ורחץ בקרונה של צפורי בשבעה עשר בתמוז.
בקרונה של צפורי - ביום השוק, בפרהסיא בשעת הילוך קרונות:
ובקש לעקור תשעה באב, ולא הודו לו.
ולא הודו לו - מתשעה באב:
אמר לפניו רבי אבא בר זבדא:
אמר לפניו - [לפני] ר' אלעזר:
"רבי, לא כך היה מעשה,
לא כך היה - לא ביקש לעקור לגמרי אלא אותה שנה בלבד:
אלא תשעה באב שחל להיות בשבת הוה, ודחינוהו לאחר השבת,
ואמר רבי: הואיל ונדחה, ידחה. ולא הודו חכמים".
קרי עליה: (קהלת ד, ט) "טובים השנים מן האחד".
טובים השנים - אילו לא שמעתי הייתי טועה בדבר, עכשיו טוב לי שלימדתני האמת:
ורבי היכי נטע נטיעה בפורים?
והתני רב יוסף: "שמחה ומשתה, וי"ט"[1].
"שמחה" - מלמד שאסורים בהספד.
"משתה" - מלמד שאסור בתענית.
"ויום טוב" - מלמד שאסור בעשיית מלאכה"?
אלא רבי, בר ארביסר הוה,
בר ארביסר הוה - לא היתה מן המוקפין:
וכי נטע, בחמיסר נטע.
איני?
והא רבי בטבריא הוה, וטבריא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון הואי?
וטבריא מוקפת חומה מימות יהושע - לקמן ילפינן מקרא:
אלא, רבי בר חמיסר הוה, וכי נטע בארביסר הוה.
ומי פשיטא ליה דטבריא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון?
והא חזקיה קרי בטבריא בארביסר ובחמיסר - מספקא ליה, אי מוקפת חומה מימות יהושע בן נון היא אי לא?
לחזקיה מספקא ליה, לרבי פשיטא ליה.
וכי פשיטא ליה, מי שרי?
וכי פשיטא ליה - שהיה מבני חמיסר, מי שרי בארביסר במלאכה:
והכתיב במגילת תענית: "את יום ארבעה עשר ואת יום חמשה עשר, יומי פוריא אינון, דלא למספד בהון".
ואמר רבא: לא נצרכא אלא לאסור את של זה בזה, ואת של זה בזה?
לא נצרכא - במגילת תענית, שהרי כבר כתובין במגלת אסתר שאסור בהספד ותענית: "אלא לאסור כו'":
הני מילי בהספד ובתענית, אבל מלאכה יום אחד ותו לא.
איני?
והא רב חזייה לההוא גברא דהוה קא שדי כיתנא בפוריא, ולטייה, ולא צמח כיתניה?
שדי כיתנא - זורע פשתן:
התם בר יומא הוה.
בר יומיה הוה = שקראו בו בני עירו:
רבה בריה דרבא אמר: אפי' תימא ביומיה - הספד ותענית קבילו עלייהו, מלאכה לא קבילו עלייהו.
אפילו תימא בר יומיה הוה - גרסי'. רבי שנטע נטיעה ביום שקראו בו נטע. ודקא קשיא לך יום טוב שאסור בעשיית מלאכה - ההוא קרא דכתיב: "שמחה ומשתה ויום טוב" כתיב - מעיקרא קודם קבלה. אבל בשעת קבלה לא קיבלו עליהן אלא שמחה ומשתה לאוסרן בהספד ותענית, אבל י"ט לא קיבלו עליהן:
דמעיקרא כתיב: "שמחה ומשתה ויום טוב", ולבסוף כתיב: "לעשות אותם ימי משתה ושמחה", ואילו: "יום טוב" לא כתיב[2].[3]
ואלא רב: מ"ט לטייה לההוא גברא?
"דברים המותרין ואחרים נהגו בהן איסור הוה"[4], ובאתריה דרבי, לא נהוג.
ובאתריה דרבי לא נהוג גרסינן - במקומו של רבי לא נהגו איסור בדבר:
ואיבעית אימא: לעולם נהוג, ורבי נטיעה של שמחה נטע.
נטיעה של שמחה - דכיון דפורים יום שמחה הוא - מותר לנטוע נטיעה של שמחה:
כדתנן: "עברו אלו
כדתנן עברו אלו - י"ג תעניות שב"ד מתענין על הגשמים:
ולא נענו,
ולא נענו - מן השמים:
ממעטין במשא ומתן, בבנין, ובנטיעה, באירוסין, ובנישואין".
ממעטין - בנטיעה ובבנין:
ותנא עלה: "בנין" - בנין של שמחה.
"נטיעה" - נטיעה של שמחה.
ותנא נטיעה נטיעה של שמחה - בנין האמור כאן שאסורין בבנין של שמחה, שנוהגין עצמן כנזופין וכאבלים:
איזהו בנין של שמחה - זה הבונה בית חתנות לבנו.
איזו היא נטיעה של שמחה - זה הנוטע אבורנקי של מלכים.
ונטיעה - האמורה כאן, נטיעה של שמחה, כגון אבורנקי - אילן שצילו נאה, כגון אילן שכופפין אותו על גבי כלונסות ויתידות, והמלכים אוכלין תחתיו בימות החמה, ומתעדנין בה במיני שמחות. ובנין בית חתנות לבנו - כשמשיא אשה לבנו הראשון היה בונה לו בית ועושה לו חופה בתוכו. אלמא איכא נטיעה של שמחה:
גופא: "חזקיה קרי בטבריא, בארביסר ובחמיסר - מספקא ליה, אי מוקפת חומה מימות יהושע בן נון היא, אי לא".
ומי מספקא ליה מלתא דטבריא?
והכתיב (יהושע יט, לה) "וערי מבצר: הצדים, צר, וחמת, רקת, וכנרת"[5].
וערי מבצר הצדים וגו' - בספר יהושע (יט, לה) בנחלת נפתלי. וקיימא לן לקמן: דרקת זו טבריא. וקרי ליה: ערי מבצר - אלמא מוקפת חומה הואי:
וקיימא לן: רקת זו טבריא?
היינו טעמא דמספקא ליה, משום דחד גיסא שורא דימא הות.
דחד גיסא שורא דימא הויא - אין לה חומה מצד אחד אלא הים חומתה. ומספקא ליה אי חשיב היקף אי לא:
אי הכי: אמאי מספקא ליה - ודאי לאו חומה היא?
דתניא: (ויקרא כה, ל) "אשר לו חומה" - ולא שור איגר.
חומה ולא שור איגר - בבתי ערי חומה כתיב עיר חומה ולא עיר שאין לה חומה בפני עצמה, אלא מוקפת בתים סמוכות זו לזו וחומות חיצונות של בתים נעשות חומה לעיר. והיינו: שור איגר - שגגותיה חומותיה. גג מתרגמינן איגר:
"סביב" - פרט לטבריא שימה חומתה"?
פרט לטבריא שימה חומתה - שהים שלה היא חומתה מצד האחד:
לענין בתי ערי חומה לא מספקא ליה.
כי קא מספקא ליה, לענין מקרא מגילה.
מאי: "פרזים" ומאי: "מוקפין" דכתיבי גבי מקרא מגילה?
משום דהני מיגלו והני לא מיגלו, והא נמי מיגליא.
או דלמא, משום דהני מיגנו והני לא מיגנו, והא נמי מיגניא.
משום הכי, מספקא ליה.
רב אסי קרי מגילה בהוצל, בארביסר ובחמיסר.
מספקא ליה אי מוקפת חומה מימות יהושע בן נון היא אי לא.
איכא דאמר, אמר רב אסי: האי הוצל דבית בנימין, מוקפת חומה מימות יהושע היא.
אמר רבי יוחנן: כי הוינא טליא,
כד הוינא טליא - כשהייתי נער: