עץ העשוי לנחת - במקום אחד, אינו מקבל טומאה. דאיתקש כלי עץ לשק לענין טומאה, דכתיב: וכל כלי עץ או בגד או עור או שק (ויקרא יא[17]) מה שק המיטלטל אף כלי עץ המיטלטל. כל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה:
אמרו ליה רבנן לרבא: והא זמנין דמטלטלי ליה כי מנח ספר תורה עלויה, והוה ליה מיטלטלא מלא וריקם?
אי הכי - לא אפשר.
אמר מר זוטרא: מטפחות ספרים שבלו
מטפחות ספרים - אף של ס"ת:
עושין אותן תכריכין למת מצוה, וזו היא גניזתן.
ואמר רבא: ספר תורה שבלה - גונזין אותו אצל תלמיד חכם,
ואפילו שונה הלכות.
ואפילו שונה הלכות - כלומר, אפילו לא שימש תלמידי חכמים בהש"ס ובגמרא אלא במשניות ובברייתות:
אמר רב אחא בר יעקב: ובכלי חרס.
שנאמר: (ירמיהו לב[18]) ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים.
[אמר] רב פפי משמיה [דרבא]: מבי כנישתא לבי רבנן - שרי.
מבי כנישתא לבי רבנן - לעשות מבית הכנסת בית המדרש:
מבי רבנן לבי כנישתא - אסיר.
ורב פפא משמיה דרבא מתני איפכא.
אמר רב אחא: